האם הקב"ה סולח לעוונות או שלא סולח?
במסכת אבות פרק רביעי משנה כ"ח כתוב: לידע ולהודיע ולהיוודע שהוא היוצר .....והוא הדיין.... שאין
לפניו לא עולה ולא שכחה ולא משוא פנים ולא מקח שוחד שהכל שלו.
וכתב הרמב"ם בפירוש: אשר לא יקח שוחד הטובות. כגון שיעשה אדם
אלף טובות ורעה אחת, אינו מנכה לו יתעלה אותה העבירה....אלא נתבע על זו, ומקבל שכר על אלו וכו'.
משמע מכאן שאין הקב"ה מוחל על שום עוון.
ואילו בהלכות תשובה פ"ג ה"י כתב הרמב"ם:
בשעה ששוקלין עוונות אדם עם זכייותיו, אין מחשבין עליו תחילת עוון שחטא בו ולא שני,