תפילה ותהלים
לכבוד הרב שליט"א, שלום
הרמב"ם בהל' עבו"ז פי"א הי"ב כותב, הלוחש על המכה וקורא פסוק מן התורה וכן הקורא על התינוק שלא יבעת, המניח ס"ת או תפילין על הקטן בשביל שישן, לא די להן שהן בכלל חברים ומנחשים אלא שהם בכלל הכופרים בתורה שהם עושין ד"ת רפאות הגוף ואינן אלא רפאות נפשות שנ' ויהיו חיים לנפשך. אבל הבריא שקרא פסוקין או מזמור מתילים כדי שתגן עליו זכות קריאתן וינצל מצרות ונזקים הר"ז מותר. ע"כ. לכאורה היה נראה שאפשר להבין שיסוד ההבדל הוא האם קריאת הפסוק או עשיית המצוה היא בתור סגולה או בתור "כדי שתגן עליו זכות קריאתן," שאם האדם קורא פסוק בתור לחש לרפואה זה אסור אבל אם קורא לקיים המצוה בידעו שמצוה מגנא ומציל הרי זה מותר. אולם אם כן אינו מובן למה דוקא לבריא מותר כדי להגן, הרי אם בכוונה תליא מילתא יש להתיר אף לחולה לקרות בתנאי שלא יתכוון ללחש אלא לזכותא דמצוה, ואילו מהרמב"ם משמע שלחולה אסור בכל גווני.
ואם כן היה משמע שאין ההבדל אלא בין בריא לחולה, אולם אם כך הרי אינו מובן וכי לא שייך טענת "עושין מדברי תורה רפאות הגוף" אם קורא בתורה כדי שלא יגיע אליו ייסורין, וכי מה ההבדל בין קריאה להבריח ולהפסיק ייסורין לבין קריאה להגן מהייסוריין מתחילה.
(ואסיים בתפילה שהקב"ה ישמור ויצליח חיילנו)
תודה רבה
אין הבדל בין חולה לבריא, ושניהם יכולים לקרוא תהילים שזכות קריאתן תעמוד להם, (אגב, מנהג יפה נהגו זקני תימן בביקורם את החולים בשבת שאומרים לחולה שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא, זכות השבת תגן בעדך) היכן מצאתה בדברי רבינו איסור לחולה לקרוא תהילים, ואדרבה תפילת החולה על עצמו עדיפה מתפילת אחרים, כל הבעיה מתחילה היא ללוחש פסוקים כלומר הדרך של לוחשי לחישות ומחשבתם הפסולה, אלא"כ הם לוחשי לחישות כאמור בהלכה לפני כן לנשוכי נחש ועקרב שהוא יודע שהמטרה היא בדרך רפואה פסיכולוגית לישב דעתו ולחזק לבו אע"פ שאין הדבר מועיל כלום, התירו כדי שלא תטרף דעתו, (שם הי"א), ועל דרך זה התירו איסור הוצאה מרשות לרשות בשבת בביצת חרגול ובשן שועל ובמסמר צלוב ובאבן תקומה ובקמיע ובתנאי שהרופאים אומרים שהוא מועיל (הלכות שבת יט, יג-יד) והסביר רבינו במורה (ג, לז) שאע"פ שההגיון לא מחייבו מבחינה מדעית רפואית, אולם עדין הנסיון מוכיח שמועיל מבחינה פסיכולוגית זה עובד. אמנם כשהלוחש עצמו מאמין במעשה הלחש והשטות שלו כי הוא מתהלך בדמיונותיו כלומר שמחשבתו פסולה, הרי הוא לוקה (ראה לסה"מ ל"ת לה).