לשואל היקר 

 

בדבר שאלתו להשמטת רבינו הרמב"ם לגמ' בעבו"ז ד לדברי רב יוסף שלא יתפלל אדם מוסף בראש השנה בשלוש שעות ראשונות בהיות והקב"ה רותם וזועם בשעות אלו. כי למעשה להלכה אין נפקות מהוראת רב יוסף מכמה טעמים: 

א. יתכן שרבינו יסביר שכל שאמרה רב יוסף זה אינו הלכה למעשה, אלא על דרך הזירוז בכדי שיתפלל בציבור ולא יסמוך על עצמו ביחידות, כי לרוב כח הציבור-הרבים גדול יותר, ואף רבינו הדגיש ברמת העיקרון בהלכות תפילה בחשיבות תפילה בציבור וראה גם בהלכות תשובה. אולם אין זה מן הדין ואינו לעיכובא כי בכל מקרה קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת. 

ב. עצם המושגים של רתיחה וזעם כלפיו יתברך ברור שאינו כפשוטו כי אינו גוף ואין לו דמות הגוף חלילה, וכל שדברה תורה וחכמים כלשון בנ"א בכדי לסבר את האוזן, ולעצם הרעיון החבוי והטמון באגדה הנפלאה הזו היה מקום להאריך, ואינו מקומו. 

ולפ"ז הוראת רב יוסף היא גם על דרך תפיסת בנ"א ולא מעבר לכך, והבחן כי גם בשלוש שעות ראשונות נחלקו אם הוא עוסק בתורה או זועם כך שהדבר אינו החלטי, ולא מצאו רק את בלעם שהוא היחיד הרמאי והקוסם שיודע רגע זה יותר מגדולים וטובים, אתמהה?! ובודאי הדבר אומר דרשני. שכל שניסו לתרץ בכדי ליישב את בנ"א אשר תופסים ונתפסים לפשוטה של מילה בכדי לא להקלישם מיראתם כהבנתם, כי בסה"כ מטרתנו להראות שהקב"ה מנהל את עולמו ואין העולם הפקר עד שמכיר בתחושות ובזמני בנ"א ומתחשב בהרגשתם ובזמנם. 

לסיום, אדגיש שאף שמצינו להשו"ע ועוד רבים שהורו הלכה למעשה שלא יתפלל היחיד בשלוש שעות ויש שהוסיפו שגם התקיעות יהו אחר שלוש שעות, וכן נראה לשת"ז ומהרי"ץ שהעתיקו כדבריו (אגב, מכאן ניתן ללמוד שאותם שתקעו בשחר כמהרי"ץ בעקבות דברי המקובל חמדת ימים לא חשו לעורר זעמו של הקב"ה, כי לדעתם גירא בעינא דשיטנא גובר על טעם זה). אולם בתכאליל לדורותיהם לא מצינו אזהרה ליחיד כשם שרבינו והרי"ף והרא"ש וכן לא נמצא בסי' רס"ג ורע"ג והגאונים שהזהירו על כך, וכפי הנראה מהטעמים כאמור.