האם מותר להחזיר הלוואה דולרית עפ"י הערך המקורי למרות ירידת ערכו של הדולר?

נושא מרכזי: היתר או איסור השלמת פערים הנוצרים כתוצאה משינוי בשער החליפין של מטבע בהלוואה.

נקודות עיקריות:

1. הלוואה בריבית אסורה מהתורה:

• התורה אוסרת להלוות סכום קצוב של מטבעות ולדרוש בעת ההחזר תוספת קצובה על הקרן. זהו איסור ריבית מדאורייתא (מהתורה) והוא נחשב לעבירה חמורה.
• "התורה עסרה לתת הלוואה בסכום מסוים. הלוואה של מטבעות זה סכום מסוים ולדרוש בעת הפראון תוספת קצובה על הקרן וזוהי רבי דאורייתא וזה הוא נקרא נשך והעבירה זה עבירה חמורה"

1. הלוואה בסחורות ("שעה בפירות") והשלמת פערים:

• הלוואה של סחורות (מתכות כדוגמה) שערכן משתנה, דינה שונה מהלוואת מטבעות.
• אם ערך הסחורה עלה בין זמן ההלוואה להחזר, ההפרש נחשב "מלווה שעה פירות בשעה פירות", כלומר הלוואה של דבר שערכו משתנה.
• איסור לגבות את ההפרש במקרה של עליית ערך הוא רק מדרבנן (מצוות חכמים), מכיוון שאין כאן תוספת קצובה על הקרן המקורית.
• "אם זה יוקר וננתאל לעצמנו שהלובה קיבל מתכות בערך של 10,000 שק וכשהוא מחזיר את אותה כמות של מתכות זה כבר שווה 13,000 שק. זה נקרא מלווה שעה פירות בשעה פירות. והשעה התייקרה, פירות התייקרו שאסור להלוות שעה לסעה פירות. בגלל שכשהוא יחזיר הערך את יקר, זה נראה כמו רביע. אבל איסור זה הוא רק מדרבנן, לא מדאורייתא."
• במקרה שערך הסחורה ירד, והלווה מחזיר את אותה כמות אך היא שווה פחות כסף, המלווה רשאי לדרוש השלמת הפער, כיוון שהאיסור הוא רק מדרבנן ובמקרה זה אין רווח למלווה אלא רק כיסוי הפסד.
• "ולכן אם הפירות הוזלו, לא התייקרו ואז אם הוא מחזיר לו אותה שעה פירות, אבל הערך נעשה כבר זול, ולכאורה המלווה שהלווה שעה פירות, הוציא יותר כסף עבוראות השעה. ועכשיו הוא מקבל אומנם שעה, אבל ששווה פחות כסף, השלמת הפער איננה אסורה כיוון שכל האיסור הוא מדרבנן אז יכול למה לומר אילו היה ההשעה הזו הייתה בידי והייתי מוכר אותה באותו זמן הייתי מרוויח יותר ועכשיו שנתתי לך הלוואה אני מפסיד את אותו רווח אז במעות אסור אבל בפירות כיוון שכאן מדובר על גן רווח וכל האיסור עצמו הוא רק מדרבנן אז מותר."

1. הלוואה במטבעות ושינויי כוח קנייה:

• בהלוואה במטבעות, כל עוד לא נקבעה תוספת קצובה, הלווה מחזיר את אותו סכום מטבעות שקיבל, גם אם כוח הקנייה של המטבע השתנה (עלה או ירד).
• "אם אדם מלווה מטבעות הוא מקבל מטבעות אזי כל עוד לא קבע שום תוספת קצובה עדיין הוא משיב לו באותן מטבעות אףע על פי שהמטבע התייקר, מה זה התייקר? אפשר לקחת בו יותר, לא שחל טיסוף או פיחות, אלא אפשר לקנות בו יותר. למרות הכל, במטבע הזה הוא קיבל, במטבע הזה הוא מחזיר."
• ההלכה הזו קיימת משום שההנחה היא שאין "יוקר וזול" במטבעות, אלא אם כן יש שינויים מוניטריים רשמיים (פיחות או ייסוף) מטעם השלטונות.
• "מדוע ההלכה הזו קיימת בהלוואת מטבעות בין לכולה בין לחומרה? מה זה לחומרה? כי אסור לו להוסיף על הפערים במידה בכוח הקנייה של המטבע קטן. אסור לו להוסיף, זה נקרא לו חומרה. ומותר לו להחזיר אותם מטבעות למרות שכוח הקנייה גדל וזה נקרא כולה. מדוע זהו הדין בהלוואת מטבעות? משום שיצאו מתוך הנחה שאין יוקר וזול במטבעות. אלא אם כן יש שינויים מוניטריים דהיינו שמדיניות שלטונית מעמידה את ערך המטבח. על כך וכך באופן רשמי בין למעלה בין למטה טיסוף או פיחות אבל כל שאין מעורבות שלטונית לקבוע מה ערך המטבע אלא רק כוח הקנייה וכוח ה כוח הקנייה שלו אז יצאו מתוך הנחה שזה נקרא אין יוקר ואין זול במטבע ולכן במטבע שהוא החזיר במטבע שהוא קיבל, אותם מטבע הוא מחזיר. בין אם כוח הגניאה שלו גדול, בין אם כוח הקנייה שלו נעשה יותר קטן."

