האם חתימה ע"י עדים שהינם קרובי משפחה, פוסלת הפרוזבול?

תמצית נושאים ורעיונות מרכזיים מתוך הטקסט "הטקסט שהודבק" בנושא פרוזבול

מסמך זה מסכם את הנושאים והרעיונות המרכזיים העולים מתוך קטע הטקסט המצורף העוסק בהלכות פרוזבול, תוך שימוש בציטוטים מהמקור בעברית.

נושא מרכזי: מהות תקנת הפרוזבול והקלותיה

הקטע פותח בהסבר מהות הפרוזבול והצורך בו. הרב מסביר כי הפרוזבול הוא "תקנה של הלל הזקן שנועדה לזמן הזה ששמיטת כספים היא מדרבנן. ואז כדי שלא תנעל דלת בפני לובין שלא ימנעו בני אדם לתת הלוואות לבני אדם." כלומר, מטרת התקנה היא למנוע מצב בו אנשים יימנעו מלהלוות כספים מחשש לשמיטת החובות בסוף שנת השמיטה, מאחר וחובות אלו הם כיום מדרבנן.

הליך הפרוזבול - מסירה לבית דין או בפני עדים

הטקסט מתמקד בשאלה האם יש צורך במסירת החובות לבית דין כדי שהם לא יישמטו, או שמא די בהודעה בפני עדים. מוסבר כי על פי ההלכה, "אם מלווה מסר את השטרות לבית הדין או טבע את חובותיו בבית הדין ובית הדין נתן הכראה שהלובה חייב לשלם לו את הכסף אז זה כבר נקרא הליכי הוצאה לפועל... חוב כזה נחשב לגבוי והוא והוא נחשב לגבוי אז כבר אין עליו שמיטת כספים."

אולם, הלל הזקן הקל בכך ו"הקל לעשות שטר ובו יש הודעה מצד המלווה שכל זמן שיבוא שירצא יגווה את החוב כל שירצה ההודעה הזו נחשבת כאילו כאילו הוא מסר שטרות בבית דין כאילו הגיש את תביעתו לבית הדין כאילו בית הדין כבר נתן משחק דין שעליו בחייו כל זה כאילו כדי שיהיה אפשרי לצרוף בתודעה של הבני אדם את עניין שמצת הכספים שלו יקלו מצד אחד ומצד שני שלא תנהל דלת בפני לין ולכן הסתפקו בשטר פוזבול כזה גם בלי הגשת שטרות לבית הדין גם בלי הגשת תביעות מסודרות לבית הדין."

האם חובה ללכת לבית דין?

הרב מבהיר כי "באמת, אם יש בית דין נניח נמצא בית כנסת בערב ראש ומוסרים לו שאת המודעה הזו אז דבר יפה ודבר טוב הוא אבל אם אין בית דין אין חובה ללכת לחפש את הבית דין המומחה די בכך שמושרים את ההודעה הזאת בפני שני עדים." הרב אף מצטט את הרב יוסף שאמר "שמדורי דורות מדורי דורות לא הלכו לבית דין הסתפקו בשני עדים," אם כי מציין שהאשכנזים החלו לכתוב "במותב בית דין."

מעמדם של תלמידי חכמים בפרוזבול

עוד עולה כי ישנה הקלה נוספת לגבי תלמידי חכמים: "לפי שיטתנו שתלמיד חכמים אשר חייבים לחור לא חייב בכלל לעשות שר פוסבול בכתב אלא בעל פה כי הוא יודע מה זה שמיטה. הוא לא צריך את כל ההמולה ואת כל הפורמליות אלא די בכך שיאמר בפני חבריו בעל פה את ההודעה הזו וגמרנו והחובות שלו משוריינים." הלכה זו נתמכת על ידי הרמב"ם והשולחן ערוך.

תוקף הפרוזבול בדיעבד

הטקסט מתייחס למצב בו אדם שכח את חובו בשמיטה וטוען לשמיטה, אך הנושה עשה פרוזבול. במקרה כזה, "הוא נאמן לומר פרוסבול היה לי ועבד."

כשירות העדים לפרוזבול

השאלה המרכזית אליה מכוון השואל בפתיחת הטקסט היא לגבי כשרות העדים לפרוזבול, האם צריכים להיות "עדים כשרים או אפשר אפילו בעדים שאנם כשרים?" הרב משיב לאור ההקלות השונות בפרוזבול: "לאור כל הכולות האלה אפשר בהחלט לשמוך על אותם פוסקי הלכה שאמרו שאפילו דיינים קרובים יכולים לעשות בפניהם פרוסבול קרובי משפחה. וכן עדים קרובי משפחה יכולים לעשות בפניהם פרוסבול. ובכלל אין צורך בעדים כשרים לפרוסבול."

עם זאת, הרב מציין כי "יש פוסקים שאומרים שצריך שהעדים יהיו כשרים ושלא יהיו קרובים וה אור לציון אומר שצריך לכתחילה להקפיד על הדבר הזה." למרות זאת, הוא מביא דעות מקילות וכן את העובדה ש"מורי בכבודו ובעצמו עפוס בול ויש לנו את הצילום של הפרוסבול בכתב ידו שעשה בפני עדים דין פרוסבול בפני עדים דין ולא הצריך ללכת לבית דין."

סיכום הלכה למעשה

לסיכום, הרב מציע גישה מקלה: "אזי נראים הדברים לכתחילה אנחנו נעשה בפני עין ולא נצריך להצריח שירחו לבית דין וכן לכתחילה נעשה בפני עדים כשרים לא קרובי משפחה אבל אם נעשה פרוסבול בפני עדים אחים קרובי משפחה או עדים פסולים בדיעבד בוודאי וודאי שהפרוסבול כשר."

תיעודים היסטוריים של עשיית פרוזבול

הטקסט אף מביא דוגמאות היסטוריות, כמו "צילום של פרוסבול שעשו בית הדין של יהודי תימן בירושלים" וכן את הנוהג של הרב עמרם גורח בתימן, שהיו מעתיקים את מקום ישיבת בית הדין לבית הכנסת כדי להקל על הציבור לעשות פרוזבול. דוגמאות אלו מדגישות את הרצון להנגיש את תקנת הפרוזבול לכלל הציבור.

בסך הכל, הטקסט מציג סקירה מקיפה של הלכות פרוזבול, תוך התמקדות בהקלות השונות שנקבעו במהלך הדורות, ובמיוחד בשאלת הצורך בעדים כשרים ובמסירה לבית דין. המסקנה העולה היא כי למרות שיש עדיפות לעשיית פרוזבול בפני עדים כשרים שאינם קרובים, בדיעבד פרוזבול שנעשה בפני עדים קרובים או אפילו פסולים - כשר. כמו כן, אין חובה ללכת לבית דין לצורך עשיית פרוזבול, ודי בהודעה בפני שני עדים