זמני עלות השחר והנץ החמה בהלכה והדלקת נרות חנוכה במוצאי שבת

במשנה במסכת פסחים דף צג עמוד ב' נאמר:

איזו היא דרך רחוקה מן המודיעים ולחוץ וכמדתה לכל רוח דברי רבי עקיבא ר"א אומר מאיסקופת העזרה ולחוץ אמר ליה רבי יוסי לפיכך נקוד על (במדבר ט, י) ה' לומר לא מפני שרחוק ודאי אלא מאיסקופת העזרה ולחוץ:

ומבאר הרמב"ם בפירוש המשנה:

מודעית, מקום בינו ובין ירושלם חמשה עשר מיל, והוא שיעור שיהלך אדם ברגליו הלוך בינוני מעלות השמש עד בין הערבים. ואם היה ביום ארבעה עשר חוץ למודעית הרי זה בדרך רחוקה. ור' אליעזר אומר אפילו היה בתוך ירושלם וחלה או שנתקלקל הלוכו ואינו יכול להכנס לעזרה בזמן ההקרבה אלא יהיה סוף הזמן עם הגיעו לאסקופת העזרה הרי דינו כדין מי שהיה בדרך רחוקה. ור' עקיבה אומר כיון שהיה לפנים מן המודעית ואינו יכול להגיע הרי דינו כדין אנוס. והלכה כר' עקיבה.

1. הילוך אדם ביום (12 שעות) הוא 30 מיל, ולכן הילוך אדם עד חצות היום (6 שעות) הוא 15 מיל;
2. יוצא שאדם מהלך בשעה 2.5 מיל ואם כן זמן הילוך מיל הוא 24 דקות.

וכן ביאר הרמב"ם בפירוש המשנה פסחים פרק ג' משנה ב':

ובצק החרש, הוא כשמכין עליו ביד אינו משמיע קול הברה, וכאלו הוא חרש שאינו עונה למי שקורא לו, וכיון שאין אנו יודעים אם החמיץ או לאו נשערנו בכיוצא בו או בזמן הידוע שבכמו אותו זמן יחמיץ הבצק, ושיעורו כדי שיהלך אדם ברגליו הלוך בינוני מיל אחד, והוא כדי שני חומשי שעה מן השעות השוות.

וכן נאמר בגמרא:

אמר עולא מן המודיעים לירושלים חמשה עשר מילין הויא סבר לה כי הא דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן כמה מהלך אדם ביום עשרה פרסאות מעלות השחר ועד הנץ החמה חמשת מילין משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים חמשת מילין פשו לה תלתין חמיסר מצפרא לפלגא דיומא וחמיסר מפלגא דיומא לאורתא עולא לטעמיה דאמר עולא אי זה הוא דרך רחוקה כל שאין יכול ליכנס בשעת שחיטה.

עולה מדברי הגמרא כדלהלן:

1. מהלך הזמן מעלות השחר ועד צאת הכוכבים – 40 מילין;
2. מעלות השחר ועד הנץ החמה – 5 מילין
3. משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים – 5 מילין
4. מהנץ החמה ועד חצות היום וכן מחצות היום ועד שקיעת החמה – 15 מילין.
5. ומאחר וביום יש 12 שעות, יוצא שזמן של 5 מילין הוא שעתיים, כלומר מעות השחר ועד הנץ החמה זה זמן של שעתיים וכן משקיעת החמה עד צאת הכוכבים.
6. סוגיה זו מעלה קושי עצום לגבי הזמן בין עלות השחר להנץ החמה וכל שכן משקיעת החמה עד צאת החמה.

אולם הרמב"ם בפירוש המשנה בברכות פרק א' הלכה א':

ועמוד השחר, הוא עמוד האור הבוקע בבקר, והוא אור ייראה בפאת מזרח קודם עלות השמש כשעה וחומש מן השעות השוות, וסבתו קרבת שטח הקיף אור השמש לאדים הכבדים העולים מן הארץ תמיד שגבהם על פני האדמה חמשים ואחד מיל כמו שנתבאר בתורת המדעים.

כלומר זמן עלות השחר הוא 72 דקות לפני הנץ החמה ולא 120 דקות לפי הסוגיה בפסחים.

כתב הרמב"ם בהלכות קרית שמע פרק א':

י  [ט] אֵיזֶה הוּא זְמָן קִרְיַת שְׁמַע בַּלַּיְלָה--מִצְוָתָהּ מִשָּׁעַת יְצִיאַת הַכּוֹכָבִים, עַד חֲצִי הַלַּיְלָה; וְאִם עָבַר וְאֵחַר, וְקָרָא עַד שֶׁלֹּא עָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר--יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ:  שֶׁלֹּא אָמְרוּ עַד חֲצוֹת, אֵלָא כְּדֵי לְהַרְחִיק אֶת הָאָדָם מִן הַפְּשִׁיעָה.

יא  [י] הַקּוֹרֶא קִרְיַת שְׁמַע שֶׁלְּעַרְבִּית אַחַר שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, קֹדֶם הָנֵץ הַחַמָּה--לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ אֵלָא אִם כֵּן הָיָה אָנוּס, כְּגוֹן שִׁכּוֹר אוֹ חוֹלֶה וְכַיּוֹצֶא בָּהֶן.  וְאָנוּס שֶׁקָּרָא בְּעֵת זֶה, אֵינוּ מְבָרֵךְ הַשְׁכִּיבֵנוּ

ולכאורה עולה מדברי הרמב"ם שעלות השחר נחשב בדיעבד כלילה מאחר ואנוס יוצא ידי חובה בקריאת שמע של ערבית גם אם קרא אחר עלות השחר.

ולכן יש להסביר שמדין תורה זמן היום והלילה תלוי בשמש כלומר שהיום מתחיל מזריחת החמה ועד שקיעת החמה. וזמן הלילה משקיעת החמה ועד זריחת החמה, אלא שחכמים הגבילו לא לקרוא קריאת שמע של ערבית אחר עלות השחר אלא לאנוס בדיעבד.

לגבי שינויי זמני עלות השחר וצאת הכוכבים יש להסביר על פי פירוש הרמב"ם למשנה א' ברכות ועל פי תשובה רנה שהדבר נתון לשיקול דעת המתפלל:

הרי שאין זמן קבוע בין עלות השחר לזריחת החמה ובין שקיעת החמה לצאת הכוכבים כי הדבר נתון באדים באותו היום ובמצב הטופוגרפי בשטח.