עצמו של יום הכפורים מכפר- מה טיבה של כפרה זו?

נקבע על יד הקדוש ברוך הוא כיום סליחה, מחילה וכפרה. עד כדי כך ששרד לפי אבותינו מזה הרבה הרבה הרבה שנים שאננו אומרים גמר חתימה טובה, אנחנו לא רגילים לביטוי הזה גמר חתימה טובה, אלא תבוסר בסליחה, מחילה וחפרה. כלומר, אנחנו נמצאים במתח רוחני עצום מאוד. ואנחנו רוצים להתבשר כי אכן הקדוש ברוך הוא סלח ומחל לכל עוונותינו וכי נתקר לנו ואז השאלה היא במיוחד לבני עדות המזרח אשר אמצו את המנהג המרבה מאוד בשיחות ותחנונים החל מא' בתשרי כלומר 40 יום עד יום הכיפורים ואנחנו מתוודאים יום יום מבקשים סליחה, מחילה, חפרה, שומעים קולות שופר בראש השנה, בוודאי עוד יותר מגבירים חיל בין ראש השנה ובין יום הכיפורים. ואז השאלה נשאלת לי, מה התיבוה של כפרה הזו? עד כדי כך שהיום האדיר במשך שנה קוראים לו כיפורים? מה כיבה של כפרה זו? ולמה נקבע שביום הזה בעצם היום הזה עצמו של היום מתכפר לנו התקיבה של כפרה הזאת הרי סליחה ומפילה וכפרה קל מאוד אפלו בין בני אדם שהם עקשנים בינם לבין עצמם סוף סוף אחרי ריצויים ופיוסים אז יש התרצות ויש סליחה אז וכי אנחנו חס ושלום מציגים את בורא עולם כאילו איננו אל רחום וחנון ערך החיים רב חסד שאנחנו צריכים כל כך הרבה לפייס אותו עד כדי כך שלא יועיל ולא יציל אלא עד עצמו של יום הכיפורים ש יום הכיפורים מחפר האם זה תלוי בו זה תלוי בנו ואם זה תלוי בנו למה מה עלינו לעשות אז כאמור של הכפרה הזו שהוא מהווה את גולת הכותרת את גולת הכותרת ראש השנה יום הכיפורים זה בולת הכותרת מה התיבה של כפרה זו בשוכם רבותיי אני רוצה קצת שנרד מטה לעולם הממשלים היותר פשוטים כדי שאולי נתרומם מעלה מעלה כדי להבין את הרעיון היותר עמוק מה קשור למושג הכפרה ביות ילד עדיין הייתי במושבת חולים שקראו לה קדימה שהיא הייתה אחורש ואחורה כי אותנו זרקו ונשו הרחק כן תחוו מושבת חולים מהמושבת המייסדים שהיו ברוך השם מבוססים ואנחנו נזרקנו שם קעולים חדשים בתחילה על ידי אוהלים ולאחר מכן סוף סוף בנו לנו שיכון זה היה במחילה מקבותכם גירה של חדר והוא ואנחנו היינו שחרב רוחת ילדים חדר ועוד חצי חדר הכל כולו וכמובן שלא לדבר השירותים במחילה מקודכם זה בחוץ מפחון כזה וזה כבר נקרא וילה וכמובן גם אפילו מקום הרחצה נמצא בחוץ חושך והפלה אין חשמל זה קלמץ והעשירים ביום שבת משתמשים בלוקס זה אלה התנאים של אז אבל הכל חושך והפלה לא היה אוטובוס, רק פעמיים ביום בבוקר ובערב. כל מי שרוצה בנדב לסוע צריך ללכת מחקש קילומטר עד הכביש הראשי וכולי. והי היום הורי קנו לי חולצה לבנה סוריי פיה שגם אהבתי את המבנה שלה. היא נתנה לי איזה מין אופי אצילי למרות שהייתי ילד קטן לא רציתי איזה מין חולצה שתעשה אותי שובב מכזה. איזה משהו אצילי ואחבתי אותם מאוד מאוד את החולצה הזאת והנה היינו צריכים לסוע לחתונה בעצם אבי מוריד לכל לחי העולם הבא ומי תבדל חיים ארוכים אבל הסכימו גם לקחת אותי תמיחד באותה חתונה צבע הדברים התקלחנו עד כמה שאפשר באותם תנאים והתלבשתי לרבות את החולצה לבנה שכל כך אהבתי אותה בכל ממנו שיהיה אותה. זה היה חלק מעולמי אז אבל על כל פנים ועכשיו כילד אני ממתין לאבא ואמא שיסיימו את החולותהם ונפרד בדרך ששת הקילומטר ומה עושה ילד כשהוא ממתין עד שורביו יסיימו תחונותיהם אז ילד כמו שעה עם עסקות אז גם הוא לא יכול לשבת