האם מותר לאכול מבישולי עובדים זרים כאשר החומרים והכלים שייכים לבעל הבית היהודי?

תדריך תמציתי - "הטקסט שהודבק"

נושא מרכזי: ברכת הזית הכבוש והכללים לקביעת ברכות על פירות וירקות בהתאם לאופן אכילתם.

נקודות עיקריות ועובדות חשובות:

• זית כבוש בתוך הסעודה: כאשר אוכלים זית כבוש כחלק מסעודה, אין צורך לברך עליו בנפרד ("אין צורך לברך עליו, כי הוא בבחינת תפל. דרכם ללפת בו את הפת והועיל והוא ברך על הסעודה המוציא לחם לארץ").
• זיתים כבושים שלא במסגרת הסעודה: כאשר אוכלים זיתים כבושים בפני עצמם, יש צורך לברך. הכלל הבסיסי הוא שעל פירות עץ מברכים "בורא פרי העץ" ועל פירות אדמה מברכים "בורא פרי האדמה".
• ההלכה הנוספת - אופן אכילה ושינוי ברכה: פרק ח מהלכות ברכות עוסק במקרה שבו דרך אכילת פרי או ירק משפיעה על הברכה.
• דרך אכילה חיה בלבד: אם דרך הפרי/ירק להיאכל חי ולא מבושל, הברכה היא הברכה המקורית (עץ/אדמה). בישול גורע, ובמקרה כזה יורדים לברכת "שהכל". ("פירות אוירקות שדרכן להאכל חיים אם בשל או שלקן נברך עליהן בתחילה שהכל ולבסוף בורא נפשות").
• דרך אכילה מבושלת בלבד: אם דרך הפרי/ירק להיאכל מבושל ולא חי, הברכה בעת אכילה מבושלת היא הברכה המקורית. אך אם אינו נאכל חי כלל, מברכים "שהכל". ("וירקות שדרכן לאכל שלוקין כגון כרוב ולפת אם אכלן חיים מברך עליהן התחילה שהכל... אבל אם אחה לא חי מחר ואין דרך לאכולו חי. הזי מברך עליו שהכל לא עץ אלא שהכל לא אדמה אלא שהכל").
• דרך אכילה חיה ומבושלת: אם דרך הפרי/ירק להיאכל הן חי והן מבושל, הברכה נשארת הברכה המקורית, בין אם נאכל חי ובין אם נאכל מבושל. ("אם דרכו לאכל בין חי ובין מבושל אזי. אם אכל אותו חי מברך עליו את ברכתו המקורית... ואם אוכל אותו מבושל, שוב מברך את ברכתו המקורית. כיוון שדרכו לאכל בין חי ובין מבושל").
• הבהרה לגבי "מבושל": הכוונה ב"מבושל" בהקשר זה היא שליקה במים בלבד. בישול עם תבלינים וטעמים הופך את המוצר ל"תעשייתי" ומשנה את הברכה ל"שהכל" עבור פרי שאותו לא ניתן לאכול שלוק במים בלבד ("מורי אומר בבית צדק בער החטא שהכוונה כאן שליקה דהיינו שרק מים כי אם אנחנו מדברים על בישול עם תבלינים וטעמי מאכל וכאלה דברים כמעט אין לך דבר שאין דרכו לאח מבושל... אין ברכתו ברכה המקורית אלא ברכת שהכל כי כבר יש לנו כאן מוצר תעשייתי לא קורי אינכן אוכל אותו כמו שהוא אלא ברכתו שהכל").
• רוב פירות העץ נאכלים חיים: בדרך כלל, רוב פירות העץ נאכלים כשהם חיים, למעט מקרים חריגים כמו סוג מסוים של חבוש ("פוריש") שלא נאכל חי אלא רק לאחר שליקה. עם זאת, ישנם חבושים (כמו בתימן) שנהגו לאכול חיים.
• הזית החי (לא כבוש): לפי עדות מורי, בתימן לא הכירו זיתים כבושים והיו אוכלים אותם חיים. מכאן עולה שהברכה על זית חי ולא כבוש היא "בורא פרי העץ" ("מורי העיד שבתימן לא הכירו בכלל בכלל מה זה זקים כבושים והיו אוכלים אותם כשהם חיים ולא כשהם כבושים. אז יוצא שהזית החי הבלתי כבוש לפי העדות הזו ברכתו בורא פרי העץ").
• הברכה על זית כבוש - מחלוקת וגישה מרכזית: מאחר והזית נאכל הן חי והן כבוש (ולא רק שלוק במים), הברכה צריכה להיות "בורא פרי העץ". למרות שהכיבוש נעשה במים וחומץ, עדיין נאכל כשהוא "חי" (לא מבושל במובן של שינוי מהותי באמצעות חום ותבלינים).
• ישנה דעה שאומרת שהברכה על זית כבוש היא "בורא פרי האדמה" כיוון שחל שינוי באופן האכילה.
• הכותב נוטה לדעה הרווחת שגם על זית כבוש מברכים "בורא פרי העץ", מכיוון שלא נגרע ממנו דבר מהותי ("בזית הכבוש לא נגרע מאומה, כן דרכו, או כך או כך. ולכן נראים ל נראים לנו שזית כבוש כמו רוב הפוסקים שהם אומרים שמברכים עליו בורא פרי העץ, גם אצלנו נברך עליו בורא פרי העץ").
• הבחנה ממקרים אחרים:קור (ראש הדקל): שונה מזית כבוש כי הוא אינו פרי אלא שיש, ולכן מברכים עליו "שהכל". ("הקור איננו פרי אלא שיש והוא נאכל ולכן מברך עליו שהר").
• לוזי גובי (שקד מר): שונה כי הוא לא נזרע לצורך אכילה ישירה אלא מעובד, ולכן יש אומרים שלא מברכים עליו "בורא פרי העץ" ואף יורדים לברכת "בורא פרי האדמה" כיוון שנגרע ממנו ("השקד המריר אשר שורים אותו במים מספר ימים ואחר כך מולחים אותו וקולים אותו כי הוא לא נזרע לצורך אכילתו... שאז יש אומרים שאין מברכים על הלוזי הגופי... כיוון שהוא לא נועד לזה והוא ולא נועד לזה, אם אדם לוקח את זה, אז יורד בדרגת הברכה מעץ לאדמה יורד כי היא נגרעה").

