האם יש איסור לשייר פת על השולחן טרם ברכת המזון?

רבנו בפרק שביעי ללכות ברכות הלכה יא גמרו מלאכול מסלקין את השולחן ומכבדים את המקום שאכלו בו ואחר כך נוטלין את ידיהם שמה ישאר שם פירורין שיש בהן כזית שאסור בהלך עליהן ולרחוץ עליהן. אבל פירורין שאין בהם כזית מותר לעבדן ביד. ההלכה הזו מתייחסת לדרך שאנחנו צריכים לאופן ההתנהלות שאנחנו צריכים להתנהל עם סיום הסעודה. ורבנו מונה שני דברים שעלינו לנהוג עם סיום הסעודה. גמרו מלאכול. אז רבנו אומר, מסלקין את השולחן ומכבדים את המקום שאכלו בו. לעניין מכבדים את המקום שאכלו בו, זוהי מחלוקת בין בית הלל ובין בית שמאי. במסכת ברכות במשנה, שבית שמאי מצריכים לטא, לכבד את המקום שאכלו בו, כדי שבש אז שלאחר מכן יביאו מים אחרונים לרחיצת ידיים, לא יזהמו את הפירורים ולא לא יפגעו בהם. ואילו בית הלל אינם מצריכים לכבד את המקום לפני הנטילת ידיים האחרונה. בגמרא הסבירו שהמחלוקת ביניהם מעניינת מאוד. אם מותר להסיק שמש עם הארץ או יש חובה לעשיק שמש תלמיד חכמים. לפי בית הלל צריך להשיג שמש שהוא תלמיד חכמים ואז הוא ידע להבחין בין פירוש שאין בו כזית לפירוש שיש בו כזית וגם לזהר שלא יזהם את את הפירורים שיש בהם כזית ולא ישחיט אותם. ולכן בית הלל שכאמ דורשים שיש שמה תמיד חכמים לא מצליחים קודם כל לכבד את הבית ואחר כך ליטול ידיים והם מרשים לתול ידיים ואחר כך כבד את הבית אבל בית שמאי אומרים אפשר שיעוסק שמש עם הארץ ולכן מוטב קודם כל לכבד את הבית ואחר כך לתולד עין ולמרות שבדרך כלל בית שמאי ובית הלל הלכה כמו בית הלל. בעניין הזה נפסקה הלכה כמו בית שמאי שקודם כל מכבדים את הבית ואחר כך נוטלים את הידיים. אלא מה? שרבנו הוסיף ואמר מסלקין את השולחן. מניען לא שמסלקין את השולחן. באמת אנחנו מוצאים הרבה בגמרא במסכת ברכות שסיום הסעודה היה בסילוק השולחן כך למשל בברכות דף מב עמוד א' רבא ורבי זרא הקלעו לברש גלותה לותר דסליקו תקה מקמיו תקה זה השולחן לאחר שסילקו את השולחן מלפניהם שדרו להוריסטנה חתיכות בשר מדרש גלותה בדרך כלל כבר לא שולחים אחרי סלוק השולחן אבל כנראה באותו זמן הספיקו לעשות עוד איזשהיא שווי טעימה והביאו את השוי הזו לחשכבר סילקו את השולחן אבל היה דרכם לסלק את השולחנות אוכבר התוספות שם במב עמוד א' בברכות טמאים שאצלהם לא נוהגים אחנו אשכנזים אז לא נוהגים לסלק את השולחן לפני לאחר סיום הסעודה ואז הם חילקו ואמרו שכני אש בימי התלמוד היה להם שולחן שולחנות ואז היו מסלקים את השולחנות מלפני כולם חוץ מלפני המברך ואילו אצל אחנו אשכזים אומרים התוספות כיוון שזה שולחן אחד גדול לכולם אז לכן לא סילקו אותו נשאל את השאלה מה אכפת לנו אם זה שולחנות שולחנות או שולחן אחד גדול לכולם מה הרי