בנחת באיזשהו מקום פה אני נשען באיזשהו מקום פה נשענתי פה והיה שם גם עמוץ שמחזיק את תקרת הבית שאם לא גם תקראת הבית מתמוטד אז הדברים האלה נשען פה נשען שם ברגע שהורי שימו את ההכנות ועמדנו כבר לצאת אז פתאום אמי רואה אפילו מבעד לאור של הלמפן היא רואה את החליצה על בנתרה וואי וואי וואי כמה חותמות של כתמים כר נשענתי פה נשענתי שם וכל מיני חותמות של אבקים וכתמים דבקו ב קה חולצה אומרת מה וואי איך תלך לחתונה עם חולצה כזאת למה לא נזהרת אתה צריך להיזהר אני מבין לזהר לא להיזהר טוב מאוד כאב לי הייתי צריך להשתחרר מאותה מאותה חולצה וכמובן להחליף אותה בחולצה אחרת שפחות אהבתי אומר מבהת אבל לפחות אהבתי בטח לא חדשה ונלצתי ללבוש אותה ובינתיים להוציא אותה חלצה שכל כך ציפיתי להשוויץ בה להגיע לחתונה ולהגיע עם אותה עם אותה צ טוב זה היה העונש הראשון שהפסדתי לאותו ערב הפסדתי את אותה את אותה חולצה פפיה אבל למחורת היום העונש שלי היה שבעתיים מדוע משום שהזדמן לי לראות כיצד אם מי שתחיה מחפשת את החולצה אז עוד לא היה עוד לא הייתה מכונת כביסה היה מה שנקרא על קרש מפלדה או עשה כן ומשפשפים משפשופים ועם סבון כזה גדול ענק משפשופים והיא עושה ככה וככה וכל צבי שה עושה שמה כאילו צפתה אותי בגופי כאילו צפתה אותי בנפשי כי כל כך הרצחה וא אתה רואה איך מתעללים בה ומשפשופים אותה ועושים ככה מאוד מאוד מאוד אז אני אומר לאמא למי אי אפשר אחרת מה אפשר לעשות אתה רוצה חולצה נקיה שתשוב להיות כ בתחילה או שאתה רוצה חולצה עם כתמים שהיא לא תהיה חולצה כפי שהייתה בהתחלה אז א כמובן הייתי צריך לעבור בסבלנות ובכאבת אותו שלב לאחר שברוך השם התייבשה החולצה ויחסה אותה ברוך השם החולצה שב להיות סחורה נקיה מגועצת למשי כבתחילה והשסון שלי חזר השמחה שלי חזרה סוף סוף החולצה עכשיו על להיות סחורה כבר ראשונה וכולי אני אומר את הדבר הזה למשל לנשמה אין שום בעיה שהקדוש ברוך הוא יסלח והוא סולך על אתר רבותיי אדם שעושה מעשה עבירה מידית ביטול מצוות עשה נניח מיד מתכפר לו אם אדם שב מיד מתכפר לו לא רק השם סולע לו אלא מיד מתכפר לו אין הקדוש ברוך הוא עוצר בעדונו רצו אותי תפסו אותי כי פגשתם בכבודי חס ושלום 13 מידות של רחמים אנחנו אומרים יום יום בימים הללו זה בכלל לא שי אלא הבעיה היא עד כמה החטא שעשינו פגע בנשמה שלנו החים אותה החליש אותה מעוצמתה זו בעיית הבעיות זו בעיית הבעיות ואז השאלה אם אנחנו רוצים רק כמו שאומרים פיז את האלוהים כדי שהנבות שלו חס ושלום לא יקה בנו או אנחנו רוצים לבלולד מחדש עם אותה נפש טהורה סחורה עם כל כוחותיה שתוכל להוליך אותנו כיודים נאמנים שכל דרכם דרך ישרה דרך האמת דרך ההגינות זוהי בעיית הבעיות לא הבעיה אצל האלוהים הבעיה היא שלנו כי חתמנו את נפשנו והשאלה איך להחזיר לנו את הנפש שתהיה צחורה ולב בלי שום כן, בלי שום פרשה בנשמה ומשום כך באו כל כך באים הרבה וידויים והרבה סליחות והרבה בחינות יפה ועדיין רבותיי השואל שאל ברוך השם מאחר שאנחנו מרבים בהרבה צליחות בהרבה בחינות בהרבה גדולים בהרבה בחיות בהרבה תחנונים אז למה עצמו של יום הכיפורים מכפר למה עצמו של יום הכיפורים מכפר ולמה זה צריך לעבור דרך מ מנהרת זמן מנהרת הזמן הזאת שנקראת ראש השנה ביום הכיפורים מה שברוך השם אנחנו רואים כאן לדוד השם הורי ראש השנה ושעי ביום הכיפורים למה זה צריך