שבת החודש ור''ח, הוצאת שלושה ספרי תורה, והדגמת עריכת סדר פסח

יום השישי כט' אדר ויקרא התשע"ח
בנושאים:
א. שבת החודש ור"ח:  שלושה ספרים – הלכה ומנהג
מקורות: גמרא, מגילה, כט
רבינו, הל' תפילה

ב. ליל הסדר הלכה למעשה: שו"ת והדגמות
רבינו, חמץ ומצה
אגדתא דפסחא

 

דיני הוצאת שלושה ספרים קריאת "החודש"

 

נאמר במשנה מסכת מגילה פרק ג' משנה ה':

ראש חודש אדר שחל להיות בשבת, קורין בפרשת שקלים; חל להיות בתוך השבת, מקדימין לשעבר ומפסיקין לשבת אחרת.  בשנייה, "זכור" (דברים כה,יז); בשלישית, "פרה אדומה" (במדבר יט,ב); ברביעית, "החודש הזה" (שמות יב,ב).  בחמישית, חוזרין לכסדרן.  לכול מפסיקין--לראשי חודשים, ולחנוכה, ולפורים, לתענייות, ולמעמדות, וליום הכיפורים.

וכתב רבינו בפירוש המשנה:

שבת ראשונה, היא שחל ראש חדש אדר להיות בתוכה, כגון שאם חל ראש חדש אדר ביום ראשון או שני או שלישי או רביעי או חמישי או ששי קורין פרשה ראשונה שהיא פרשת שקלים ביום השבת שהיא שבת אחרונה שבחדש שבט. ואם תדע שבת ראשונה ושניה ושלישית ורביעית יתבארו לך שבתות ההפסקה, והנני מבארים. שבת שניה, היא שחל פורים להיות בתוכה כדרך שביארנו בשבת ראשונה. ושבת שלישית, היא שבת שאחר פורים או לפני ראש חדש ניסן אם חל ראש חדש ניסן להיות בשבת. ושבת רביעית, היא שחל ראש חדש ניסן להיות בתוכה כדרך שביארנו לעיל. ומה שאמרתי שאפשר שיחול ראש חדש אדר באיזה יום שיהיה מימי השבוע אינו אלא לפי עיקר הדין, כלומר על פי הראייה. ופרשת שקלים היא כי תשא עד סוף הפרשה. ואמרו חוזרין לכסדרן, רוצה לומר לסדר הפטרות, כי בכל שבת קורין הפטרה מענין הסדר, ובזמן שקורין פרשיות אלו וכן בפרקים מפטירין מענין הפרשה לא מענין הסדר. שבשבת ראשונה מפטירין ביהוידע הכהן, ובשניה פקדתי את אשר עשה עמלק, ובשלישית וזרקתי עליכם מים טהורים, וברביעית כה אמר ה' בראשון באחד לחדש. וכן בראשי חדשים וחנוכה מפטירין מענין הפרק כמו שיתבאר ומפסיקין ענין הסדר, וזהו ענין אמרו לכל מפסיקין.

לשיטת רבינו אנו למדים שקריאת פרשיות שקלים, זכור, פרה והחודש הם במעמד של מפטיר, אע"פ שהן חובת היום. לדעת רבינו חובת היום היותר הלכתית היא השלמת מספר הקוראים שהם חובת היו (שבעה בשבת, ששה ביום כיפור, חמישה ביום טוב וכדומה).

ולפי זה אחרי ס"ת ראשון, אם קראו בו שבעה, שהם חובת היום, אומרים קדיש, ואין לומר קדיש לא אחרי ס"ת שני, ולא אחרי ס"ת שלישי. אולם התוספות בדעה, שיש לומר קדיש אחרי כל קריאה בתורה שמתחייבת מכח היום, ולכן פי שיטת התוס', יש לומר קדיש אחרי ס"ת ראשון שהוא חובת היום, כשקראו בו שבעה, ויש לומר קדיש אחרי ס"ת שני, שקראו בו בגלל צורך היום, כגון ר"ח, וכן יש לומר קדיש גם אחרי ס"ת שלישי, אע"פ שהוא משמש כמפטיר, וזאת משום שהוא נקרא מחמת צורך היום, כגון החודש הזה לכם ראש חדשים.

