דילוג לתוכן העיקרי

כתובות פה ע״א–פז ע״א: ראיות, מחילת חוב ושבועת הכתובה

שטרות שנשארו בידי שומרת

בכתובות פה ע״א באים היורשים לקבל שטרות שהפקיד אביהם בידי אישה. היא טוענת שכבר בחייו עיכבה אותם כמשכון על חובו. רב נחמן מבקש ראיה שהמפקיד ביקש את השטרות בחייו והיא סירבה להשיבם. בהיעדר ראיה, היא מחזירה אותם ליורשים. כוחו של השטר הוא בראיה הכתובה בו. אחיזה בנייר אינה מקנה את הראיה כשם שתפיסת חפץ מקנה שליטה בגופו. לכן בדין שתיאר הרמב״ם בהלכות מלוה ולוה, פרק יא, המבקש להחזיק בשטרות כמשכון צריך להוכיח שתפסם בחיי החייב. בתפיסת מיטלטלין, נטל הראיה עשוי להיות אחר.

Subscribe to תלמוד בבלי, כתובות, דף פה, עמוד א