שָאלתי בנושא חמץ שעבר עליו הפסח וכה"ר השיב ביום שני שאין ענין לטרוח ולהסתכל ברכיבים כי כל תערובת חמץ מותרת ללא שינוי מהו הרכיב. אולם אני נזקק להבהיר את שאלתי, כי אין שאלתי בדין התערובות, אלא במציאות וטיב מוצר חמץ זה או אחר כי אני מסופק אם אמנם מדובר בתערובת: כשאחרי הפסח עומד לפנַי מוצר, שמוכר יהודי, ואינני יודע אם המוצר מוגדר תערובת או חמץ גמור שקנסו ואסרו, אני נזקק כמובן להסתכל ברשימת הרכיבים כדי להבחין אם מדובר בתערובת, או במאה אחוז חמץ שלא אוכל להנות ממנו. בענין זה, בשיעור הרב לפני חמש שנים, נשאלת על מרכיבים אחדים (מלח, שמנים צמחיים חלקם מוקשים, גם שמן רגיל וגם מרגרינה) והשבת שאינם מִלי מאכל, וסוכר אמרת שזה טעם אבל זה תלוי בכמות. אני הקל נזקק להרחיב את היריעה ולשאול על עוד מרכיבים: כשאני עומד בחנות ומסתכל על חמץ ואינני יודע מה טיבו, ואני רואה שרשום על המוצר שכולל אחד מהרכיבים האלו:

 1) מיץ תפוחים;

 2) או דבש;
3) או אבקת סויה. האם מן הרכיבים האלו שמציאותם בחמץ גורמת למוצר: לא להיות בדרגת חמץ גמור אלא להחשב תערובת?—(כלומר שאין הרכיב הנ"ל נותן טעם חסר חשיבות, אלא בבחינת מאכל כך שהמוצר–ואפלו לחם–איננו מאה אחוז חמץ ולפי רבנו דין המוצר כתערובת.)

 4) ולאחר השאלות על הדוגמאות הנ"ל, שאלה יותר כללית: כשאני מסופק אם מדובר במוצר שהוא תערובת או חמץ גמור, ואני פונה כאמור לרשימת הרכיבים, יש הרבה רכיבים שונים ועל בסיס מה אפשר להבחין מתי רכיב זה או אחר נכנס או יוצא מגדר מאכל כדי שהמוצר ייקבע כתערובת או חמץ גמור?