לשאלת השואל היקר 

אשריך שאתה מקיים מצות והגית בו יומם ולילה בתורת משה ולאורו אתה הולך. 

לפני שאתיחס לדוגמא שעליה שאלת, אבהיר לדרך הלימוד בהבנת רבינו. 

רבינו הגדול סיכם את כל התורה כולה תורה שבכתב ובע"פ במשנה תורה בלשון ברורה וצחה. כך שיהודי פשוט הרוצה לדעת דבר הלכה יקרא ויבין וכך ינהג הלכה למעשה. ראה הקד' רבינו ליד. אולם ברור ואין חולק שיהודי משודרג אינו מסתפק רק בלימודו משנה תורה, אלא מעמיק לימודו בקביעת עיתים לתורה, כמו שאומר רבינו תורתך קבע ומלאכתך עראי, ואז צריך לשלש לימודו ולמוד את התלמוד שהוא הבשר והיין, כמש"כ בהל' ת"ת, ואז גם יוכל להבחין בצורה מעמיקה במשנה תורה היאך רבינו היה שקול ומדוד בכל מילה ומשפט שחרט, ואם הקדים ויש לו לימוד מקיף בסיסי הוא יוכל לדמות מילתא למילתא בדברים חדשים בדברי רבינו, כי הבין והבחין ודקדק נכונה. לכן דבר חשוב להקיף את רבינו במשנה תורה, ולא אחת נתקלתי במי שהבנתם שטחית ואינם יודעים למקורותיו שלרבינו והם מפרשים את רבינו לפי תפיסתם והבנתם השטחית ועוד נצמדים למילון העברית החדשה של ימינו, כשהמושגים והמציאויות השתנו אפילו בשמותיהם. לכן המשך בעמלך ויזכך השם לראות ברכה בעמל לימודך לאור תורת משה. 

ביחס לדוגמת שאלתך שבו מצאת כביכול סתירה בין גישת רבינו בפיה"מ לבין הוראתו להלכה בהלכות דעות. 

הרבה תמיהות תמהו על רבינו לא רק שלא זכר בחיבור כאן את החילוקים שהביא בפיה"מ, אלא ובעיקר שכן בהלכה נראה שצמצם את חובת לימוד זכות רק על ת"ח כאילו שאר בנ"א אינם חייבים לדון לכף זכות (ראה מעשה רקח, בן ידיד ועוד). ולי נראה שיש להפריד ראשית בין הנאמר באבות לכל אדם שהיא בכללי אינה הוראת חיוב מן הדין אלא שחייב אדם ממידת חסידות ודרך ארץ ומוסר לחנך את עצמו כעין שאמרו מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דאבות, וכעין שאמרו מי שמלמד זכות אחרים מידה כנגד מידה שילמדו עליו זכות, ומעין שאמר רבינו בהלכות חסד מדבריהם ובכלל ואהבת לרעך כמוך בהל' אבל פי"ד שיעשה חסד כשם שיגמל עמו חסד, כך צריך לבנות חברה בריאה ומתוקנת שלא חיה על אגו. כי האגו המנופח הוא חורבן ראה ערך ימינו בחברה טכנולוגית מתפתחת בקצב אדיר ב"ה בכל התחומים והנגיף משטה יותר בנורמאטיבים, אבל בני אדם בעלי מוסר ודר"א מועטים, תקשורת נשכנית והבן, סליחה שיצאתי מגדרי.

ואילו כאן בהלכות דעות הם הוראות מחויבות לתלמיד חכמים שזהו המסגרת המחייבת שלו והשווה גם לחובת הדיין והדיינים כלפי המתדיינים בהל' סנהדרין, לדון לכף זכות.  אמנם נראה שרבים שכחו כי כבר כתב רבינו מפורשות גם ברמה לכל אדם ל"ד ת"ח שהדבר משפיע על יכולת התשובה הגמורה והטובה של האדם. ראה בהל' תשובה פ"ד עשרים וארבעה דברים מעכבין את התשובה, כלומר אלו מעשים או נורמות שקשה לכבס מהר את הנפש לתשובה גמורה, וחמשה מהן אין חזקתו לשוב כי הם קלים בעיני בני אדם אבל המישקעים בנפש האדם לא נותנים להתרומם, וא' מהם שם הלכה ד: (ה) והחושד כשרים אומר בלבו שאינו חטא לפי שהוא אומר מה עשיתי לו וכי יש שם אלא חשד שמא עשה או לא עשה והוא אינו יודע שזה עון שמשים אדם כשר בדעתו כבעל עבירה. 

וראה גם בדומה ברמה המעשית בהלכה מתוך ששמרה על חברה בריאה ותקינה, אולי לא מצויה בימינו בשל האיסור החוקי להטיל נידויים על בנ"א כי לפי הבנתם הזכות לחופש הביטוי ולחירות האדם כהבנתם המצומצמת, חיה ותן לחיות, במקום להרים את החירות הערכית, ושם בהלכות ת"ת פ"ו הי"ד שעל עשרים וארבעה דברים מנדים וא' מהם הקורא לחבירו עבד, וכך אמרו על הקורא לחבירו בשם ממזר, במילים אחרות מדביק לו תוארים מגונים שלא במקום. 

כך יוצא להבנתי שרבינו כן פיזר בחיבורו והתיחס אולי לא במקום אחד ובמילים מפורשות כמסוכם בפיה"מ, אלא בהתיחסות ההלכתית הן ברמת החכם, הן ברמת הדיין והן ברמת כל אדם וכל אחד לפי מקומו. 

כך שהמשך ותראה ותלמד ותבחין בלשונו הזהב של רבינו הפוך בה והפוך בה דכולא בה

בברכת הצלחה בלימודיך