האם עוברות ומניקות חייבות בכל התעניות?

תזכיר בנושא הלכות תעניות עבור עוברות ומניקות ושאר חולים

מסמך זה מסכם את הנושאים העיקריים והרעיונות החשובים העולים מתוך הטקסט המצורף בנוגע להלכות תעניות, בדגש על דין עוברות ומניקות וחולים בשלוש תעניות החורבן (י"ז בתמוז, צום גדליה ועשרה בטבת) ותשעה באב, בהשוואה ליום הכיפורים.

נקודות מרכזיות:

• דרגות חומרה בתעניות: קיימות שלוש דרגות חומרה בתעניות:
• החמורה ביותר: יום הכיפורים, בו האיסור לטעום הוא מוחלט אלא במקרה של ספק פיקוח נפש בלבד (למעט יולדת בתוך שבעה ימים ללידתה).
• הקלה ביותר: שלוש תעניות החורבן (י"ז בתמוז, צום גדליה ועשרה בטבת), בהן יש הקלות משמעותיות לחולים, עוברות ומניקות.
• באמצע: תשעה באב, הדומה ליום הכיפורים בהיבטים מסוימים (איסור אכילה ושתייה מהערב עד הערב, חמישה עינויים), אך קל ממנו בכך שמותר לאכול ולשתות במקרה של חולי (אפילו אין בו סכנה), ועוברות ומניקות פטורות מלצום בו.
• "ובאמת שיש שלוש דרגות בתעניות הדרגה החמורה ביותר זהו יום כיפורים... הכי קל זה שלושה הצומות הללו ובתווך נמצא תשעה באב."
• דין עוברות ומניקות בתשעה באב: רבנו (הרמב"ם) קובע שעוברות ומניקות פטורות מלצום בתשעה באב. פרשנות המגיד משנה מביאה מקור מהתלמוד ודברי הרמב"ן, לפיהם אישה מניקה עד 30 יום לאחר הלידה וכן חולה שצריך לאכול, מאכילים אותם בתשעה באב ואין צורך להסתיר זאת.
• "ורבנו בהתחלה מנה את כל התעניות ביחד תעניות החורבן ולפסח תאום ייחד את תשעה באב ורק אותו משאר התעניות וכתב שעוברות ומניקות מטענות ומשלמות בתשעה באב משמע שבשאר הצומות על החורבן כמו היום 17 ב צמוד עוברות מניקות אינן מטענות כלל..."
• "המגיד משנה אומר לעניין עוברות ומניקות שהם פטורות בין שעה באב. הוא מביא את המקור בתלמוד נאמרה פרק מקום שנהגו סכים נד עמוד ב. והוא מביא את דברי הרמבן רבי משה בן נחמן אלא מי הוא היה כל 30. כלומר מה שאנחנו אומרים שמניקות מטענות הנמלא מ-30 יום עד 30 יום היא אין הצמה כך אומר הרמבן אלא מיו חיה כל 30 וכן חולה שהוא צריך מאכילים אותם ואין צריך עומד כלומר יולד שהיא בתוך 30 יום לל דתה וכן חולה לא שאין בו סכנה שהוא חולה והוא צריך לאכול אזי מאכילין אותו בתשעה באב ואין צריך עומד ובמקום חולי לא גדו רבנן עד כאן לשונו של הרמבן..."
• דין עוברות ומניקות בשלוש תעניות החורבן: מההשוואה לתשעה באב, עולה שעוברות ומניקות פטורות מלצום בשלוש תעניות החורבן. הרמ"א (בקרב בני אשכנז) מציין שנהגו להחמיר ולצום אלא אם כן הן מצטערות הרבה, אך מודה שמעיקר הדין אינן חייבות.
