עצמו של יום הכפורים מכפר- מה טיבה של כפרה זו?

תמצית עיקרי הדברים והרעיונות המרכזיים מתוך הקטע "081007hr.MP3"

הקטע עוסק במהות יום הכיפורים, תהליך הכפרה, הקשר בין האדם למקום ולאדם לחברו, וחשיבות המלכת הקדוש ברוך הוא. הדובר משלב הסברים תיאולוגיים עם סיפורים אישיים ופרשנות למקורות.

נושא מרכזי: מהות הכפרה ביום הכיפורים

הדובר פותח בשאלה על מהות הכפרה ביום הכיפורים, תוהה מדוע דווקא ביום זה מתכפרים החטאים, והאם הדבר תלוי בנו או בקדוש ברוך הוא. הוא מציין את המנהג של בני עדות המזרח להרבות בתפילות ותחנונים מא' בתשרי עד יום הכיפורים, ומדגיש את המתח הרוחני בו מצויים האנשים בתקופה זו, בציפייה להתבשר על סליחה ומחילה.

"נקבע על יד הקדוש ברוך הוא כיום סליחה, מחילה וכפרה. עד כדי כך ששרד לפי אבותינו מזה הרבה הרבה הרבה שנים שאנחנו אומרים גמר חתימה טובה, אנחנו לא רגילים לביטוי הזה גמר חתימה טובה, אלא תבוסר בסליחה, מחילה וחפרה. כלומר, אנחנו נמצאים במתח רוחני עצום מאוד. ואנחנו רוצים להתבשר כי אכן הקדוש ברוך הוא סלח ומחל לכל עוונותינו וכי נתקר לנו..."

הדובר משתמש במשל מחיי ילדותו על חולצה לבנה שהתלכלכה לפני אירוע חשוב, כדי להמחיש את הצורך בניקוי וטהרה. הוא מקביל זאת לנשמה, שטוענת ומתלכלכת בחטאים, וזקוקה לטהרה.

הקשר בין האדם למקום:

הדובר מדגיש כי הקדוש ברוך הוא סולח מיד לאדם השב בתשובה, ואין הוא נוטר טינה. הבעיה האמיתית היא הפגיעה בנשמה עצמה כתוצאה מהחטא, שמחליש אותה ומרחיק אותה מהבורא.

"...אדם שעושה מעשה עבירה מידית ביטול מצוות עשה נניח מיד מתכפר לו אם אדם שב מיד מתכפר לו לא רק השם סולע לו אלא מיד מתכפר לו אין הקדוש ברוך הוא עוצר בעדונו..."

"...אלא הבעיה היא עד כמה החטא שעשינו פגע בנשמה שלנו החים אותה החליש אותה מעוצמתה זו בעיית הבעיות..."

הטהרה האמיתית מתרחשת כאשר האדם מבין שהוא עומד לפני השם, והווידוי אינו רק אמירת מילים, אלא עדות פנימית של האדם בפני בורא עולם, המעיד על עצמו כמי שנפגע מהחטא שהרחיק אותו מהשם.

"...לפני השם תטהרו אומר הרמב"ם מה זה לפני השם תטהרו שבשעה שאני עומד ומתוודה אני מעיד עליי את בורא עולם במילים קצת יותר פשוטות אני אומר לקדוש ברוך הוא אתה עדי אתה בוחן כליות ולב אתה יודע הכל אתה עדימת עד עומק נפשי ולא בגלל שהפרתי את דבריך ופגעתיך אותך לעולם לא התפגע מי אני מי אני כאדם שמעשיי יפגעו בכותך אמלא מלא כל העולם כולו אלא נפגעתי אני מעצם החטק החטק שהרחיק אותי ממך פגע בי כל כוחי..."

הדובר מדגיש כי הקשר של עם ישראל כבנים למקום נובע מהדבקות במידותיו של הקדוש ברוך הוא.

הקשר בין האדם לחברו:

הדובר מצטט את דברי אמר דעתא המקשר בין מצוות שבין אדם למקום למצוות שבין אדם לחברו, וטוען כי אין כפרה על עבירות שבין אדם למקום אם האדם לא מתמודד עם עבירות שבין אדם לחברו. הוא מסביר כי החטאים שבין אדם לחברו פוגעים עמוק בנשמה ויוצרים בה "חולי".

"...הוא מטלה את כל הכפרה של יום הכיפורים ושניהם ביחד כאילו גם הבן אדם למקום אינו מתכפר אם אם לא אם ה אם היהודי לא מתמודד עם בן אדם לחברו..."

