האם מותר להסגיר יהודי לשלטונות זרים?

תזכיר תמציתי: סוגיות של מסירת נפש והצלת רכוש (תרומה) בהלכה

מסמך זה מסכם את הנושאים המרכזיים והרעיונות החשובים העולים מהמקור שסופק, תוך התמקדות בהבדלים בין דיני מסירת נפש להצלת נפשות לבין דיני הצלת תרומה מטומאה. המסמך כולל ציטוטים רלוונטיים מהמקור.

נושא מרכזי 1: הבחנה בין הצלת תרומה מטומאה למסירת נפש

המקור פותח בדיון במשנה במסכת תרומות העוסקת במצב בו חבית של יין תרומה טהורה עומדת להישפך לחבית תחתונה עם יין חולין טמא. השאלה היא האם מותר לאדם לגעת ביין התרומה בידיו (שנחשבות "שניות לטומאה" לפני נטילת ידיים) כדי להצילו מטומאה חמורה יותר ("טומאה דאורייתא").

• רבי אליעזר: סובר שעדיף "שב אל תעשה", כלומר לא להתערב, גם אם התוצאה תהיה טומאה חמורה יותר, מכיוון שגם המגע בידיים פוסל את התרומה.
• רבי יהושע: סובר שמוטב להתערב בידיים ולטמא את התרומה בדרגה קלה יותר ("טומאה דרבנן" של פסול בלבד) מאשר שתהפוך לטמאה בדרגה חמורה יותר.

המקור מציין כי ישנה הסכמה בין רבי אליעזר ורבי יהושע שאם ניתן להציל רביעית מהתרומה בטהרה (באמצעות כלי טהור), יש לעשות זאת.

בהמשך, המקור מקשר את הדיון הזה למשנה העוסקת במצב בו גויים דורשים אחת מבנות הקהילה לשם טומאה, ואם לא - יטמאו את כולן.

• המקור מבהיר כי "זה מוסכם לדברי הכל ואין רבי יהושע חולק בזה", כלומר אסור למסור אישה אחת לגויים כדי להציל את הכלל מטומאה.
• הרב מסביר שההבדל בין המקרים הוא שבהצלת התרומה, רבי יהושע מצדד ב"לטמא בדרגה יותר נמוכה בידיים ובלבד שלא תטמא טומאה דאורייתא", אך במקרה של מסירת נפש (או גוף לטומאה), אין היתר דומה. "חס ושלום אסור לנו לתת אישה אחת להם כדי שיתמאו אותה".

נושא מרכזי 2: דיני מסירת נפש להצלת נפשות

הקטע השני במקור עובר לדון במקרה דומה של מסירת נפש, אך הפעם לצורך הצלת חיים ולא מטומאה. אם גויים דורשים אדם אחד מהקהילה כדי להורגו, ואם לא - יהרגו את כולם:

• נאמר באופן חד משמעי: "אסור להם למסור מישהו ולהציל את עצמם".
• אולם, מובא מקרה חריג ממלחמת דוד בשבע בן בכרי, שם אישה חכמה הציעה ליואב להסגיר את המורד כדי להציל את כל העיר.
• הרמב"ם פוסק להלכה: "יהרגו כולם ואל ימסרו להם נפש אחד מישראל". אולם, הוא מוסיף חריג: "אם היה מחוייב מיתק שבע בן בכרי יתנו אותו להן". אך מדגיש: "ואין מורין להן לכתחילה".

נושא מרכזי 3: מחלוקת ראשונים (ריש לקיש ורבי יוחנן) ופסיקת הרמב"ם בנושא הסגרת יחיד

המקור מציג מחלוקת בין ריש לקיש ורבי יוחנן בנוגע להסגרת אדם לידי גויים כדי להציל את הכלל:

• ריש לקיש: מתיר הסגרה רק אם האדם "חייב מיתה כשבע בן בכרי".
• רבי יוחנן: סובר שגם אם האדם אינו חייב מיתה, יש למסור אותו כדי להציל את הכלל. נימוקו הוא שאם הגויים ממילא מאיימים להרוג את כולם, עדיף להציל את הרוב על ידי מסירת היחיד.
• הרמב"ם פוסק כריש לקיש, ורבים תמהו על כך.

נושא מרכזי 4: יישום הדינים למציאות ימינו - הסגרת יהודי לשלטונות זרים

המקור מסיק מכך הלכה יומיומית חשובה:

• מותר להסגיר יהודי לשלטונות זרים הדורשים אותו רק אם "כלו כל המאמצים" לשפוט אותו בתוך הקהילה, והשלטונות הזרים "דורשים אותו לפי דינם".
• יתרה מכך, ההסגרה מותרת רק אם יש "יסוד להניח שיש איזשהו שלטון מינימלי, דין מינימלי תקין".
• אסור להסגיר אדם לשלטון "ברברי" שדיניו אינם צודקים. במיוחד מוזכר מקרה של אישה שעונשה עלול להיות התעללות מינית ("שהאישה תעונה תבעל").