1. מעמדו של הדולר בישראל בהקשר זה:

• לכאורה, אם מתייחסים לדולר כמטבע עובר לסוחר בישראל, יש להחזירו בדולרים ללא תוספת או הפחתה בשל שינוי כוח הקנייה. אסור להוסיף להדביק את הפער, כי אין "יוקר וזול" במטבע.
• "ואז לכאורה אם אני מתייחס אל הדולרים במדינת ישראל כמטבע עובר לשוחר אז הוא צריך חזיר בדולרים למרות שכוח הקנייה שלהם קטן. מדוע? אסור לו להוסיף להדביק את הפער כי מחר ואין יוקר ואין זול אז זה הדין שמה שהוא קיבל את זה הוא מחזיר ואם הוא מוסיף זה נחשב לרבית לפחות מדרבנן."
• עם זאת, קיימת אפשרות לומר שהדולר, למרות השימוש הנפוץ בו, אינו המטבע הרשמי בישראל. לא ניתן לשלם באמצעותו באופן גורף.
• "אבל קיימת אפשרות לומר שהדולר למרות שמשתמשים בו בארץ ועכשיו בצורה מאוד מאוד נפוצה עדיין אי אפשר לבוא לומר שהוא שער הרשמי במדינת ישראל. אתה אינך יכול להיכנס למכולת ולשלם בדולר, אלא אם כן הוא מסכים. אתה אינך יכול לשלם במוסדות ממשלתיים בדולר או בקואפרטיבים של תחבורה, אלא אם כן מסכים. אם הוא לא מסכים, הוא לא חייב להסכים."
• לכן, לפחות מבחינה מסוימת, ניתן לראות בדולרים כ"פרי" (סחורה), ואז דין ההלוואה הוא "שעה בשעה". במקרה כזה, אין חשש מצד הזול (ירידת ערך), ולכן מותר ללווה להשלים למלווה את הפער שנוצר כתוצאה מעליית ערך הדולר, במיוחד אם לא הותנה אחרת.
• "אז לפחות כיוון שנשאר בכל זאת פן שהדולרים הם נחשבים פרי למרות שכאמור לעניינים מסוימים אנחנו מחשבים אותם כמטבעות אזי זה נחשב מלווה שעה בשעה שיש לחוש מפני היוקר אבל אין לחוש מפני הזול הוא יכול בהחלט במיוחד אם לא יתנה איתו להוסיף לו את התוספת של הפערים כדי שהמלווה לא יפסיד וכך הוא יכול לשלם ב4 ו3 לפי הערך שהיה אז ולא לפי הערך של היום."

1. שינוי בתפיסת המטבע בימינו:

• אפילו בארצות הברית, שם הדולר הוא המטבע הרשמי, ייתכן שההנחה שאין "יוקר וזול" במטבעות כבר אינה תקפה לחלוטין.
• בימינו, אנשים רבים רוכשים מטבעות כהשקעה, והם מהווים חלק בלתי נפרד מעסקים כלכליים. יש להם "חישה" של מטבעות כנכס בעל ערך משתנה.
• "אבל היא יתרה מזה גם בארצות הברית המלווה בדולרים שזה שם המטבע הרשמית ניתן לבוא לומר שההנחה הזו שעל פי אנחנו מכוונים את ההלכה שאין יוקר ואין זול במטבעות לא קיימת בימינו מאחר ובמפור ש בני אדם רוחשים מטבעות ויש למטבעות ערכים. כלומר, אין המטבע בימינו רק אמצעי תשלום, אלא המטבע בימינו הוא אמצעי השקעה וחלק בלתי נפרד מעסקים כלכליים ויש לו חישה של מטבעות."
• מנקודת מבט זו, אפילו מטבע רשמי כמו הדולר יכול להיחשב כ"פרי", ואז הדין יהיה דומה: אם ערכו עלה בין זמן ההלוואה להחזר, האיסור על השלמת הפער הוא מדרבנן בלבד, ובמקרה של ירידת ערך, מותר להשלים את ההפסד.
• "ולכן מהפן הזה של העניין לכאורה נראה שהמטבע אפילו הרשמי הדולר מהפן הזה של העניין דינו כפרי והועיל בדינו כפרי אזי אם קנה אם אם נתן לו הלוואה שערכו היה 4ח ועכשיו ערכו 346 אז זה כמו המלווה שעה בשעה שרק אם זה התיקר אסור לו מדרבנן אבל אם הוא זל הוא רק מממן לו הפסד לא נותן לו רווח אלא סוגר לו הפסד שהועיל בכל הבסיס לאיסור הוא מדרבנן שבזה נראה שאין איסור לפרוע לפי הערך של המטבע שהיה אז בעת ההלוואה חניה בגש"

מסקנה משתמעת:

ההלכה בנוגע להשלמת פערים בהלוואות מטבעות, הנובעים משינוי בשער החליפין, היא מורכבת ותלויה בהגדרת המטבע (כ"מטבע" או כ"פרי") ובשינויים בתפיסת תפקיד המטבע בעידן המודרני. במקרה של הלוואה בדולרים בישראל, קיימות דעות שונות בהתאם לתפיסת מעמד הדולר. ייתכן שבנסיבות מסוימות, במיוחד כאשר לא הותנה אחרת, תהיה הצדקה להקל ולאפשר השלמת הפערים כדי למנוע הפסד למלווה, בהתבסס על ההלכה הנוגעת ל"מלווה שעה בפירות