האם מותר למכור ס"ת פסול לשם מימון תיקון ס"ת פסולים אחרים?

תמצית ומסקנות מתוך "הטקסט שהודבק" בנושא מכירת ספר תורה פסול

מסמך זה מציג ניתוח של מקור הלכתי הדן בשאלה האם מותר למכור ספר תורה פסול כדי לממן תיקון ספרי תורה פסולים אחרים. הדיון נסוב סביב ההלכות הנוגעות לכבוד ספר תורה, האיסור למכור ספר תורה כשר, וההבדלים בין מכירת ספר תורה למכירת בית כנסת.

נקודות מרכזיות:

• כבוד ספר תורה ואיסור מכירתו: המקור פותח בדברי הרמב"ם בהלכות ספר תורה, פרק י', הלכה ב', המדגיש את הקדושה והכבוד של ספר תורה כשר ואוסר את מכירתו אפילו במצבי דוחק קיצוניים ("אפילו אין לו מה יאכל ואפילו היו לו שכרים רבים ואפילו ישן לקח בו חדש. לעולם אין מוכרים סבר תורה אלא לשני דברים. שילמד תורה בדמיו או שישאה בדמיו והוא שלא יהיה לו דבר אחר למכור").
• ההבדל בין מכירת ספר תורה למכירת בית כנסת: המקור מצביע על הבדל מהותי בין מכירת ספר תורה למכירת בית כנסת. בית כנסת של רבים (עירוני) אסור למכירה כי הוא שייך לכלל ישראל, בעוד שבית כנסת של כפרים מותר למכירה באישור שבעת טובי העיר, ובדמיו ניתן לקנות דבר קדוש יותר ("מעלים בקודש ולא מורידים"). במכירת בית כנסת של כפרים, הקדושה פוקעת והקונה יכול להשתמש בשטח לצרכיו הפרטיים (מלבד דברים בזויים). לעומת זאת, במכירת ספר תורה, אין חשש לשימוש חולין בגוף הספר עצמו, אלא הבעיה היא בשימוש בדמים.
• מכירת ספר תורה פסול: המקור מציין כי דברי הרמב"ם מתייחסים ל"ספר תורה הקשר" (כשר), ומכאן משתמע שספר תורה פסול מותר למכירה.
• דעת הריב"ש והרמ"א: המקור מביא את דברי המשנה למלך המצטט את תשובת הריב"ש (רבי יצחק בר ששת) המתיר למכור ספר תורה אפילו אם יש בו טעות. הרמ"א (רבי משה איסרליש) מוסיף בשולחן ערוך (יורה דעה, סימן ר"ע, סעיף י"ח) כי אם היו בספר תורה טעויות, "לכולי עלמא שרי" (הכל מודים שמותר).
• תנאי המכירה - שבעת טובי העיר: הריב"ש מזכיר שכאשר מוכרים ספר תורה (אפילו פסול) הדבר צריך להיעשות במעמד שבעת טובי העיר ובאנשי העיר, בדומה למכירת בית כנסת, זאת בשל קדושת הדמים. עם זאת, הריב"ש עצמו נוטה להתיר מכירת ספר תורה פסול לצורך דברים חשובים (כגון הספקת תלמידים או נשיאת יתומים) ואף לחיזוק בית הכנסת, ובמקרה של ספר תורה פסול "אין בו קדושת ספר תורה והרי הוא כחומשין".
• הבחנה בין ספר תורה של יחיד לספר תורה של רבים: המפרשים חילקו בין ספר תורה של יחיד לספר תורה של רבים בנוגע לצורך במעמד שבעת טובי העיר. כיוון שהדיון על מעמד זה קשור לקדושת בית הכנסת של רבים, ייתכן שהוא רלוונטי יותר לספר תורה של רבים, אך הרמב"ם לא נכנס לפרטים אלה כיוון שלדעתו מכירת ספר תורה שונה ממכירת בית כנסת.
• מסקנה לגבי השאלה המקורית: המקור מגיע למסקנה ברורה כי במקרה של מכירת ספר תורה פסול כדי לממן את תיקונם של שני ספרי תורה פסולים אחרים כדי להכשירם, הדבר מותר ואף נחשב "מעלין בקודש ולא מורידין". יתרה מכך, סביר להניח שפעולה כזו תהיה מותרת אפילו לדעת הריב"ש ללא צורך במעמד שבעת טובי העיר ואנשי העיר, כיוון שמדובר בהשאת הקדושה ולא בהורדתה.
• חובת גניזת ספר תורה פסול: המקור מסיים בהדגשה כי הקונה ספר תורה פסול אינו רשאי להשתמש בו לשימושי חולין, אלא עליו לגנזו או להשתמש בו לדברים שבקדושה (כגון לימוד).

ציטוטים מרכזיים:

• "לעולם אין מוכרים סבר תורה אלא לשני דברים. שילמד תורה בדמיו או שישאה בדמיו והוא שלא יהיה לו דבר אחר למכור." (הרמב"ם)
• "ואם היו בו טעויות לכולי עלמא שרה." (הרמ"א)
• "אבל מה שנראה לי להתיר הלכה למעשה למכור ספר תורה שנמצא בו איזה טעות או שחסר אות אחת או שיתר אות אחת ככיוון שהוא פסול אין בו קדושת ספר תורה והרי הוא כחומשין בשבעת טובי העיר במעמד אנשי העיר ימקרו ויתנו שלא לעלות בדמיו..." (הריב"ש)
• "...שלגבי השאלה שנשאלנו האם מותר למכור ספר תורה פסול כדי ש דמיו יממנו שני תיקונם של שני ספרי תורה פסולים שעשו אותם נכשרים שהדבר הזה בוודאי ובודאי הוא אפילו בבחינת מעלין בקודש ולא מורידין ואז מותר בנסיבות כאלה לכאורה למכור אפילו לדעת הריבש שלא על פי שבעת העיר ולא במעמד אנשי העיר..."

מסקנה סופית:

על בסיס המקורות שהוצגו, מותר לבית הכנסת למכור ספר תורה אחד פסול כדי לממן את תיקונם של שני ספרי תורה פסולים אחרים. פעולה זו נחשבת "מעלין בקודש" ומותרת אף ללא התנאים המחמירים של מכירת ספר תורה כשר או בית כנסת של רבים. יש להקפיד כי הקונה את הספר התורה הפסול ישתמש בו רק לדברים שבקדושה (כגון גניזה או לימוד) ולא לשימושי חולין