האם בנקים חייבים לכתוב פרוזבול למרות שמדובר ביישות משפטית בלבד?

מה הוא דין בנקים שמלווים הלוואות או בנקים אשר מקבלים חסכונות מלקוחות שזה בעצם כמו הלוואות מן הלקוחות לבנקים לעניין שמיטת כספים האם הבנקים חייבים לעשות פרוזבול האם הלקוחות שיש להם חסכונות בבנקים חייבים לעשות פרוסבול או לא ובכן ה בדרך כלל למתי הורשים פרוסבול? כל מי שנתן הלוואה לחברו והגיע מועד פרעונה בתוך זמן שנת השמיטה. כלומר שכבר בשנת השמיטה הוא יכול לגוס לדרוש את פרעון החוב. אם חברה שמיטה ועדיין הלווה לא פרעה את החוב. אדי המלווה מצווה לשמט את החוב זה מצוות עשה מן התורה כמו שהוא מוזהר לא לנגוש בליו כך הוא מצווה במצוות עשה לשמט את אותו חוב ואם הוא רוצה שלא יגיע למצב כזה שיתחייב לשמט א משתמש בתקנה של הלל ועושה פרוסבול שבו הוא פונה בפני עדים או לדיינים ואומר מוסרני לכם דיינים פלוני פלוני שמקום פלוני שכל חוב שיש לי בכל מקום שהוא שהגבנו בכל זמן שארצה ואז זה כאילו הוא מסר את החובות לבית הדין לגובעינה ואז החובות האלו כבר או כגבויים או בגלל שבית דין הוא שעומד מ הלובה ואין בית הדין מצווה בשמיטת כספים ולכן החובות האלה אינם נשמתים. השאלה היא לגבי בנקים היא אם יש כאן הלוואה ממלווה אדם יהודי בר חיוב ללובה יהודי בר חיוב. כיוון שהבנקים במובן המשפטי נחשבים יש משפטית נפרדת. דהיינו לא מנהלי הבנקים הם הנטבעים או הטובעים, אלא הנכסים של הבנקים. נכסים ששעבדו לצורך הפעילות העסקית של הבנקינג, אבל לא המנהלים ואפילו גם לא בעלי המניות, רק הנכסים ששעובדו. כלומר, אם אדם השקיע את כספו בבנק ועכשיו הוא טובע את הבנק תביעה מסוימת. אין התביעה כנגד המנהלים, גם לא כנגד בעלי האמניות אלא כנגד הישות המשפטית הזו שנקראת בנק, שבעצם מייצגת עד כמה שניתן לומר את הנכסים הדוממים הללו ששעבדו לפעילות העסקית של הבנק. אז במציאות כזאת מי אומר שיש מיטת כספים? אין אחיך. אין כאן בין אדם לבין אחים. ואז אדם שמשקיע את כספיו בבנקים לא מצווה בשמיטת כספים כי אין ממולו אח, יש ממולו נכסים. וכן אותו דבר גם הפוך. כשהבנקים נותנים הלוואה, אין כאן מתן הלוואה מאדם ברחיו. כיוון שהמנהלים הם רק עובדי הבנק. בעלי המניות יש להם זכויות אבל לא הם אלא מי שמייצג זה הבנק עצמו שנקרא ישות משפטית שמייצג את אותם נכסים ששעבדו לפעילות העסקית ולכן מהבחינה הזאת אין שמיטת כספים כי אין מי שמצווה כי התורה לא ניתנה לעצים ואבנים לנכסים אלא התורה ניתנה לבשר ודם למרות כל זאת ממליצים הפוסקים כמעט בפה אחד לעשות פרוזבול. למה? הואיל והפרוזבול זה דבר קל, לא דבר קשה והועיל ויש ספקות בעניין אז כדי להסתלק מהספקות כדאי לעשות פרסבול. מה יכולים להיות הספקות? הנה למשל אם יש לנו מנהלים בבנק אשר מזייפים אשר עושים מעשים אשר לא יעשו מועלים וכך יוצא בזה כמו גם חברות בעם אשר ראשי החברות הללו או בעלי המניות העיקריים עושים כפתוך שלהם על חשבון על כוחות ומסתתרים תחת המציאות המשפטית הזו שלא הם נטבעים אלא החברה בעם הנייר שנקרא חברה בעם הוא הנטבע היא הנטבעת היא הטובעת אז יש מה שנקרא בעולם המשפט הרמת המסך. מרימים את המסך ומגלים מי הם הפעילים האמיתיים המסתרים מאחרי הפיקציה הזו שנקראת חברה בעם, בנק בעם וכולי. ואז ניתן אפילו להרשיע בפלילים, לטבוע באופן אישי את אותם בעלי מניות עיקריים שאם היו פעילים ובגין פעילותם נפגעו אחרים או מנהלים וכיוצא בדברים האלה. הואיל וכך והוא ויש לנו עניין באיסורי תורה, לא נוכל לאמץ לעצמנו את הישות המשפטית שהיא דבר חשוב. לא נוכל לאמץ לעצמנו את הישות