• "ובאמת יוצא לפי זה שכשאנחנו אומרים שבשאר צומות כמו 17 בצמוד מנק אינה צריכה לצום אין הכוונה ב-30 יום שהרי ב-30 יום זה גם בתשעה באב היא לא צמה כי תשעה באב אף ששבו אותו ליום הכיפורים עובדה ש יולדת בתוך 30 יום או חלק ו ביום הכיפורים לא רק עד שבעה ולא יותר בשלושה לגמרי ולאחר מכן זה תלוי מצריכה אבל רק עד שבעה ולא יותר ואם כן עכשיו שאנחנו אומרים שיולדת כל 30 יום פתורה מתשעה באב הרי בשואה עשר בתמוז מה נחשבת מנקת כל 24 חודש היא נחשבת למנקת והיא פטורה הרי שאנחנו רואים שבצומות הללו שלושה צומות הנותרים אז הקלו בהן..."
• "אומר הרמיוס יוסף אישה מעוברת או מנקת אינה מתענה בתענית של העשר בתמול הוא שאר תעניות אלה באב לבנות אשכנב יש להקל בזה שנסתמה נחשבות כצטערות הרבה מדוע הוא אומר ואף לפנות אשכנז יש להקל בזה כיוון שבשולחן ערוך בסימן תקנא אומר הרמה מוסיף עוד הערה בסימן תקנ אומר מרן הכל חייבים לטענות ארבע צומות הללו ואסור לפרות גדר הוסיף הרמה הגהה מי עוברות ומניקות שמתערות הרבה אין להטענות ואפילו אינן מצטערות אינם אי אינן מחוייבות להטענות אלא שנהגו להחמיר ודווקא בשלושה צומות בשאר ואב מחוייבות להשלים כלומר הרמה מודה שבשאר צומות כמו 17 בתמוז עוברות מניקות פטורות מלטענות אלא שמתקיים שאצלהם נהגו העובות ומניקות להטענות בשאר צומות גם 17 בתמוז אלא אם כן הם מצטערות הרבה..."
• הגדרת "עוברת" ו"מניקה" לצורך ההלכה:
• עוברת: אישה נחשבת מעוברת לאחר שלושה חודשים להריונה. אם סובלת מבחילות, חולשה רבה וכדומה גם לפני כן, מותרת באכילה בשלוש תעניות החורבן (מלבד תשעה באב).
• מניקה: אישה נחשבת מניקה במשך 24 חודשים לאחר הלידה, גם אם בפועל הפסיקה להניק. אישה שהפילה פטורה מתעניות אלו בתוך 24 חודשים לאחר ההפלה.
• "ומעוברת היא משעברו שלושה חודשים להריונה ואם לא עברו שלושה חודשים והיא סובלת מעקאות או מחושים וחולשה רבה מותר לאכול בצומות אלו כלומר מי נקראת מעוברת שהקר עוברה בשלושה חודשים פחות מכן היא חייבת ברמת העיקרון ברמת המעשה זה תלוי. אם היא מתלוננת מההכאות וכיוצה בדברים האלה אז היא פטורה. חוץ משעה באב. וכן מנקת פטורה במשך כל 24 חודשים ללידה. אף על פי שהיא כבר לא מנקת ובימינו הרי מפסיקות להעניק מהר מאוד. ואפילו אם פסק להעניק. למרות הכל היא פטורה. מהצום מצום 17 תמות וכן אישה שהפילה פטורה מתעניות אלו בתוך 24 חודשים להפלטה..."
• דין חולה שאין בו סכנה: חולה שאין בו סכנה פטור מלצום בכל התעניות הללו, ואפילו בתשעה באב יכול לאכול כדרכו בצנעה.
• "חולה שאין בו סכנה פטור מלטענות בכל הצומות הללו שבמקום חולי לא גזרו חכמים ואפילו ב צעבאב אוכל כדרכו ונו חושש ובלבד שיאכל בצנעה..."
• הנהגה ראויה לפטורים מצום: למרות הפטור, ראוי לאותם שפטורים מלצום (עוברות, מניקות וחולים שאין בהם סכנה) שלא יתענגו במאכל ומשתה אלא יאכלו ו ישתו רק כדי קיום גופם.
