פתיחת הלכות חנוכה להרמב"ם וסיומם
רבינו פותח את הלכות החנוכה בפרק ג בתאור המצב הקשה והגזרות הקשות שגזרו על ישראל
כשמלכו יוון, כשלמדנו לפני הרב, תמיד חזר בדגש על אותם המתיוונים מעם ישראל שנמשכו אחרי הגויים והביאו חורבן על העם ועשו פילוג נוראי, לעומת זאת רבינו חותם בפרק ד על חשיבות וגדולת השלום כמאמר חז"ל "דרכיה דרכי נעם.." מה רוצה רבינו ללמדנו? איזה שיעור אפשר ללמוד מהדמיון בין הפתיחה והחתימה?