סוגי איסורי דרבנן - אבחנה בין "עובדין דחול" לבין "גזירות"

אבחנה בין "עובדין דחול" לבין "גזירות" (פרק כ"א מהלכות שבת)

1. אנו נעמוד על ההגדרה בין עובדין דחול לבין גזירה
2. נבחן אם יש נפקויות בין עובדין דחול לבין גזירה

האם מותר לעבור על איסורי דרבנן למיניהם על ידי שינוי, האם מותר לצורך מצוה, צורך גדול או צער ועוד..

הרמב"ם בכרוז של הלכות שבת מונה מצוות עשה של "לשבות בשביעי" ובספר המצוות משמע מלשון רבינו שמצוות עשה היא לשבות ממלאכות האסורות מהתורה (כמו שיטת הרשב"א) שלא כמו שיטת הרמב"ן שמצוות עשה של לשבות היא גם על דברים שאינם אסורים משום מלאכה כגון להעביר חפצים בבית ממקום למקום או לשבות ממקח וממכר (איסור דרבנן).

לכאורה יש סתירה ללשון רבינו בפרק כא הלכה א' שם כותב רבינו שמצוות עשה של "לשבות" היא לשבות גם מדברים שאינם מלאכה האסורה בשבת.

מלשון מורי בהערה א' בפרק כא משמע שאכן רבינו בהלכה סובר כמו הרמב"ן, אולם לדעת הרב רק אם אדם עושה מלאכה בשבת הוא כעובר על עשה ומצוות "שבתון" הוא היווה מקור ההשראה לגזירות ולאיסורים אחרים כגון טלטול וליגע עצמו במלאכות המותרות מהתורה (כגון העברת אלפי ספרים מחדר לחדר).

יש 2 סוגים של שבותים שאסרו חכמים. סוג אחד אלו גזרות דרבנן שאיסורן נובע מהחשש שמא מאותה מלאכה יעבור על איסור תורה. סוג שני אלו איסורים דרבנן "עובדין דחול" שאיסורן נובע מכך שאדם יגיע בהמשך (לאו דווקא כעת) לתובנות לא נכונות לגבי מלאכות שבת ובכך לעבור על איסורי תורה.

דוגמא לסוג הראשון – איסור להיפנות בשדה נירה בשבת שמא יבוא להשוות גומות (פרק כא הל' ב).

דוגמא לסוג השני – איסור לפנות אוצר בשבת (פרק כ"ו הלכה טז), שזהו משום עובדין דחול. איסור לתלות משמרת בשבת.

נפקא מינה ראשונה בין הסוגים – צורך מצווה – גזירה דרבנן אינה נדחית מפני מצווה (אסור לטפס באילן כדי לקיים מצוות תקיעת שופר), אולם מותר לעבור על עובדין דחול משום מצווה כגון לפנות אוצר משום מצווה (לימוד תורה או הכנסת אורחים).

נפקא מינה שנייה – אם עושה בשינוי שלא כדרכו בחול – בסוג השני של עובדין דחול זה מותר כי זה אינו כדרך שעושה בחול (עובדין דחול), ואילו בסוג הראשון – גזירות דרבנן – גם אם אנו רואים שבשינוי מסויים זה מותר, זה בגלל שבכך חכמים קבעו את מהות ותנאי האיסור, כלומר מראש הם קבעו את גבולות הגזירה. אולם, למצוא היתר לגזירה על ידי שינוי מצריך עיון גדול כדי לבחון את גבולות הגזירה. לעומת זאת עובדין דחול – כל שינוי מהדרך שעושה בחול נכלל בגדר שינוי ומותר.

נפקא מינה שלישית – שעת הדוחק או צורך גדול – עובדין דחול נדחים במקום צורך גדול או בשעת הדחק ואולם גזירות אינן מותרות במקום צורך או דוחק גדול מהחשש שמא יעבור על מלאכה דרבנן (למעט היתר נקודתי כמו גונח בפיו שמותר במקום צער).

מקור לכך הוא גם בפרק ו' הלכה ט' שם כותב רבינו שאין היתר לישראל לעבור על איסור דרבנן אפילו במקום חולי או צורך הרבה או מצווה אלא רק אומר לגוי (שבות דשבות במקום מצווה או צורך גדול).

ניתוח הלכות לפי הסוגים דלעיל:

פרק כא הלכה יז:

1. לא לנפות מלילות בקנון ובמחוי, גזירה שמא ינפה בנפה או בכברה שאסורן מדאורייתא – כאן מדובר על הסוג הראשון כי שמא באותה פעולה הוא ייקח נפה או כברה ויעבור על איסור תורה.
2. לא לעשות גומא בסודר – איסור מהסוג השני, כי החשש שמא בעתיד יבוא לאיסור תורה.
3. לא לתלות משמרת – איסור מהסוג השני, לא לעשות בדרך שעושה בחול שמא פעם הבאה יבוא לסנן במשמרת.

פרק כא הלכה ג:

1. איסור לטאטא קרקע – שמא יבוא להשוות גומות – איסור מהסוג הראשון
2. אין סכין את הקרקע המרוצפת – עובדין דחול שמא פעם הבאה יבוא להשוות גומות בנסיבות אחרות.

 כולל יום השישי - כא אדר א התשע"ד