לשאלת השואל היקר 

מועדים לשמחה 

 

ראשית בדבר שיטת רבינו הלכה למעשה אם אפשר לשקר משום ענוה, לע"ע איני נזכר מפורש בדברי רבינו בענין זה, אולם נ"ל מסברא שרבינו יסכים לאותם שכתבו שניתן לשקר מפני דרכי שלום או כדי לא להחזיק טיבותא לנפשיה לפני אחרים - ענוה.

ולעצם הדבר שפתחת בדברי אותה אגדה שבתלמוד כתובות, לידיעתך, אין דרכנו דרך הרמב"ם וההולכים אחריו בביאורו אגדות ליתפס לדיוקים או לקושיות ולהסיק מסקנות, כי דרכי תהלוכות האגדה אינה כפשוטה אלא הרבה מסרים ותובנות למעמיקים בה. והיא בבחינת חכמת הנסתר יותר מהגלוי, וזוהי חכמת בעל האגדה לצייר בפני השומע ציור מאוד מושך לאוזן כי היא אמורה להשפיע על כל אחד והבנתו ממקומו שלו. ואסתפק ע"ד הסוד והרמז ללמד את האדם השלם - צדיק, כי עליו להגיע להשגת "מיתת נשיקה" במעלה הגבוהה ביותר בחייו כך שהמבחן לכך הוא טרום מותו אם זכה להגיע להשגה זו, כמובן שהכל תלוי בהכשרתו לשלימות זו. 

כל בר דעת מבין כי לעולם אין למלאך המות דו שיח עם האדם עלי אדמות, וכ"ש שאין למלאך המוות צורך בסכין (הוא לא שוחט ולא שהיד) הוא מסתדר ללא כלי שחיטה מגושמים, וליישום שליחותו בהרבה דרכים ואופנים, וכן לא יעלה על הדעת שרשב"י בעולם הנצח עולם ההשגות, ינהל שיחה שם עם מאן דהוא כבעולם הזה עולם מגושם, וכ"ש עם בר אנוש בגופו, וכל הדו שיח סביב אות הקשת שהיא סימן לצדיקי הדור המגינים על דורם, היא רבת משמעות ואכ"מ. ולתוספת ביאור והשוואה ראה כמעט את אותו סיפור בווראציה אחרת בב"ר פרשת נח ושם כביכול אליהו הנביא התוכח עם ריב"ל בענין הקשת באיזה דור נראה או לא, ושאל לרשב"י, ורשב"י שאלו אם בימי ריב"ל נראה והוא השיב שלא, ורשב"י כביכול א"ל אם כך הוא אינו ראוי לראות פניי. ולפ"ז מעולם ריב"ל לא הכחיש אלא אמר את האמת ואף קיבל נזיפה מרשב"י כביכול. אבל שוב כאמור אין להקשות כביכול סתירה מן האגדות כי הרבה מסרים ותובנות נסתרות עמוקות להם, כך שאין האגדה כפישוטה. נכון שראיתי תירוץ דחוק לתרץ את ריב"ל שלא שיקר כי במקומו נראה ובמקום אחר לא נראה, וכאמור א"צ לדוחק, כי מטרת בעל האגדה ללמדנו הרבה מסרים יותר חשובים המוצפנים למעמיק.