דיני ברכת האילנות

נאמר במסכת ברכות בדף מג עמוד ב':

האי מאן דנפיק ביומי ניסן וחזי אילני דקא מלבלבי אומר ברוך שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם

וכן פסק רבינו בהלכות ברכות פרק י' הלכה...

טו  [יג] הָרוֹאֶה בְּרִיּוֹת טוֹבוֹת וּמְתֻקָּנוֹת בְּיוֹתֵר, וְאִילָנוֹת טוֹבוֹת--מְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁכָּכָה לוֹ בְּעוֹלָמוֹ.  הַיּוֹצֶא לַשָּׂדוֹת וְלַגִּנּוֹת בְּיוֹמֵי נִיסָן, וְרָאָה אִילָנוֹת פּוֹרְחוֹת וְנִצָּנִים עוֹלִים--מְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא חִסַּר בְּעוֹלָמוֹ כְּלוּם, וּבָרָא בוֹ בְּרִיּוֹת טוֹבוֹת נָאוֹת, כְּדֵי לְהִתְנָאוֹת בָּהֶם בְּנֵי אָדָם.

וכותב הילקוט יוסף (סימן רכ"ו):

א. היוצא בימי ניסן ורואה אילנות שמוציאים פרחים, מברך: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהם בני אדם". ותיקנו ברכה זו לפי שהוא ענין שבא מזמן לזמן באופן מחודש, שאדם רואה עצים יבשים שהפריחם הקב"ה. ואין מברכים שהחיינו על ברכת האילנות. ואין מברכים אלא פעם אחת בשנה, ולא יותר. [ילקוט יוסף, ברכות עמוד תריט].

ב. גם הנשים תברכנה ברכת האילנות, שאין ברכה זו נחשבת כמצוה שהזמן גרמא, שחכמים לא קבעו זמן לברכה אלא מפני המציאות שהאילנות פורחים בניסן. [ילקוט יוסף ברכות, עמ' תריט. ירחון קול תורה סיון תשס"ג עמ' פה. ילקו"י על הלכות פסוקי דזמרה, תשס"ד, סי' נא הערה לג, עמ' רל].

ג. טוב לברך ברכת האילנות על אילנות הנטועים בגנות ופרדסים שמחוץ לעיר, ומכל מקום אין זה מעכב, ולכן אם קשה לו לצאת אל מחוץ לעיר מסיבת טירדא או חולשה, ומכל שכן מפני חשש ביטול תורה, יוכל לברך ברכת האילנות גם על אילנות שבתוך העיר.

לשיטת רבינו, אין מברכים שהחיינו אלא על מצוה שמתחדש חיובה מזמן לזמן, ולא על ברכות שבח והודאה.

לשיטת רבינו אין צורך לחזר אחר הברכה או לצאת לכתחילה מחוץ לעיר. אלא אם נזדמן לו לראות עצים מלבלבים – יברך (וכך נהגו בתימן).

ד. מה טוב שיצטרפו עשרה ויעשו כולם אגודה אחת בכנסיה לשם שמים לצאת לברך ברכת האילנות, בכוונה הראויה, וברוב עם. ואחר הברכה יאמרו "מזמור בשוב ה' את שיבת ציון", ו"מזמור הללויה הללו את ה' מן השמים" וכו', ויסיימו באמירת קדיש יהא שלמא. וטוב שאחד יברך הברכה בקול רם והשאר יאמרו אחריו בלחש

נראה שלשיטת רבינו אין מקום לאמירת מזמורים כדי לא להטריח את הציבור ולא למעט במלאכתם, כי אם בקריאת התורה בשני, חמישי וראש חודש (וחול המועד), לא התירו להרבות בעולים כדי לא לעכב את העם במלאכתם, כל שכן שאין מקום לאמירת מזמורי תהילים אחר הברכה.

ובמיוחד שלשיטת רבינו אין מקום לאמירת קדיש בסיום הברכה והמזמורים מאחר וקדיש נתקן במקומות קבועים בתפילה וכן לאחר לימוד תורה בלבד.

ה. אין לברך ברכת האילנות אלא על אילנות של מאכל כשיש בהם פרחים, אבל על אילני סרק שאין מוציאין פירות אין לברך (ילקו"י).

מנהג זה מבוסס על נוסח הברכה "להתנאות בהן בני אדם" ובאר רש"י "ליהנות", ולכן לשיטה זו יש לברך על עצי מאכל שבני אדם נהנים מאכילתם, אולם נראה שלשיטת רבינו אפשר לכתחילה לברך גם על עצי סרק שגם ממראיהם יש הנאה לבני אדם (כפי שנאמר בברכה "ובריות נאות").

