לשאלת השואל היקר

להבהרת יתר

אכן לדיוק בדברים ובפרט בדעת מארי אליבא דרבינו
האיסור בהחזרה ע"ג פלטה או אש גז בת ימינו או תנור בן ימינו, אסור משום נחשב כמחזיר על מקום האור - האש, ואם מדובר בשאינו מבושל כ"צ- עובר איסור מבשל מהתורה, ואם מדובר במבושל כל צרכו עדין אסור מדרבנן.     אולם מארי מתיר להניח ע"ג מיחם כי לדעתו גם הנסיון מוכיח שלא יגיע שם ליד סולדת, ועדין צ"ע למציאות ימינו שמגיע ומגיע, ונראה הרגיש בזה, שתלה הדבר בכמות התבשיל ובזמן שהונח שם, ולכן המלצתו שמי שיודע ומבחין בכך, יניח רק עד לפני שיגיע יד סולדת.
עכ"פ זה ברור שאם לפי מארי התבשיל ישאר שם יותר מכדי היד סולדת ודאי התבשיל לא נאסר, כי לא הניח ע"ג האש ואין זה מחזי כמבשל. למרבה הדבר מוכר בעיני הבריות כמקום להפשרת המאכל או לחימומו ולא בישולו. יוצא איפוא שכל שאסרו להניח מבושל כ"ץ ע"ג האור או בתנור זה רק מדרבנן, פטור אבל אסור אך משום מה? או מחזי או עובדין דחול או שמא יבואו להקל בחמורות ויניחו גם שאינו מבושל כ"צ והסברא האחרונה מאוד דחוקה, והבן.

ועד כמה אנו אומרים עובדין דחול או מחזי, זה תלוי בראות עיני פוסקי הזמן, יש שיאמרו כמו שציינת שאם רוב בנ"א לא מבשלים ע"ג פלטה כך בחול היא עצמה שינוי. אולם יש שיאמרו שצא וראה שהדבר נפוץ בין בעלי הקייטרינגים שמחממים , ואף מסיימים בישול בימות החול ע"ג פלאטה, ולכן הוא נחשב כע"ג האש אלא"כ יעשה שינוי, יש בשינוי מעט כל שהוא ויש בשינוי ניכר.