לק"י
פנה חברי אליהו לחבריו ברבים בשאלה: "האם מותר להמשיך לחיות כרגיל בזמן שאחים ואחיות שלנו נמצאים בשבי הנאצים העזתים? בזמן שאחרים נלחמים ומסכנים את חייהם בעזה ובגבול לבנון? בזמן שעשרות אלפים גולים בארצם?
האם מותר לעשות משתאות חגיגיים בפורים כשרבים כל כך לא יכולים?
איפה עובר הגבול בין חוסר אכפתיות הנובעת מאפס אמפתיה ובין אדישות סתמית?"
האם הרב יוכל לתת דעתו על שאלה זאת, ואולי במסגרת ההלכה היומית?
תודה ובברכה, תלמידך גיא.
האם גם בנדון זה יש להסיק ההלכה ע"ב השתיקה של התלמוד ושל רבינו הרמב"ם? היש לדון חיילים אלו כיחידים שאינם מחויבים בקריאה בתורה או כאנוסים וממילא לא יתחייבו בתשלומין? האם רצוי שלא יוציאו ס"ת שני ע"ב "שב ואל תעשה עדיף" ע"מ שלא לגרום לשיבושים ותקלות בעתיד?
שלום למארי, האם רבינו מזכיר מה שיש בשיטות אחרות שאוסרות על אבל תוך שנתו לקבל משלוח מנות? ומה לגבי מתנות בכלל בין בעל לאשתו, שמביא לה ביום הולדת וכיו"ב?