בגמרא לא מצאנו שמלפני המברך לא סילקו כאן אנחנו נכנסים לגמרא נוספת שהיא במסכת סנהדרין ובאותה גמרא נאמר שמי שאינו משייר פת על שולחנו אינו רואה סימן ברכה אבל לא נאמר בגמרא במסכת סנהדרין שמי שאינו מישהוא אינו משייר פת על שולחנו לאחר הסעודה בזמן הברכה כל זה לא נאמר שם, אלא נאמר מאוד מאוד בכללי שמי שאינו משייר פת על שולחנו אז אינו רואה סימן ברכה. רבנו לא הביא את הגמרא הזו להלכה וכנראה שרבנו מבין שהמשמעות שלה היא המלצה. שהאדם תמיד ישייר או יפריש ממה שהוא אוכל לצורך עניים. שזה דבר חשוב מאוד מאוד ואין לך ברכה יותר גדולה מ זו שאדם שם לב לצרכים של העניים. אבל בין כך ובין כך רבנו לא הביא את זה בתוך הלכות ברכות אלא כאמור אה אולי בכללי שרבנו אומר שכל סעודה וכל משתה תמיד יהיו מבאבתו מהמשתתפים עניים אז אולי זה נבלע שם אבל רבנו לא הביא את זה להלכה לעומת זאת הפוסקים הביאו את זה להלכה וראו בזה משהו חשוב שאכן באמת ישיר על שולחנו. וכנראה ש יהודי אשכנז בזמן התוספות לא רצו להוציא מלפני המברך את השולחן כדי שיהיה בבחינת לשייר פת לעל שולחנו. כנראה משום שחיברו כשרו בין העניין של השיעור ובין עניין של ברכת המזון כדי שהברכת המזון כאילו תחול על משהו להראות שפע ואכלת ושבעת וברכת ומשום כך יש להם כפידה שדווקא לפני המברך לפחות לפני המברך בשולחן ערוך נאמר באור החיים סימן קפ אין להסיר המפה והלחם עד אחר ברכת המזון. כל מי שאינו משייר פת על שולחנו, אינו רואה סימן ברכה לעולם, אבל לא יביא פת שלמה ויתננה על השולחן. ואם עשה כן מחזיד אל שם עבודה זרה עביד. שנאמר העורכים לגד שולחן. כלומר מרן שבאמת הביא את הגמרא מסכת סנהדרין להלכה שכאילו מומלץ חזק מאוד שישי פת על שולחנו אז הוא מצא לנכון ובצדק להזהיר שאנ מילה על דרך השיעור כדי להראות שפע ברכה ואכלת ושבעת וכת אבל אם לא נותר לא יביא פת באופן מיוחד כי הגמרא מביאה היא מתייחסת למציאות הזו שכשמביאים פת ומברכים זה בבחינת עורכים לגד שולחן כלומר עבודת אלילים גד זה אליל המזל ועורכים שולחן לא לצורך האדם כבר גמרנו לאכול אלא עורכים שולחן באופן מיוחד לגלל אז אומר השולחן ערוך זהירות אנחנו רק אומרים לשייר אבל לא להביא פת מי שמביא פת שלמה הוא נותן אותה על השולחן זה עובר משום העורכים לגד שולחן. לאחר מכן אומר מרן קודם שיטול ידיו יכבד הבית שלא ישארו שם הרורין וימעשו במים של נטילה אף על פי שמותר להבד פרורים שאין בהם כזית שמה יהיה השמש עם הארץ שמותר להשתמש בשמש עם הארץ ויניח ויניח גם פירורים שיש בהם כזיית שעשו לעבדן ביד וכך יחבד תחילה ועכשיו אין אנו נוהגים כך מפני שאין אנו מסלקים השולחן ואנו נוטלים הידיים חוץ לשולחן במקום שאין שם פירורים ולקע למחש למידה כלומר בהתחלה הביא מרן