לעומת זאת מהרי"ץ בדעה שאין לומר קדיש לאחר המפטיר, גם אם הוא נקרא מחמת צורך היום, וכמו כן לדעתו, אסור להפסיק בין המפטיר להפטרה ע"י קדיש, כי אין לקרוא בנביא כקריאה עצמאית כדי שלא יחשוב הציבור שיש מעמד שווה בין התורה לנביא. אלא לעולם הקורא בנביא חייב לקרוא לפני כן בתורה, בלי להפסיק בקדיש, וזאת כדי לפרסם שהנביא בא רק מכח התורה.

כתב רבינו בפרק י"ב בהלכות תפילה:

יז  אִשָּׁה לֹא תִקְרָא בַּצִּבּוּר, מִפְּנֵי כְּבוֹד הַצִּבּוּר; קָטָן הַיּוֹדֵעַ לִקְרוֹת וְיוֹדֵעַ לְמִי מְבָרְכִין, עוֹלֶה מִמִּנְיַן הַקּוֹרְאִים.  וְכֵן הַמַּפְטִיר עוֹלֶה מִן הַמִּנְיָן, שֶׁהֲרֵי קָרָא בַּתּוֹרָה; וְאִם הִפְסִיק שְׁלִיחַ צִבּוּר בְּקַדִּישׁ בֵּין הַמַּשְׁלִים וּבֵין הַמַּפְטִיר, אֵינוּ עוֹלֶה.  צִבּוּר שֶׁלֹּא הָיָה בָּהֶם יוֹדֵעַ לִקְרוֹת אֵלָא אֶחָד--עוֹלֶה וְקוֹרֶא וְיוֹרֵד וְיוֹשֵׁב, וְחוֹזֵר וְקוֹרֶא שְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית, עַד שֶׁיִּגְמֹר מִנְיַן הַקּוֹרְאִים שֶׁלְּאוֹתוֹ הַיּוֹם.

מדברי רבינו אנו למדים שבנוגע למפטיר יש שי אפשרויות: א. אי אמירת קדיש בסיום פרשת השבוע שאז המפטיר עולה ממנין הקרואים. ב. אמירת קדיש בסיום פרשת השבוע שהמפטיר לא עולה למנין הקרואים.

כ  כֵּיצַד סֵדֶר הַקְּרִיאָה בַּתּוֹרָה עִם הַתְּפִלָּה:  כָּל יוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תְּפִלַּת מוּסָף--אַחַר שֶׁיִּגְמֹר שְׁלִיחַ צִבּוּר תְּפִלַּת שַׁחְרִית, אוֹמֵר קַדִּישׁ, וּמוֹצִיא סֵפֶר תּוֹרָה וְקוֹרֶא לְאֶחָד אֶחָד מִן הַצִּבּוּר, וְעוֹלִין וְקוֹרִין בַּתּוֹרָה; וּכְשֶׁגּוֹמְרִין, מַחְזִיר סֵפֶר תּוֹרָה לִמְקוֹמוֹ, וְאוֹמֵר קַדִּישׁ, וּמִתְפַּלְּלִין תְּפִלַּת מוּסָף.  וְיָמִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מַפְטִיר וּמוּסָף, נָהֲגוּ לוֹמַר קַדִּישׁ קֹדֶם שֶׁיַּעֲלֶה הַמַּפְטִיר; וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנָּהֲגוּ לוֹמַר קַדִּישׁ, אַחַר הַמַּפְטִיר.

