גידולי מים בשבת ולעניין גידול צמחים בשמיטה

גידולי מים בשבת

רבינו כותב בהלכות שבת פרק ח' הלכה ב':
הזורע כל שהוא, חייב.  הזומר את האילן, כדי שיצמח--הרי זה מעין זורע.  אבל המשקה צמחין ואילנות בשבת--הרי זה תולדת זורע, וחייב; וכן השורה חיטין ושעורין וכיוצא בהן במים--הרי זה תולדת זורע, וחייב.
המאפיין את פעולת הזריעה הוא הנחת הזרעים באדמה כדי שיצמחו. באותו אופן מי שנוטע שתיל באדמה חייב משום זורע. תולדה של מלאכה זו היא השקיה של צמחים או אילנות שכן מטרת ההשקיה היא הצמחת הזרעים.
הסיפא של ההלכה היא שאם אדם שורה זרעים במים הרי זו תולדה של זורע וחייב מהתורה. וזה לכאורה תמוה כי אם אדם זורע בעפר בעציץ שאינו נקוב הרי זה אסור מדרבנן ואם כן מה ההבדל בין שרייה במים בכלי סגור שאינו נקוב לבין זריעה בעפר בעציץ שאינו נקוב.
התשובה לכך היא שזריעה בעפר בעציץ שאינו נקוב זה שינוי מפעולת הזריעה כי הדרך היא לזרוע באדמת עולם ולכן אסור רק מדרבנן. אולם פעולת הזריעה במים היא אינה שינוי מאחר והדרך היא להנביט את הזרעים במים ולאחר מכן להעבירם לאדמה.
שאלה נוספת היא האם מותר בשבת לשים ענפים או צמחים (ולא זרעים) בתוך המים בשבת.
רבינו כותב בהלכות לולב פרק ז הלכה כד:
מקבלת אישה הלולב מיד בנה או בעלה, ומחזירתו למים בשבת, בזמן שהיו נוטלין לולב בשבת; וביום טוב מוסיפין על המים, ובמועד מחליפין המים.
מורי בפירושו להלכה זו מסביר שכשאר שמים צמחים או ענפים במים חדשים הרי זה גורם לפעולת צמיחה וזה אסור בשבת. לעומת זאת אם מחזירים לאותם מים אין זה גורם לפעולת צמיחה ולכן זה מותר.
הרמ"א בסימן של"ו סעיף יא' אוסר לשים בשבת צמחים בתוך מים אם יש להם פרחים שייפתחו בגלל ששם במים כי הוא נראה כזורע למרות שהצמח היה במים כבר מלפני שבת והוא מחזיר לאותם מים. לעומתו מהריק"ש מתיר כי אין פתיחת הפרחים דבר חדש כי הם היו קיימים ואין בכך הצמחה. גם מהרי"ץ בסימן כא' ובסימן קב מצדד בשיטת מהריק"ש שיש להתיר.
יוצא איפוא כי בשבת יש איסור זורע מדאורייתא בעפר וכן איסור זורע של זרעים במים. אולם זריעה בעפר בעציץ שאינו נקוב וכן שימת צמחים במים חדשים בכלי אסורה מדרבנן למעט שימת צמח במים כדי להשריש ודרכו בכך וכוונתו לכך שאסור מהתורה. כמו כן, מותר להחזיר צמחים למים שהיו בהם מלפני שבת על אף שפעולה זו תגרום לפתיחת הפרחים שבצמח.