הקבלת פני רב - בית כנסת "שיבת ציון" קרית אונו סוכות התשע"ו

הקבלת פני רב סוכות תשע״ו

1. ישנה משמעות לשיעור הסוכה הקטנה בגובה של 10 טפחים, שמרמזת על מה שאמרו חז״ל שמעולם לא ירדה שכינה פחות מ-10 טפחים ומעולם לא עלה משה רבינו מעל 10 טפחים, שמשמעות הדבר היא הגבול שיש לשכל האנושי והרמה הגבוהה ביותר שאדם יכול להגיע אליה והיא הנבואה. גם שיעור הרוחב 7 טפחים מלמד על ששת ימי המעשה ויום השביעי שמרמז על הגמול. 
    
2. בליל יום טוב ראשון של סוכות, כאשר אב המשפחה מחכה לקידוש לבני המשפחה, לא יברך לישב בסוכה כדי ללמוד בינתיים בסוכה, אלא ילמד דבר חדש שאז הוא פטור מסוכה כדי שיחכה לבני המשפחה ויסמיך את ברכת שהחיינו לברכת לישב בסוכה. 
    
3. גם במועד יש מצווה לעודד ולנחם אבלים על אף שאין במועד אפילו אבלות בצנעה (ראה גם הלכות סוכה, פרק ז הלכה כד). אם רוצים להכין את הבית לשבעה ואין זמן להכין אחר המועד, מותר להכין ולפנות רהיטים וחפצים. עדיף כמובן במקרה זה שישתמשו במקום שפינו במועד, כדי שהטרחה תהיה לצורך המועד. כהערת אגב, מותר לפנות את חפצי המת ואפילו מצווה יש לתת את בגדיו לעניים, ולא אמרו שלא לתת אלא את נעליו משום חשש חולי. כשקוברים במועד, אומרים צידוק הדין, אשכבה, ניחום אבלים ועושים סעודת הבראה לאחר הקבורה על גבי כיסאות ומעבר לכך לא נוהגים יותר במנהגי אבלות. 
    
4. חולה שפטור מסוכה ורוצה לשבת בסוכה על אף חוליו, אין לו לברך כי כל הפטור מדבר ועושהו, הרי זה הדיוט. אולם חולה שחלק מהדברים יכול לעשות בסוכה על אף חוליו, כגון שיכול לאכול אבל קשה לו לישון, הרי הוא יכול לאכול בסוכה ולברך בסוכה כי הגדרת החולה הנה כללית ומה שקובע הוא האם חוליו משפיע על שימושיו בסוכה. ולכן, חולה סיעודי שצערו הוא לא בגלל הסוכה, במידה ויכול לשבת בסוכה הרי שהוא יכול גם לברך בסוכה. באופן דומה, אם ירדו גשמים, אפילו בלילה הראשון, הרי זה פטור ואין לו לברך. לגבי מצטער, תלוי הדבר בחומרת הצער. אם זה צער אובייקטיבי שכל אדם היה מצטער הרי זה פטור ולא יברך. אולם אם זה צער שלו באופן אישי הרי שיכול להתאמץ ולשבת הסוכה ואז כן יברך. 
    
5. אדם שעובר מסוכה לסוכה יברך שוב בסוכה השנייה כי כל ישיבה היא מצווה בפני עצמה. אולם, אם הסוכות הם סמוכות ואדם מתכוון בעת הברכה לעבור לסוכה השנייה והואיל והן סמוכות, הרי שנראים הדברים שיברך פעם אחת על שתי הסוכות. כהערת אגב, אין לרמב"ם את היסוד של לא להרבות בברכות, אלא כל שהברכה היא מחויבת, רשאי לברך ולא צריך להשתדל למעט בברכות על ידי שמתכוון הברכה הראשונה לפתור את הברכות בהמשך. 
    
6. אדם שיש לו דוכן פלאפל, אינו צריך לבנות סוכה לקונים ואם לא בנה הוא לא מכשיל אותם, מאחר ויש קונים שאוכלים בביתם ויש שאוכלים ברחוב, ולכן הוא לא אחראי על כך, אולם במסעדה שבה הסועדים יושבים לאכול במקום יש להחמיר בחג הסוכות, אלא אם כן בעל המסעדה מציע ונותן אפשרות לקונים לקחת את המאכל לביתם שאז ניתן להקל. ועל אף שחז״ל הקפידו שאדם לא יאכיל את חברו ללא נטילת ידיים, הרי שזה לא חל על בעלי הדוכנים והמסעדות (בפרט כשבעל הדוכן/מסעדה נותן אפשרות ליטול ידיים במקום). צדיקים ילכו בם ופושעים ייכשלו בם. 
    
7. אתרוג תימני הקדוש בקדושת שביעית, אין לעשות ממנו ריבה כי זה אינו שימושו הרגיל מאחר והוא ראוי לאכילה. אתרוג שחנט וגדל בשביעית ונלקט בשמינית יש להפריש מעשרות (עם מעשר שני) לחומרא ללא ברכה. 
    