את ההלכה שבאמת מכרדים את הבית ואחר כך נוטלים ידיים זה מה שכתוב מסכת ברכות וזה מה שנפסק בהרמבם וגם הוא פסק אבל מיד הוא מציין שגם הם נהגו כמו שהתוספות אומרים שעכשיו לא נוהגים לסלק את השולחן והועיל וכן הוא אומר הם נזרים יותר לתול ידיים מחוץ לשולחן לא מעל השולחן כדי שהאוכל שעריות האוכל לא יתבזו ואז הוא אומר אין למחש למידה אין למחש לחום אולם אחרי בקשה תנחילה עדיין יש לומר שיש למחש מה למחש לכבוד השם לניקיון בזמן הבר ונסביר בדיוק במדברים אמורים. באמת כל מי שיפתח בספרי הגאונים על הגמרא במסכת ברכות אז הוא יראה שנהגו אז כמובן לסלק את השולחן ולחוץ ידיים ומסבירים שכל הדברים האלה הם מדים דרך ארץ כלומר נקיות וכן אנחנו מוצאים בכמה וכמה מקומות ש מאירים שכל העניין הזה הוא משום דרך ארץ ולא רק העניין של הפתיטים אלא כאמור גדר מגדרך ארץ ונקיות ובאמת רבותיי משהו מעניין התפתח בעניין הזה הזוהר פיתח מאוד מאוד את העניין הזה של לשייר פת על השולחן לא להביא אלא לשיר והוא ראה את זה מעין מה שאמר אלישה לשונמית אמר לה מה יש לך בבית אמרה כים מסוך שמן אמר אוקיי עכשיו על זה אני יכול לברך אותך כי יש על מה לברך תתחיל תעסוך תתחיל לשפוך כלים רכים על זה תקחי כמון המון כלים ריקים אז זאת אומרת הזוהר מפתח את הרעיון שברכה חלה על משהו לא כשאין כלום ומשום כך משאירים אבל זה מה שכתוב בזוהר לאט לאט תתפתח שהמקובלים לא תמיד מה שמקובלים אומרים זה בדיוק מה שנמצא בסבר הזוהר המקובלים יש מהם לא כולם כבר עומרים בצורה כזו ויש נוהגים כך כף החיים אומר בסע קטן ב על סימן קפ ויש נוהגים שלוקחים כל הלחם והמפה ומניחין אותו לפני המברך כדי שיהיה נראה וניכר שמברך על לחם זה בסדר זה עדיין הרעיון של הזוהר אבל הוא אומר ויש מהמקובלים זהעיף קטן ג שכתבו שאין להסיר כלום מעל השולחן אפילו העצמות והקליפים עד לאחר ברכת המזון שניצוצות הקדושה הדבוקים ועצמות וכלפין הם יוצאין על ידי ברכת המזון אלה הם הדברים של מקובלים שהביא אותם קנק בחיים לעומת זאת כף החיים בשעיף קטן ה דואג מוצא לנכון לומר בשם בן איש חי שהוא היה מקובל וכן איש לזהר להיות שם איזה אוכל שהוא שרוח או מאוס משום תחתיב זה השלחנה שלפני השם כלומר אנחנו כאן רואים שתי מגמות מגמה אחרת אומרת מה אתה הולך לברך כשיש לך דברים עוסים שם איך אתה אומר זה היה שולחנה של לפני השם זה בן איש חי לעומת זאת יש מקובלים שאומרים דווקא לשייר עצמות וכלפים עד לחברת המזון שניצוצות הקדושה הדבוקים בעצמות הוקלפים הן יוצאים על ידי ברכת המזון והלבוש הלבוש על הסימן הזה אומר שצריך לנקות את השולחן כדי שיהיה נקי כדי שלא נוכל לברך על שולחן נקי ולכן הוא אומר ונראה והיא עכשיו תוצאה מכך שקו החיים נקלע למצבים כאלה שיש מה