מדברי רבינו אנו למדים שאמירת קדיש בסיום קריאת התורה היא מנהג ולא מן הדין. כי מן הדין אמירת קדיש היא חובה רק לפני התפילה ואחר כל תפילה.

ובפרק י"ג כתב רבינו:

בְּכָל יוֹם שֶׁמּוֹצִיאִין שְׁנֵי סְפָרִים, אוֹ שְׁלוֹשָׁה, אִם הוֹצִיאוּ זֶה אַחַר זֶה, כְּשֶׁמַּחְזִיר אֶת הָרִאשׁוֹן אוֹמֵר קַדִּישׁ וּמוֹצִיא הַשֵּׁנִי; וּכְשֶׁמַּחְזִיר הָאַחֲרוֹן, אוֹמֵר קַדִּישׁ.  וּכְבָר אָמַרְנוּ שֶׁהַמִּנְהָג הַפָּשׁוּט, לוֹמַר קַדִּישׁ אַחַר שֶׁקּוֹרֶא הַמַּשְׁלִים לְעוֹלָם, וְאַחַר כָּךְ מַפְטִירִין בַּנָּבִיא.

ובאמת שבשו"ת הר"י מיגאש פ"ט נאמר שאמירת קדיש אחרי הקריאה בתורה היא מכח מנהג.

וכתב מארי בהערות כח' וכט':

סיכום

  1. מצד הדין לא נדרש להגיד קדיש לאחר קריאת התורה. והמנהג לשיטת רבינו הוא לומר קדיש לאחר חובת היום כלומר לאחר שהשלימו את מספר הקוראים שהם חובת היום.
  2. בשבת וראש חודש, קריאה בספר תורה שני בראש חודש נחשבת כמפטיר ולכן אין לומר קדיש בסיום הקריאה של ספר שני כי אין להפסיק בין המפטיר להפטרה.
  3. לשיטת רבינו, כשיש חובה של קריאת שלושה ספרים, יש לומר קדיש רק לאחר ספר תורה ראשון.
  4. שיטת מרן היא כשיטת בעלי התוספות שראו בקריאות מפטיר מיוחדות (ראש חודש, חנוכה, מועדים שקלים וכדומה) כחובת היום ולכן יש לומר קדיש אחר ספר שני. ושלישי. אולם בפועל מרן הורה שבקריאה של שבת החודש שחלה בראש חודש ניסן, יקראו ששה בספר ראשון, לא יאמרו קדיש והשביעי יקרא בספר שני ויאמר קדיש.
  5. שיטת השאמי היא לקרוא שבעה עולים בספר ראשון ואמירת קדיש אחר כל שלושת ספרי התורה.
  6. שיטת מהרי"ץ היא לומר קדיש לאחר ספר תורה ראשון (לאחר קריאת שבעה עולים) ואחר ספר שני ואילו לאחר שלישי לא לומר קדיש כדי לא להפסיק בין המפטיר להפטרה.
  7. כמו כן יש להעיר שכתוצאה מההתייחסות לקריאה הנוספת, שהיא צורך היום, כמו עניין ר"ח או חנוכה, או ארבע הפרשיות, יש שהקפידו שקטן לא יקרא בהן, בגל שהגדירו אותן כחובה, חובת היום, וכתוצאה מכך, אם רצו שקטן יקרא כגון בר מצווה וכיו"ב, אז אביו קרא בתורה את המפטיר, והקטן קרא בנביא וזה נגד ההלכה, שהרי הקורא בנביא חייב לקרוא בתורה תחילה, כדי להראות כפיפות הנביא לתורה, אבל לרבינו כל קריאה נוספת מלבד חובת היום שהוא מספר העולים בהכרח, לאותו יום, אף שהקריאה היא צורך ענייני של היום, היא כמו מפטיר ולכן קטן יכול לקרוא ואפילו פרשת זכור.
תגיות: 
תאריך: 
16/03/18 כ"ח אדר התשע"ח
x

Audio Playlist