ברית מילה שחלה ביום תענית אסתר שהוקדמה, האם רשאים בעלי השמחה לסעוד באותו ארוע?

הרקע לשאלה:

השואל מספר שנולד לו בן זכר ביום חמישי, והברית תתקיים ביום חמישי הבא. מכיוון שתענית אסתר חלה ביום שבת (י"ג באדר), והיות ואין מתענים בשבת, הקדימו את התענית ליום חמישי. השואל מעלה שתי שאלות עיקריות:

1. האם מותר לבעל הברית (אבי הנימול), למוהל ולסנדק, ולכל המוזמנים לברית המתקיימת באולם כשר למהדרין ביום חמישי (תענית אסתר המוקדמת) לאכול, בהתחשב בכך שהתענית אינה בזמנה המקורי ואינה חובה גמורה כמו שאר התעניות? האם האוכלים מתחייבים לצום ביום שישי כפיצוי?
2. בהינתן שיהיה מניין משתתפים בברית, האם ניתן לקרוא בספר תורה בפרשת "ויחל" ולומר "עננו" בתפילה, כפי שנהוג בתעניות ציבור?

תשובת הדובר והצגת השיטות השונות:

הדובר פותח בצורה נחרצת וקובע שלפי שיטת רבנו (הרמב"ם), אין בשום פנים ואופן היתר לדחות את הברית ליום שישי, ואף לא לבטל את התענית עבור אבי הנימול, המוהל והסנדק אם הם בריאים.

הדובר מציין את דברי הרמ"א בשולחן ערוך אורח חיים סימן תרפו סעיף ב, המתיר להקל בתענית אסתר בשעת הצורך (כגון מעוברות, מניקות, חולים קלים). הרמ"א מוסיף שאם חל פורים ביום ראשון, ומתענים ביום חמישי שלפניו, ואם חלה ברית מילה באותו יום חמישי, מותר לאכול בסעודת המילה והאוכלים יתענו למחרת ביום שישי.

הדובר מציין שהמשנה ברורה פוסק כדעת הרמ"א וכותב שמותר לאכול בסעודת המילה אפילו יותר מעשרה אנשים ואפילו בשחרית, אך כולם צריכים להתענות למחרת או במועד אחר.

לעומת זאת, הדובר מביא את דעתם של הטורי זהב והאליה רבה החולקים על הרמ"א וסוברים שהקביעות של התענית היא דווקא ליום חמישי, ולכן אסורים כולם לאכול ביום חמישי. הם מציעים לערוך את סעודת הברית בלילה, לאחר צאת הכוכבים, שאז מותר לאכול, ולקיים את הצום ביום חמישי כרגיל.

הדובר מציין שאפילו לשיטת הטורי זהב והאליה רבה, בעל הברית, המוהל והסנדק מותרים לאכול ביום חמישי לאחר המילה ואינם צריכים להתענות למחרת.

הדובר מדגיש שלפי שיטת רבנו (הרמב"ם), אין לאפשר לאף אחד, כולל בעל הברית, הסנדק והמוהל, לדחות שום תענית ציבור, אפילו לא את תענית אסתר המוקדמת.

הבסיס ההלכתי לגישות השונות:

הדובר מסביר שתענית אסתר יסודה במנהג, מכיוון שבימי המשנה והתלמוד לא נהגו לצום בי"ג באדר (שהיה יום ניקנור). הרמב"ם עצמו בהלכות תעניות מציין שנהגו כל ישראל להתענות בי"ג באדר כזכר לתענית בימי המן.

לטענת המקילים (כדעת הרמ"א), מכיוון שהתענית היא מנהג ואינה חובה גמורה, יש מקום להקל במקרה של מצווה כמו ברית מילה. אולם, הרמב"ם, כפי שמסביר הדובר, רואה במנהג שנהגו כל ישראל דין גמור, ולכן אין להתיר הפרה שלו.

הדובר מביא את דברי רש"י בעניין שאלה דומה של אישה שהייתה צריכה להתייצב בפני השלטון ביום חמישי (תענית אסתר מוקדמת) וביקשה לדחות את הצום. רש"י השיב שאסור לה לפרוש מן הציבור למרות שהתענית היא מנהג, וזאת משום "לא תתגודדו". רש"י אף מבקר את הפרושים שצמים גם ביום חמישי וגם ביום שישי כדי לסמוך את התענית לפורים.

השוואה למקרים אחרים:

הדובר מזכיר מחלוקת לגבי חתן המתענה בתעניות ציבור אחרות (עשרה בטבת, שבעה עשר בתמוז). יש אומרים שחתן ביום חתונתו דינו כיום טוב ולכן פטור, אך הר"ת והגר"א חולקים על כך. עם זאת, הדובר מדגיש שלפי שיטת רבנו, אין יום טוב פרטי של אדם דוחה הנהגות של רבים.

פסיקת האחרונים:

הדובר מציין שאפילו ערוך השולחן, שהוא אשכנזי, נוטה כדעת הטורי זהב נגד הרמ"א בעניין העברת התענית למחרת עבור כל המוזמנים, אם כי הוא מדבר על כל הקרואים ולא רק על בעלי הברית.