• "ומכל מקום גם אלה הפטורות מלטענות ראוי שלא תאכל נתענג במאכל ומשתה אלא כדי קיום הבלד..."
• הבדלים במנהגים בין קהילות: בני אשכנז נהגו להחמיר יותר עם עוברות ומניקות בשלוש תעניות החורבן ולחייבן לצום אלא אם כן הן מצטערות הרבה, בעוד שבני עדות המזרח, הנוהגים על פי שיטת הרמב"ם והשו"ע, פוטרים אותן גם כשאינן מצטערות הרבה.
• "אומר הרב עובד זוהי שיטה של השנבים אבל השיטה של בני אדות המזרח שהם אמונים על שיטת רבנו ומרן זה שעוברות ומליקות גם כ שאינם הצטערות הם פטורות משאר הצומות חוץ משער באב גם בלי שהם נצטערוות הרבה..."
• ביקורת על הקלות יתרות: הרב מביע ביקורת על אנשים שמקלים על עצמם יותר מדי בצומות ללא הצדקה הלכתית, לעומת כאלה שמקיימים את ההלכה כראוי מתוך ידיעה והבנה, וכן ביקורת על נטייה לחומרות שמובילות בסופו של דבר לעקיפת הדין בדרכים מפוקפקות. הוא מדגיש את החשיבות של לימוד ההלכה וקיומה מתוך תודעה שהתורה היא תורת חיים.
• "ובימינו איננו רעות ולא זר שהשטזים רבים רבים מהם הגברים שבהם לאו דווקא האנשים אלא גם הגברים שבהם אינם צמים פותרים את עצמם מכל סיבה שהיא ורק אחנו התימנים אולי גם עוד מהספרדים שעדיין הדוקים בצומות הללו וצמים אותם אנשים אשר ברוך השם כוחם במטניהם להראות שתורת חיים היא כזו שהאדם שמקיים אותה מתוך ידיעת ההלכה הוא מקלכן שההלכה מקלת מקלה הוא איננו גולש ואיננו חולש להכלה מעבר למה שההלכה הקלה אלא מה שהתורה התירה התירה מה שההלכה התירה התירה מעבר לזה לא הוא שומר על הכל כפי שההלכה מחייבת לעומת זאת יש בבני אדם אינם יודעים בדיוק הלכות לאשורם ולשורשם אלא נטיות לחומרות לייסורים מהם לא כולם מהנטיה לחומרה הם נמצ הוא אחר כך את הדרכים איך לעקוף ולהגיע לקולות הגדולות ביותר וכבר הדגמנו זאת בעוד הרבה הרבה דברים כגון אצל חמץ שמחמירים מאוד מאוד בקיום החמץ אפילו בתערובת של 1 ב60 עד 16 ב60 מה שהביא אותם אחר כך למכירות חמץ כמעט פיקטיביות זה מין חומרות שבעוד אחר כך מאוד מאוד לידי קולות וכאמור הרבה הרבה תחומים בהלכה יש כאלה למדנו שמעבר להעלכות של הצלום יש את לימוד הגישה הבסיסית מה היא נקראת תורת חיים וכיצד חי אותה איש לומד את ההלכה מתוך ידיעה את ההלכה ומתוך התודעה שהתורה היא תורת חיים ח"

סיכום:

הטקסט מציג הבחנה ברורה בין חומרת התעניות השונות, כאשר יום הכיפורים הוא החמור ביותר, אחריו תשעה באב, והקלות ביותר הן שלוש תעניות החורבן. ישנן הקלות משמעותיות לעוברות, מניקות וחולים שאין בהם סכנה בשלוש תעניות החורבן ובתשעה באב, אך קיימים הבדלים במנהגים בין קהילות אשכנז לספרד בנוגע להחמרה על עוברות ומניקות בשלוש תעניות החורבן. הטקסט מדגיש את הצורך בלימוד וקיום ההלכה מתוך הבנה ומודעות, תוך ביקורת על הקלות יתרות ועל חומרות שאינן במקומן.