הוא מפרש את שני לוחות הברית כנפרדים אך קשורים זה לזה, ומדגיש כי עבירות שבין אדם לחברו נובעות מאובדן האמונה האמיתית בבורא עולם.

"...הקדוש ברוך הוא בכוונה נתן לנו שני לוחות נפרדים ם נפרדים כדי שנסכיל לאחד ביניהם לא איחוד חומרי, אלא שנדע שיש קשר עצום בין האנוכי השם אלוהיך ללא תרצח."

חשיבות המלכת הקדוש ברוך הוא:

הדובר מסביר מדוע ראש השנה ויום הכיפורים מהווים "מנהרת זמן" לתהליך הכפרה. בראש השנה אין וידוי, אלא התמקדות בהמלכת הקדוש ברוך הוא. המלכה זו אינה צורך של הקדוש ברוך הוא, אלא צורך שלנו כדי להגיע לרמה של "לפני השם תטהרו".

"...כל האתגר כל האתגר של יום הכיפורים הוא של ראש השנה הוא בינו מלכנו מלכותו של בורא עולם ושוב לא כי באמת צריך לסרוחו יש לנו מצכן כאמור רבותיי לא כי ה אנחנו צריכים לעשות טובה לקדוש ברוך הוא להמליך אותו כי אם לא נמליך אותו הוא לא מנצח בפריז הוא לא מנצח הוא לא נהיה ראש ממשלה הרי הקדוש ברוך הוא לא קר ארץ כבודו והוא השם מלך השם מלאך השם כל העולם העת ומלכותו בכל מה שעלה אלא להמליך אותו עלינו אנחנו זוקים למלכותו לא הוא זקוק שנמליך אותו אנחנו זקוקים מלכותו כי אם אנחנו ממליכים אותו על באמת נגיע לרמה שלפני השם תהרו..."

רק לאחר ביסוס מלכות השם בתודעתנו בראש השנה, יכול יום הכיפורים, עם העינוי הגופני (שאינו מטרה בפני עצמה אלא אמצעי לנטרול כוחות היצר), להוביל לטהרה אמיתית באמצעות ריבוי הווידויים.

כפרה פרטית וכללית:

הדובר מבחין בין כפרה פרטית לכפרה של כלל ישראל. בזמן שבית המקדש היה קיים, סדר העבודה של הכהן הגדול ייצג את הכפרה הכללית. אף על פי שאין לנו מקדש, אנו קוראים ביום הכיפורים את סדר העבודה כדי לזכור את הצורך בתיקון כללי של עם ישראל.

"...יש לנו שתי רמות של כפרות. הכפרה הפרטית והכפרה של כלל ישראל. שימו לב מה נעשה בזמן שבית המקדש קיים. מהר בבית המקדש..."

הוא מדגיש את חשיבותה של ממשלת ישראל לפעול כ"ממלכת כהנים וגוי קדוש", לדאוג לא רק לצרכים החומריים אלא גם לערכים הרוחניים של העם, ולהיות אור לעצמו ולגויים. הוא מביא כדוגמה את האולימפיאדה, וקורא לערוך "אולימפיאדה של ערכים" כדי לקדם מעשים טובים ומידות נעלות.

סוד התקיעות בשופר:

הדובר מסביר כי אף על פי שאין ציווי מפורש בתורה לתקוע בשופר בראש השנה (אלא רק "יום תרועה" ו"זיכרון תרועה"), למדנו מהתקיעה בשופר ביום הכיפורים של יובל את הצורך בתקיעות בראש השנה. הוא מדגיש כי מטרת התרועה אינה הפחדה, אלא ביטוי לחירות ואהבה.

"...לא כתוב בתורה שאנחנו מצויים לתקוע בשופר בראש השנה לא כתוב כתוב רבותיי בפרשת אמור יום תרועה תהיה לכם וכתוב בפרשת פנחה זכרון תרועה וזהו אין זכר לשופר אין זכר לתקיעה רק נזכר שתי נזכרות נזכרו שתי תרועות..."

הוא מקשר בין מושג החירות ביובל למהות התרועה בראש השנה. אדם שהוא עבד, גם אם מקיים מצוות, אינו יודע מהי חירות אמיתית. העבדות האמיתית לקדוש ברוך הוא היא המלכות והחירות שלנו. התרועה האמיתית היא "תרועת מלך בו" – ביטול האגו לכבוד בורא עולם ולטובתנו.

בסיום, הדובר קורא להתפלל לימים בהם נבטל את האגו שלנו לכבוד השם, ונהיה ראויים להיכתב בספר סליחה, מחילה וכפרה, ולביאת גואל לציון.