הדובר מביא את דברי הרב עובדיה יוסף שפוסק שכל הבריאים, אנשים ונשים, לא יפרשו מן הציבור בתענית אסתר, ואף מי שקשה לו בדרך ידחוק עצמו ויתענה. הרב עובדיה יוסף גם מציין שאם טעו ואכלו ביום חמישי (תענית אסתר מוקדמת), טוב שיתענו ביום שישי, אך הדובר עצמו, לאחר בקשת המחילה, אומר שעל פי ליבת שיטת רבנו, אין להתיר להם להתענות ביום שישי בגלל כבוד השבת. לדעתו, אם הקדימו את התענית ליום חמישי בגלל כבוד השבת, אסור לפגוע בכבוד השבת על ידי צום נוסף ביום שישי.

הרב עובדיה יוסף מתיר לחתן בתוך שבעת ימי המשתה לאכול בתענית אסתר, אך הדובר חולק על כך על בסיס שיטת הרמב"ם.

בנוגע לקריאה בתורה ואמירת "עננו", הדובר מסביר שהמנהג הוא להוציא ספר תורה ולקרוא "ויחל" במנחה ולומר "עננו" רק אם יש רוב מניין מתענים בבית הכנסת. אולם, לפי שיטת רבנו, הדבר אינו תלוי ברוב אלא בעצם היום שנקבע כתענית על ידי מנהג ישראל.

סיכום:

הדובר מסכם שעל פי שיטת הרמב"ם, גם בעל הברית, גם הסנדק וגם המוהל אינם יכולים לדחות את הצום ליום שישי, אלא חייבים לצום ביום חמישי. הוא מציין שהדעות המקלות של הרמ"א והמשנה ברורה מתירות אכילה לכל המוזמנים ביום חמישי בתנאי שיצומו ביום שישי, אך פוסקים רבים, כולל ערוך השולחן ולפי דברי הדובר גם שיטת הרמב"ם כפי שהוא מבין אותה, מסתייגים מכך. הדובר מציין שהחינוך השנובים מתירים לפחות לבעל הברית, לסנדק ולמוהל לאכול ביום התענית שלהם.

הציטוטים הרלוונטיים:

• "לפי שיטת רבנו אין בשום פנים ואופן היתר לדחות את הברית מיום חמישי ליום שישי לא מבעיה לכל הקרועים שבוודאי הדבר הזה אסור לפי רבנו אלא אפילו לאבי הנימול למוהל ולסנדק גם כן אין לבטל את התענית אם הם בריאים ואין לדחות את התענית ליום שישי."
• "ותענית זה כלומר תענית אסתר אינו חובה לכן יש להקל בוולעת עת הצורך כגון מעוברות או מניקות או לחולה שאין בו סכנה ואפילו רק כואבי עיניים שאם מצטערים הרבה לא יתענו ויפרעו אחר כך אבל שאר בריאים לא יפרשו מן הציבור." (ציטוט מדברי הרמ"א)
• "ואם חל פורים ביום ראשון שמטענים ביום חמישי של פניו כמו המקרה הנדון וחל בו ברית מילה מתי? ביום חמישי ממש כפי השואל שואל מותר לאכול על המילה ולמחר ביום שישי יתענו האוכלים ממש יש לו תשובה חיובית מערמה." (ציטוט מדברי הרמ"א)
• "מותר לאכול על המילה היינו כל האנשים הקרועים לסעודה כך אומר משנה ברור סעיף קטן ג עדן ואפילו יותר מעשרה ו אפילו בשחרית מותרים לאכול. אכן כולם צריכים להטענות למחר או דלק כמה." (ציטוט מדברי המשנה ברורה)
• "ועיין בתורי זהב ואליה רבה שחולקים על הגה הזו ודעתם דקביעותה דתעניתא הוא דווקא ליום חמישי ועל כן אסורים כולם לאכול ביום חמישי ויעשו הסעודה בלילה." (הצגת דעת הטורי זהב והאליה רבה)
• "אכן הבעל ברית בעצמן כלומר אבנימול המוהל הסנדק מותרים לאכול ביום חמישי אחר מילה ואין צריכים להתענות למחר." (ציטוט מדברי המשנה ברורה המייחס דעה זו גם לטורי זהב ולאליה רבה)
• "נהגו כל ישראל בזמנים אלו לטענות ב-13 באדר זכר התענית שנטענו בימי המן." (ציטוט מדברי הרמב"ם)
• "אסור לו לאדם לפרוש מן הציבור משום לא תתגודדו." (ציטוט מדברי רש"י)
• "הלי ליבה דרבנו וראיתי מעשה הליבה דרבנו חתן ביום חתונתו כשמתפלים מנחה בביתו או שחרית אומרים תחנון לפי רבנו לא לפי מרן לפי מרן לא אבל לפי רבנו אומרים כי לא מצאנו דבר כזה שיום טוב פרטי של האדם דוחה הנהגות של רבים." (הדגשת שיטת הרמב"ם בנוגע לדחיית מנהגי ציבור)
• "אבל החינו השנבים כבר ראינו שהם לפחות לפחות מתירים לאבי הנימול וכן לסנדק וכן המועל וכן הספרדים ביום התענית שלו לצום כדי שיום טוב שלהם הוא اخ." (סיום המציין הקלה מסוימת עבור בעלי הברית)

המסר המרכזי של הדובר הוא להדגיש את חומרת העניין על פי שיטת הרמב"ם, שלפיה אין להקל בתענית ציבור שנקבעה על ידי מנהג כל ישראל, אפילו במקרה של מצווה כמו ברית מילה, ובטח שלא לדחות את הצום ליום שישי שחל להיות ערב שבת