ו. מצד הדין די בשני אילנות אפילו ממין אחד. והמברך על מיני אילנות הרבה הרי זה משובח. (ילקו"י)

דין זה מבוסס על לשון הגמרא "אילנות" בלשון רבים, אולם לשיטת רבינו נראה שהגמרא דיברה בלשון דוגמא ולא לשון דווקני ולכן מותר לכתחילה לברך גם על עץ אחד.

ז. אילנות המורכבים מין בשאינו מינו, יש אומרים שאין לברך ברכת האילנות עליהם, שהואיל וקיומם נגד רצון הבורא, אין לברך ולהודות להשי"ת על כך, ויש חולקים ואומרים שהברכה היא על כללות הבריאה, ולכן יכול לברך על אילנות מורכבים. ואף על פי שהרוצה לסמוך על סברא שניה לברך עליהם אין למחות בידו, מכל מקום הבא להמלך מורים לו שלא יברך, שספק ברכות להקל. אבל אין לחשוש מלברך על אילן שמא הוא עץ מורכב, ורק כשידוע שהוא מורכב עדיף להמנע מלברך עליו ברכת האילנות.

ח. מותר לברך על עצי ערלה בתוך שלש שנים לנטיעתם, אף על פי שהם ערלה ואסורים בהנאה, הואיל ולא נעשו באיסור. אבל על עצי אשרה אין לברך. (ילקו"י)

לשיטת רבינו אין איסור לברך לכתחילה גם על עצים מורכבים מאחר והברכה היא על ההנאה מהמראה ולא הנאה מהעץ עצמו כשם שלכתחילה מותר לאכול פרות מעצים מרכבים, ולברך עליהם.

ט. הזריזים מקדימים לברך בהקדם כל מה שאפשר, בראש חודש ניסן, ואין להשהות קיום המצוה כדי לאומרה בעשרה. ומכל מקום אם לא בירך ברכת האילנות כשראה אותם עם פרחיהם בתחלת חודש ניסן, אף על פי כן בדיעבד יוכל לברך ברכת האילנות אחר כך במשך כל החודש, כשיראה פעם נוספת אילנות עם פרחיהם.

י. לכתחלה אין לברך ברכת האילנות בחודש אדר, אלא ימתין לחודש ניסן ואז יברך, כדי לצאת ידי חובת כל הדעות, אבל אם לא נזדמן לו לברך ברכת האילנות עד שיצא ניסן, רשאי לברך ברכת האילנות בחודש אייר, ולא יאבד ברכה יקרה זו מידו, ויסמוך על דברי הפוסקים שניסן לאו דוקא, ובלבד שיהיו עדיין האילנות בפריחתם, ולא גדלו פירותיהם.

יא. במקומות שפריחת האילנות בתשרי או בחשון, רשאים לברך ברכה זו בשעת פריחתם, שלא דיברו חכמים אלא בהוה. והוא הדין שרשאים לברך בחודש אדר כשפריחת האילנות באותו מקום בחודש אדר (ילקו"י).

נראה מדברי רבינו שגם בחודש אדר אם יש פריחה של האילנות, ניתן לכתחילה לברך בחודש אדר. לכן כל מקום שזמן פריחתו שונה, לפי זמן הפריחה באותו מקום.

יב. אם לא בירך ברכה זו עד שגדלו הפירות, שוב אינו מברך. וכל שנפלו הפרחים, אפילו לא גדלו הפירות באופן שראויים לאכילה, רק התחיל גידול הפרי, אין לברך ברכה זו. ומכל מקום, אילן שהתחילו לגדול בו חלק מפירותיו, אם יש בו עדיין פרחים ונצנים, מברך עליו ברכת האילנות.

יג. מותר לברך ברכת האילנות בשבת ויום טוב, ואין לחוש ולגזור פן ישכח ויתלוש מפרחי האילנות בשבת. אלא שלכתחילה מהיות טוב יש לברך ברכת האילנות בימות החול, כשאין חשש שיפסיד הברכה, אבל בסוף חודש ניסן כשיש חשש שלא יראה יותר אילנות של מאכל עם פרחים, אין להימנע מלברך ברכה זו בשבת.

יד. סומא לא יברך ברכת האילנות, שברכה זו תלויה ב"ראיה", והוא אינו רואה. ונכון שישמע מפי שליח צבור המברך ויצא ידי חובה לכל הדעות. אבל המרכיב משקפים לעיניו, פשוט שרשאי לברך, שראיה דרך זכוכית ראיה גמורה היא, ואפילו אם היו לו משקפים כהות, כגון משקפי שמש, שפיר דמי לברך (ילקו"י).

לגבי הסומא, דין זה שונה מברכת יוצר המאורות שהסומא כן מברך מאחר וכן יש לו הנאה מהמאורות באמצעות אחרים שמסייעים לו ומכוונים אותו.