מקובלים שאומרים תשאיר את הקליפות הכל ובן איש חי אומר לא דברים מעוסים אז הוא כבר מה גדר מאוס מה גדר לא מאוסיננו איננו עוד ולא זר שהרבה פעמים אחרי האוכל אז השולחן הוא כמו מזבלח שמתילנו שערים של אוכל עורות בבת כל מיני שברי עצמות שזה ממש גדר של מאוס אדם שרואה אותם נגע אז על אחת כמה וכמה שאנחנו אמורים לברך לפני השם אז לכן מה היה דרך אשר נמצא אותן כדרך נכונה אז הוא אומר ככה אז כפי שאמרתי לכם הלבוש אומר שאין לנו אל הארי אומר בצורה כזו א נמצא לדעת הארי אפילו משייר מה זה כבר עניין אחר זה עניין של השיעור הארי מאוד התנגד להביא לחם שלם רק לשייר וזה והוא הלבוש הולך תקיבות אחריו ובצדק אבל לא זו הנקודה הנקודה היא אחרת שכאמור הלבוש אומר הוא מכל מקום טוב ונאהו לנקות המפה ולהסיר הפירורים קודם שיברך כדי שיהיה השולחן טהור ונתי בשעת ברכה זה ההלבוש עכשיו, כמובן שכף החיים רוצה להתמודד אל דעת המקובלים שאומרת שישארו עצמות כדי שברכת המזון תוציא את הניצוצות מהן. ולפי מה שכתבנו אל אות ג ואין להסיר מעל השולחן אפילו עצמות וכלפין עד אחר ברכת המזון נראה יש לקבץ אותם אל מקום אחד מן השולחן כדי שיהיה שאר השולחן נקי או לתן אותם בתוך כלי והכל מונח על השולחן. ובאמת רבותיי אנחנו כאן הנהגנו כבר מזה זמן רב במיוחד שבתימן פרצה מחלוקת ביחס לשיעור לשיעור של פת כיוון שאין איסור לשייר פת אבל היו בעלי בתים שטועים מה פירוש שלוש שאר פת היו מביאים פת אז כיוון שהיו טועים וזה העורכים לגד שולחן וזה גרם מחלוקת עצומה מה אז היו כאלה שמכבדים את הבית, מסלקים את השולחן, כמו דברי רבנו, לא משאירים שרית לפלית. והיו כאלה שזעזעו איפה יהיה סימן ברכה, איפה שהברכה תשרה במשהו. ואז היו משאירים בדווקא והיו מחלוקות עצומות. לכן אמרנו עושה שלום במרומיו, תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם לשייר. אין איסור לשייר. במיוחד ברוך השם שמכסים אותם גם עם ניילון. גם עם מפית שאר לא להביא אסור להביא לתלמיד חכמים צריך להבין אסור להביא רק לשאר אבל את יתר השולחן לנקות בבחינת זה השולחן אשר לפני השם הללו שרוצים לחשוש לדעת המקובלים להשאיר עצמות הנה יש לנו את הדעה של הרכב החיים שישוף את זה בכלי אחד ישים את זה בקצה השולחן ואז זה וזה עולה בידיו אבל הדבר הנכון ביותר קודם כל הוא כאמור לכבד את הבית שהרי רבנו הרמבם אמר מסלקים את השולחן כפי שזה משתקף מתוך מה שנהגו אז בזמן התלמוד וכן מכבדים את הבית לא נחלקו בית שמאי ובית הלל איזה אלא משתמשים בשמש עם הארץ או לא אבל לכל הדעות לשניהם אחרי נטילת ידיים בוודאי ובודאי מכבדים בינת זה השולחן אשר בני השם מטעמה דרך ארץ בנתי כדי לברך את השם מתוך כבוד ועדיו זוה הדרך הנראית קעולה בית אל רבי חנין בורד