המשפטית כדבר שמבטיח לנו סילוק הייסורים. למשל ניתן דוגמה. אם אדם יש לו כמויות אדירות של חמץ והוא פתח חברה בעם וכל החמץ הזה רשום על על שם אותה החברה בעם האם נאמר שהישות המשפטית הנפרדת הזו מסלקת מעליו את האחריות על ביראה ובימצא לכאורה כן משלת מעליו אבל כיוון שמדובר באיסור דאורייתא וכיוון שיש לנו ספק אם באמת ישות משפטית היא מאומצת לחלוטין על ידי ההלכה והועיל ואפילו גם לפי המשפט הכללי יש ולפעמים מרימים את המס אז הפוסקים אומרים, אנחנו לא מתעלמים מהישות המשפטית, אבל גם לא מקלים על בסיס הישות המשפטית. ומשום כך, הרבה הרבה דברים יכולנו להתיר בגין האישות המשפטית ואין לנו מתירים. לא חמץ בפסח, לא פעילות עסקית בשבת תחת הכלל. לא אני זה הישות המשפטית עושקת בשבת, אלא הכל לחומר. דהיינו עד שתו הסנהדרין ותקווה הלכה בישראל הלכה עקרונית הכל חומרה אז גם כאן מחמירים במיוחד שזה קל העניין הפרוסבול קל למרות ששמיטת כספים דרבנן אבל כיוון שהפרוסבול הוא דבר קל אז אומרים ללקוחות עשו פרוסבול אומרים למנהלים עשו פרוסבול אלא שלמרות שאנו ממליצים לעשות פרוסבול לחו רע הן ללקוחות שיש להם חסכונות בבנקים הם הן למנהלי הבנקים אנו ממליצים להם לעשות פרזבול למרות זאת עדיין הבעיות לא פשוטות למה כי הרי אם באנו למנהלי הבנקים הרי יוצא שהם עושים פרוסבול מתורת שליח או כבר אמרנו אתמול שמהרי קספרו והמהרית הם בדעה שזה בגדר של מילה לא ממשרה לשליח כן אין סליחות לפרוסבול אבל הרוב הפוסקים דחו דבריהם ואמרו שלא על מציאות כזו נאמר מלא משר שליח והראיה שגם יש מה שנקרא לדבריהם על ליבת השולחן ערוך שליח לביטול חמץ אז כמו שיש שליח לביטול חמץ אין שום סיבה שלא יהיה שליח לפרוסבול ולכן אפשר מהבחינה הזאת לא לעשות את הפרוסבול על ידי שליחים, אלא ששוב אנו באים לבעיה נוספת, כיוון שיש לנו כלל לובה שלבה מחמישה מלווים. למשל אדם נזקק ביקש הלוואה מראובן, ביקש הלוואה משמעון, ביקש הלוואה מלוי, מודה מאזולון. כל אחד מהמלוין עושה פרוסבול, כי זה העניין של מלווה ולכן חמישה מלווים יכתבו חמישה פרוסבולים ללווה אחד אבל אם מלווה אחד נתן לחמישה ענים הלוואות די לו בפרוסבול אחד על כל החומות שחייבים לו והנה הבנק לכאורה הוא גדר של מלווים רבים ואם זה גדר של מלבים רבים לכאורה לא מספיק בפרוזבול אחד אלא בפרוזבול את כל אחד ואחד אבל כאן מאחר והם שותפים וממנים ממונה לפעילותם העסקית, יכולים הם באמצעות הממונה לעשות פוזבול אחד על כל ההלוואות שהם נותנים. כלומר, גם זה מה שהוא יוצא מהכלל מההלכה של מה שנקרא לובמישה שצריך חמישה פרוס בלין. כאן לא די באחד. נמצאנו למדים שבכל מה שקשור לפעילות העסקית של בנקים, בנקים מלווים או חונות בבנקים מן הראוי לעשות פרוסבול הן בעלי החסכונות והן הבנקים עצמם באמת פלא שרב יוסף בשאלות ותשובות יביע עומר חלק י סימן ג שהוא דן בעניין הזה ודן באמת בכל הדברים האלה חוץ מהעניין של מהותו של הבנק שהוא לא דן בו משום מה וכן בחווה דעת חלק ד' דן ב בכל העניין של הבנקים חוץ ממהותו של הבנק ועוד שהגרל שיב הוא דווקא עמד על כך שבשם הטומים הוא בא ואומר הרי כאן אין לנו בבנקים שעבוד הגוף דהיינו כשאדם לובה אז הוא משתעבד בגופו לא רק בנכסיו אלא בגופו לפרוע את החוב ולכן כשיש לנו שעבוד גוף אז יש עניין של מצוות שמיטת כספים. כשאין לנו שעבוד גוף, אין לנו מצוות שמיטת כספים וזה הבחנה נכונה. אלא שלמרות שהוא עלה על ההבחנה הזו שהיא מתייחסת למהותו של הבנק, למרות הכל, כאמור, גם הוא ממליץ לעשות פוזבול כפי שבארנו, בגלל הסיבות שבארנו. רבי חניבן