לעבור דרך המסר זמן הזה דרך המנהרת הזמן הזאת למה מה פתאום די מספיק הרבה תחנונים ככל שנתחנן ונבקש סליחה זה כמו לכבש את החולצה בחולצה באמת כיוון שזה משהו חומרי גשמי זה פועל יוצא של חומר כימי ושל ניסיון לחטב וכולי זה נכון זה לא צריך לעבור דרך איזשהיא מצרת זמן אבל אצלנו כבני אדם כיוון שאיננו עוסקים בחולצה אנחנו עוסקים בנשמה טהורה שמתענפה שוחלשה איך רבותיי מחזירים לנשמה את עוצמתה את חוסה את כוחותיה את ומאחר והנשמה הזו שעליה אנחנו מדברים כלם אלוהים הקדוש ברוך הוא ברא אותנו בצלמו התרופה לצלם אלוהים זה שוחטם שוחלשם נכיל להעמיד אותה מול האלוהים שתחזור בתוקרן ממנו מה זה מול האלוהים לא במובן הגאוגרפי כי אם לא כל הארץ כבודו אלא לפני השם תהרו. סוד הטהרה. סוד הטהרה הוא אם נסכיל להגיע למצב שאנחנו מבינים שאנחנו מטהרים לפני השם. אז אנחנו גם נקבל קומפלימנט של רבי עקיבא. אשרכם ישראל. מי מטהר אותכם? אביכם שבשמיים. כן? תראו לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם. השאלה היא מה זה נקרא לפני השם אלוהיכם? תהרו. מה זה? מה? משמעות שלפני השם אלוהיכם תערוי הבידויים עד לראש השנה הם בידועים של חרת פנימית לפעמים גם בדין חפיף מי גם אם הם לובים לפעמים בקול בחיינית הרבה פעמים הם ידועים שקרתיים איך אמר לי פעם שהיום ברוך השם גדול הוא בילדים אבל אז היה ילד קטן ואני אומר לו למה הוא חוזר מצ של אומר אבא אני לא יודע מה לעשות תעמ לי ש שבסלח לנו אני ככה מכה על חטא ולא הולך לא נוהגים להקות על חטא אבל ראה את זה בצב בסדר גם זה טוב אומר אני אני מכה על חטא וזה לא הולך זה נכון אם מכים על חטא כדבר שבשגרה אז באמת זה לא הולך ולא ילך אבל השאלה איך מכים על חטא גם בלי להכות על הלב אבל הקהע על חטא אמיתי הקעל חטא אמיתי התשובה היא רבותיי לפני הש תטהרו אומר הרמבם מה זה לפני השם תטהרו שבשעה שאני עומד ומתוודה אני מעיד עליי את בורא עולם במילים קצת יותר פשוטות אני אומר לקדוש ברוך הוא אתה עדי אתה בוחן כליות ולב אתה יודע הכל אתה עדימת עד עומק נפשי ולא בגלל שהפרתי את דבריך ופגעתיך אותך לעולם לא התפגע מי אני מי אני כאדם שמעשיי יפגעו בכותך אמלא מלא כל העולם כולו אלא נפגעתי אני מעצם החטק החטק שהרחיק אותי ממך פגע בי כל כוחי וככל שאני קרוב אליך כל כוחי ככל שאני מדמה אליך עשיתי שטויות אתה האלוהים חכם אתה אלוהים רחום וחנון אני שנבראתי בצלם אלוהים נקרא בנך לא כי אתה אבא ביולוגי כי אין לך גוף ואין לך דמות הגוף ולא כי אני בנך ביולוגי כי אין לך גוף ואין לך דמות הגוף במידה ואני נקרא בנך במידה וכל עם ישראל נקראים בנים למקום הוא רק למידה אנחנו מתבקים בדרכיו. מה הוא רחום? אף אתה רחום. מה הוא חכם אף אתה חכם. אז אם אנחנו מדבקים עד כמה שאפשר לומר במידות האלוהיות מפתחים בנו את צלם האלוהים שבתוכנו. אז ורק אז אנחנו קראים בנים למקום. ואז ורק אז יכולים אנחנו להבין שכשאנחנו מתוודאים זה אנחנו מעידים על עלינו את בורא עולם כי האלוהים מצלם אותנו כי אנחנו לפניו בכל מקום שמי אנחנו לפניו והוא מצלם אותנו והוא שומע אותנו והוא יודע אותנו ומכאן חיזוק לדבריו של אמר דעתא אשר יפה עשה שבדברי הפתיח שלו הענית מגמר כאן את העניין הזה של בן אדם לחברו תוך שהוא קורך את הבן אדם לחברו לבן אדם למקום הוא מטלה את כל הכפרה של יום הכיפורים ושניהם ביחד