ציטוטים מרכזיים:

• "זית כבוש. בזמן שאדם אוכל זית כבוש בתוך הסעודה, אין צורך לברך עליו, כי הוא בבחינת תפל."
• "פירות אוירקות שדרכן להאכל חיים אם בשל או שלקן נברך עליהן בתחילה שהכל ולבסוף בורא נפשות."
• "אבל אם אחה לא חי מחר ואין דרך לאכולו חי. הזי מברך עליו שהכל לא עץ אלא שהכל לא אדמה אלא שהכל."
• "אם דרכו לאכל בין חי ובין מבושל אזי. אם אכל אותו חי מברך עליו את ברכתו המקורית... ואם אוכל אותו מבושל, שוב מברך את ברכתו המקורית."
• "מורי אומר בבית צדק בער החטא שהכוונה כאן שליקה דהיינו שרק מים כי אם אנחנו מדברים על בישול עם תבלינים וטעמי מאכל וכאלה דברים כמעט אין לך דבר שאין דרכו לאח מבושל... אין ברכתו ברכה המקורית אלא ברכת שהכל."
• "מורי העיד שבתימן לא הכירו בכלל בכלל מה זה זקים כבושים והיו אוכלים אותם כשהם חיים ולא כשהם כבושים. אז יוצא שהזית החי הבלתי כבוש לפי העדות הזו ברכתו בורא פרי העץ."
• "בזית הכבוש לא נגרע מאומה, כן דרכו, או כך או כך. ולכן נראים ל נראים לנו שזית כבוש כמו רוב הפוסקים שהם אומרים שמברכים עליו בורא פרי העץ, גם אצלנו נברך עליו בורא פרי העץ."

מסקנה:

הטקסט דן בהרחבה בסוגיית הברכה על זית כבוש, תוך הצגת הכללים הרחבים יותר לקביעת ברכות על פירות וירקות בהתאם לאופן אכילתם. למרות שישנה דעה שיש לברך על זית כבוש "בורא פרי האדמה" בשל שינוי צורתו, הגישה המרכזית המוצגת בטקסט היא שמאחר והזית נאכל הן חי והן כבוש (שהכיבוש אינו נחשב לבישול מהותי המשנה את ברכתו המקורית), יש להמשיך ולברך עליו "בורא פרי העץ