8. חייל שבא לחופשה לחג וצריך לחזור לבסיס מיד לאחר החג ואין זמן לכבס לפני או אחרי החג, הרי שניתן להקל לכבס במועד, אולם כדאי לצרף לכביסה בגדי קטן כדי לצרף קולא נוספת של היתר כיבוס בגדי קטן במועד. אולם, אם החייל הגיע סמוך מאד לחג ולא ניתן היה לכבס לפני כניסת החג או שהגיע בחול המועד, הרי שדינו כמו היוצא מבית השביה ומבית האסורים שאינו בכלל הגזירה. 
    
9. לגבי עליה להר הבית, אומנם מורי תמך במדידות שערך הרב גורן ותמך מאד בארץ ישראל, אולם בפועל לא עלה להר הבית, ייתכן כי מאחר ומדובר בספיקא דאורייתא נמנע מלעלות. 
    
10. בנוגע למיחם שרוצים למלא בתוכו מים קרים ביום טוב – אם מדובר עם מיחם עם גוף חימום קבוע ללא טרמוסטט, מותר למלא בו מים ביום טוב, ואילו אם מדובר על מיחם עם טרמוסטט, הרי שאסור למלא בו מים קרים ביום טוב כי מילוי המים מפעילה את גוף החימום ולכן יש בכך איסור דרבנן של מוליד אש בשבת. אין בכך גדר של גרמא אלא של מלאכה, כי כל שהמלאכה מתבצעת במיידיות ובוודאות אין זה גרמא אלא מלאכה.
     
11. סכך פסול המעורב עם סכך כשר הרי זה פוסל את הסוכה גם כאשר הם אינם מעורבים אלא נמצאים בהבדלי גבהים, כגון קורות בטון או מוטות פלדה, שנמצאות מעל או מתחת לסכך הכשר. אולם, סוכה כשרה שיש מעליה כבל חשמל – אם לא ניתן לבנות אותה במקום אחר, אזי במקרה זה ניתן להכשיר את הסוכה בדיעבד מאחר והכבל של החשמל לא נעשה למטרת סיכוך.
     
12. ניתן לצלות בתנור באופן ששם את הבשר על גבי רשת מעל לתבנית כדי שיהיה לדם היכן לזוב ולא על גבי התבנית עצמה. אומנם מורי התיר לצלות על גבי שבר חרס, אולם מדובר על חרס שהוא חם מאד באופן שהבשר מקבל מכת חום בעת המגע עם החרס, כמו כן הוא לא קעור כך שלדם יש להיכן לזוב, מה שאין כן בתבניות של ימינו (לא תמיד מניחים את הבשר על תבנית חמה ולכן לא ניתן לתת תורת כל אחד בידו).

לגבי התבנית שהדם זב לתוכה, הרי היא תבנית דמית שאסורה, שכדי להשתמש בה לשימושים אחרים צריך להכשירה, וגם אם יש בה מים, הרי שבגלל שהיא חמה, הרי היא צריכה הכשרה.

13. לגבי ישיבה בסוכה – אם אדם ישב בסוכה ולא בירך ונזכר לאחר זמן, הרי שיברך בנוסח הרגיל לישב בסוכה ולא על ישיבה בסוכה, אולם גם אם בירך על ישיבה בסוכה יצא ידי חובה. אין צורך לעמוד בעת שמברך, מאחר ובכל רגע ורגע שיושב בסוכה הרי הוא מקיים מצווה (מצווה מתמשכת כמו ציצית ותפילין).
     
14. אגידת הלולב – מנהגינו להניח את הלולב כשחלקו הקעור כלפינו (השדרה כלפי השולחן) ולשים את 3 הדסים מימין ו-2 ערבות משמאל ולאגוד ולאחר מכן להוסיף את ההדסים הנוספים לנוי ולאגוד שוב. ניתן לאגוד לכתחילה בכל אגד (כגון אזיקון).
     
15. בעת המצווה יש 2 מנהגים: המנהג הנפוץ שפני הלולב הם כלפי האתרוג. מנהג נוסף הוא שפני הלולב הם כלפי האדם (רס"ג).
     
16. משמעות חביטת הערבה ביום השביעי – הערבה מסמלת את החומר של האדם שהינו בעל התאוות והיצריות, וחביטת הערבה מסמלת לאדם את השאיפה שצריכה להיות לו להכניע את היצריות והתאוות של האדם מחד על מנת שאדם ינהיג את כל פעולותיו ומחשבותיו על ידי שכלו שהוא צלם האלוהים שבו הוא נברא ובעזרתו הוא יכול להשיג השגות אלוהיות, ולא להיות מונהג על ידי יצריו ותאוותיו. שנזכה לעובדו בלבב שלם.