הנחה על תשלום במזומן לעומת פריסה לתשלומים - האם יש לחשוש לאיסור רבית בכל מקרה?

תמצית מקורות בנושא ריבית בשכירות ומכר

מסמך זה מסכם את הנושאים העיקריים והרעיונות החשובים העולים מתוך הקטע המצורף בנוגע להלכות ריבית, תוך התמקדות בהבחנה בין עסקאות שכירות ומכר, וכן במקרים של הלוואה במסווה של שכירות.

נושא מרכזי: ההבדל בין שכירות למכר בהקשר של תשלום מוקדם או בתשלומים

הקטע פותח בשאלה לגבי כשרות הסכם שכירות בו ניתנות שתי אפשרויות תשלום: תשלום מראש לשנה בסכום מופחת (500 דולר לחודש, סך הכל 6,000 דולר), או תשלום חודשי בסכום גבוה יותר (600 דולר לחודש, סך הכל 7,200 דולר לשנה).

מותרות הסכם שכירות עם הנחה על תשלום מוקדם:

התשובה החד משמעית היא שהסכם שכירות כזה אינו נגוע בריבית והוא מותר. המקור ההלכתי לכך מובא מדברי רבנו (הרמב"ם) בהלכות מלווה ולווה, וכן נפסק בשולחן ערוך (יורה דעה, סימן קע"ו, סעיף ו').

"מותר להרבות בסכר הקרקעות כיצד הזכיר לו את החצר ואמר לו אם מעכשיו אתה נותן לי הרי היא לך 10 צלעים בכל שנה. ואם תיתן שכר חודש חודש הרי בסלע בכל חודש הרי זה מותר."

ההסבר לכך טמון בעובדה שדמי השכירות משתלמים רק לבסוף, לאחר השימוש בנכס. כל עוד לא הייתה הנאה מהשימוש, לא נוצר חיוב. לכן, תשלום מראש בסכום מופחת אינו נחשב לריבית על חוב, כיוון שחוב טרם נוצר. ההפרש בין התשלום המוקדם לבין התשלום החודשי אינו נחשב ל"שכר המתנה" על כסף, אלא להנחה עבור הקדמת התשלום.

"בשכירות אין שכירות משתלמת אלא לבסוף כלומר לפי עיקר הדין דמי הסירות הם דמי שימוש הם דמי הנאה מהשימוש בדבר המוזכר כל עוד לא הייתה הנאה כל עוד לא היה שימוש אז עוד לא נוצר חיון ולכן מאחרדבר חודש בחודשו הסכום הזה זהו הסכום המקורי כי אין זכות משתלמת אלא לבסוף כלומר כשתגמור שתמש חודש שלם לי עבור חודש זה שעכשיו הוא מקדים את המעות עוד בקרם נוצר חיוב אי אפשר לבוא לומר שהפער הזה בין הכסף המופחט שהוא משלם אותו מראש לבין הכסף שהוא משלם בתום הסירות שזה נקרא גר נטר שזה נקרא ימי ההמתנה של חוב כי עוד אין חוב החוב יווצא רק לאחר במשימוש ומשום כך בשכירות מותר במכר אסור."

איסור עסקת מכר עם הנחה על תשלום מיידי:

לעומת זאת, הסכם מכר בו ניתנת הנחה משמעותית על תשלום מיידי לעומת תשלומים לאורך זמן (לדוגמה, 250,000 דולר בתשלום מיידי לעומת 300,000 דולר בתשלומים לשנה) הוא בדרך כלל אסור ומנגוע בריבית.

ההבדל המהותי הוא שבמכר, הבעלות על הנכס עוברת לקונה מיד עם כריתת החוזה (אלא אם כן הוסכם אחרת באופן מפורש). במקרה של תשלומים, יתרת המחיר הופכת לחוב של הקונה כלפי המוכר. ההפרש בין המחיר בתשלום מיידי למחיר בתשלומים נחשב ל"שכר המתנה" על הכסף, שהוא ריבית אסורה.

"מדוע כיוון שה הבעלות על הדירה עברה מידית מןמוכר לקונה ודמי הדירה נזכבים כחוב מן הקונה למוכר והתנאים ביניהם שאם יפרע מידית את החוב אז זה יהיה פחות 250 אל דולר אבל אם הוא רוצה פריסה לשנה אז צטריך לתת 300,000 דולר כלומר הוא משלם אגר נתר כלומר שכר של שימור המאות, של המתנת מאות וזוהי ריבית ואסור."

הלוואה במסווה של שכירות - איסור ריבית:

הקטע עובר לדון במקרה בו אדם מבקש להלוות כסף אך מכנה זאת "שכירות מעות", ומתנה תשלומים שונים בהתאם למועד התשלום. השולחן ערוך (יורה דעה, סימן קע"ו, סעיף א') קובע כי אסור להזכיר מעותיו בשכר.