נושא מרכזי 5: דעת הרמ"א (הגהות הרמ"א לשולחן ערוך)

המקור מציין כי השולחן ערוך לא הביא את ההלכות הללו, אך הרמ"א הביא אותן בהגהותיו ליורה דעה סימן קנד:

• הרמ"א מביא שתי דעות:
• דעה ראשונה (כדעת רבי יוחנן): די בכך שהגויים ייחדו אדם ספציפי כדי למסור אותו ולהציל את הכלל, גם אם אינו חייב מיתה.
• דעה שנייה (כדעת הרמב"ם וריש לקיש): רק אם האדם "חייב מתק שבע בן בכרי" מותר למסור אותו.
• הרמ"א פוסק באופן חד משמעי לגבי נשים: "וכן נשים שאמרו להם גויים תנו לנו אחת מכם ונטמא אותה יתמאו כולם ולא ימסרו נפש אחת מישראל", זאת בניגוד לגישתו המקילה יותר בהצלת הכלל במקרה של סכנת מוות (בדעה הראשונה שהביא). ההסבר לכך הוא "כי אין דבר כזה שהוא מחו שהיא מחוייבת בעילה או כזה דבר".

נושא מרכזי 6: דעה מהירושלמי בנוגע לאישה "מזנה"

המקור מביא דעה מהירושלמי שלא הובאה על ידי הרמב"ם והרמ"א: מה הדין אם האישה שדורשים הגויים כבר "נבעלה או מזנה או מנאפת"? האם מותר למסור אותה?

• "רבנו לא הביא שמותר להסגיר אותה."
• ה"כסף משנה" מסביר שהדין שונה מתרומה שכבר נטמאה. גם אם האישה חטאה בעבר וחזרה בתשובה, אין למסור אותה כדי שהגויים יתעללו בה שוב. "כל ביאה וביאה היא אסורה".
• המסקנה היא ש"בשום מקרה אין להסגיר" אישה לצורך התעללות, גם אם היא עבריינית.

נושא מרכזי 7: הסגרת אישה עבריינית לשלטונות זרים לצורך משפט

הרב דן במקרה בו שלטונות זרים דורשים הסגרת אישה עבריינית לצורך משפט, ולא לצורך התעללות מינית:

• אם ידוע שבבתי הסוהר שם קיימים תנאים "ברברים" וקיים חשש להתעללות, "יכול להיות שאסור להסדיר אותה גם אם היא נתחייבה להם עונש לא בעילה עונש אחר על עבירות אחרות עונש מעשר".
• המסקנה היא שאף במקרה של הסגרה לצורך משפט, יש להתחשב בתנאים ובצדקתו של השלטון הזר.

ציטוטים מרכזיים:

• "יתמאו את כולן ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל."
• "מוטב שחרב בידיים אפילו שהוא פוסל מאשר שהתרומה תרד למטה ותהיה צמאה בדרגת טומאה דאורייתא." (רבי יהושע)
• "לא זהי תרומה שאני מוזהר עליה וכולה כן עכשיו ומכאן וכן נשים שאמרו להם גויים תנו לנו אחת מכם אונטמאה ואם לאו הרי אנו מטמאים את כולכם האם נציל את כל הנשים על זה זה שיתנו להם אישה אחת מהם ויצילו את כל הנשים או לא? אומר אומר רבנו בפירוש המשנה זה מוסכם לדברי הכל ואין רבי יהושע חולק בזה."
• "יהרגו כולם ואל ימסרו להם נפש אחד מישראל." (פסיקת הרמב"ם)
• "ואין מורין להן לכתחילה ואם אינו חייב יהרגו כולם ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל." (הרמב"ם)
• "אם גויים אומרים תנו לנו אחד מכם ואם לא אנחנו נהרוג את כולכם יתנו ובלבד שלא ובלבד שיצילו את כולם." (רבי יוחנן)
• "לא חס ושלום רק אם הוא מחוייב מיתה כמיתה כשבע מבחי אז ימרו." (ריש לקיש)
• "גויים שאמרו לישראל תנו לנו אחד מכם ונהרגנו לא יתנו להם אחד מהם אלא אם כן יחדוהו ואמרו תנו לנו פלוני ויש אומרים ואפילו בחיגבנ אין למוסרו אלא אם כן חייב מתק שבע בן בכרי." (הרמ"א)
• "וכן נשים שאמרו להם גויים תנו לנו אחת מכם ונטמא אותה יתמאו כולם ולא ירו נפש אחת מישראל." (הרמ"א)
• "בשום מקרה אין להסגיר." (לגבי אישה לצורך התעללות)

סיכום:

המקור מציג הבחנה חשובה בין דיני הצלת רכוש (תרומה) מטומאה לבין דיני הצלת נפשות או הגוף מטומאה. בעוד שקיימת מחלוקת לגבי האופן המותר להציל תרומה מטומאה קשה יותר, קיימת הסכמה רחבה שאסור למסור נפש אחת מישראל כדי להציל את הכלל מסכנת מוות, למעט במקרים חריגים של אדם שחייב מיתה. בנוגע למסירת אישה לגויים לצורך טומאה, הדעה הרווחת היא שאסור לעשות זאת בשום מקרה. יישום דינים אלה למציאות ימינו מעלה סוגיות מורכבות בנוגע להסגרת יהודים לשלטונות זרים, תוך התחשבות בדיני המדינה הזרה ובצדקת שיפוטם