"אסור לאדם להזכיר מעותיו שאומר לו הזכיר לך 10ה דינרים בדינה לחודש והנמלה שסוחר לו הוציא עם אבל אם שכרם כדי להתלמד בהם או לראות ומחזירים לו ומחזירם לו בעין מותר."

אם מטרת לקיחת הכסף היא להשתמש בו לצורך הוצאות, עסקים או קיום, הרי שמדובר במהותה בהלוואה, וכינויה "שכירות" אינו מתיר את הריבית.

"והנה מלא כשסשוכר לאוציא רק שהוא סוכר את המאות בשביל להוציא אותם בהוצאה, עסקים, קיום, אז זה נקרא הלוואה במהותה. רק מנסים לתת לה את השם של שפירות כדי להתגבר על דיני רבית ולא בהצלחה. הם לא יתגברו על דיני רבית."

היתר שכירות מטבעות לצורך לימוד:

חריג לכלל זה הוא מקרה בו אדם שוכר מטבעות (ומחזיר את אותן מטבעות עצמן) לצורך לימוד צורתן, משקלן וכדומה, ולא לצורך שימוש בהן להוצאה. במקרה כזה, העסקה מותרת כיוון שאין כאן מהות של הלוואה, אלא דמי שימוש עבור החזקת המטבעות.

"אבל אם שחרהם מקבל המאות, את המעות מבעל המעות כדי להתלמד בהם, לא בש להוציא אותם בהוצאה... העסקה הזו מותרת כיוון שבאמת הוא לא מוציא את המטבעות האלה בהוצאה אלא רק בשביל ללמוד את הצורה את דרך הציור את דרך ההטבעה את המשקלות שלהם כל מיני דברים אחרים אז כזו אם היא אמיתית מותרת כי כאמור המטבעות חוזרים במקורם אותם מטבעה חוזרים זה רק כאן דמי שימוש ואין זכירות מסוימת אלא לסוף וזה מותר."

השפעת האחריות על הנכס השכור:

הרמ"א מוסיף תנאי חשוב לגבי עסקאות שכירות: אם השוכר מקבל על עצמו אחריות מוחלטת על הנכס השכור (אפילו במקרה של אונס או שוד), הרי שהשכירות הופכת להיות דמויית הלוואה.

"אבל אם קיבל עליו כל אחריות אסור. כלומר אומר המעם זה שאמר תן לי את המעות האלה בשביל שאני רוצה להתלמד וללמד את התלמידים בהם ואני אשלם לך דשירות ואני מחזיר לך את אותם מות אז אמרנו שאין בזה דין של רבי אלא דין של שכירות למרות שהוא משלם לו יותר בגלל דמי השכירות, בגלל שהוא לא משלם לו מיידית אלא מאוחר יותר. אומר הרמה, נגשאל מה הם התנאים ביניכם? אם התנאי שאותו מקבל מאות חייב בדרגת אחריות מאוד מוכה כמו של שומר חינם ועבדה אזי עדיין מותר. אם הוא מקבל עליו כל אחריות, אפילו משוד, אפילו מאונס, עדיין הוא כמו מלווה. הוא כמו לובה."

במקרה כזה, תוספת תשלום עקב אי-תשלום מיידי תיחשב לריבית אסורה. לעומת זאת, אם אחריות השוכר מוגבלת (כמו שומר שכר, שאינו חייב על גניבה או אבדה שלא ברשלנות), השכירות נשארת בתוקפה וההפרש בתשלומים מותר.

"ומכאן אדם אשר סוחר רכב או כל מכשיר אחר או כל מכשיר אחר ומשלם יותר בגלל שהוא לא משלם מידית אלא מוחר מוחר יותר אז מותר. כי אין צריכה משתמת על האינסוף. אבל בתנאי שאין הוא מקבל עליו אחריות מלאה, קיבל אחריות מלאה, הרי זה נחשב כמו לובה."

סיכום:

ההלכה מבחינה באופן ברור בין עסקאות שכירות למכר בכל הנוגע לריבית. בשכירות, הנחה על תשלום מוקדם או תוספת על תשלום מאוחר מותרת מכיוון שחיוב התשלום נוצר רק לאחר השימוש בנכס. לעומת זאת, במכר, תנאי תשלום שונים המשתקפים במחיר שונה עלולים להיחשב לריבית אסורה, כיוון שהבעלות עוברת מיד ויתרת התשלום הופכת לחוב.

ניסיון להסוות הלוואה כ"שכירות מעות" אינו מתיר את הריבית, אלא אם כן מדובר בשכירות אמיתית לצורך לימוד המטבעות עצמן ללא שימוש בהן להוצאה. כמו כן, אחריות מוגברת של השוכר על הנכס השכור עלולה להפוך את עסקת השכירות לדמוית הלוואה ולאסור תוספת תשלום עקב דחיית התשלום