הוספת הלוי לשם משפחה
שלום לכבוד הרב:
בעקבות זה שקראתי שערוסי הוא בעצם לוי , וכן גם אתה כתבת על הנושא הזה,
ברצוני לדעת אם אני יכול להוסיף לשם משפחתי ערוסי גם את השם "הלוי" ,
ומה המשמעויות של השם הנוסף אם ניתן להוסיפו לשם משפחתי.
האם הפרסומות המסחריות שבעלונים אלו נכללים באיסור קריאת שטרי הדיוטות בשבת?
מה סיבת איסור קריאת כתבי הקודש בזמן המדרש בשבת אחה"צ? האם מותר בשבת לקרוא עיתונים בעלי אופי ותכנים דתיים וחרדיים?
מסמך זה מתמצת את עיקרי הדברים והרעיונות המרכזיים העולים מקטע השמע "081030hy.mp3" בנוגע להתייחסות להלכה לעלונים תורניים המחולקים בבתי כנסת ובתי מדרש בשבתות ובמועדים. הדובר מתמקד בשני היבטים הלכתיים מרכזיים:
הפרעה לתפילה ולקריאת התורה:
הדובר מצביע על תופעה נפוצה בה גבאים מניחים ערימות של עלונים תורניים בתוך בתי הכנסת או על שולחנות. כתוצאה מכך, אנשים רבים, במקום להתפלל או להקשיב לקריאת התורה, מעיינים בעלונים. הדובר רואה בכך "מפגע חמור" ("מפגע חמור").
לכן, לפני מספר שנים, הוציא הדובר "מנשר" לבתי הכנסת בקריאת אונו, בו ביקש מהגבאים לשמור את העלונים במחסן ולחלק אותם רק לאחר תפילת ליל שבת וצאת המתפללים מבית הכנסת ביום שבת. מטרת ההנחיה הייתה למנוע הסחת דעתם של המתפללים מהתפילה ומקריאת התורה.
הדובר מציין בצער כי "לא רבים צייתו" ("לא רבים צייתו"), אך משבח את הגבאים הבודדים שנענו לקריאתו ("אשרי אותם גבאים שילכו בעקבות אותה קריאה"). הוא מביע את הצורך "לחדש את הקריאה הזו מחדש" ("אולי צריך לחדש את הקריאה הזו מחדש") כדי שהעלונים לא יהיו נגישים לכל אחד במהלך התפילה.
מודעות מסחריות והאיסור לקרוא "שטרי הדיוטות" בשבת:
הדובר עובר לדון בהיבט השני – המודעות המסחריות המופיעות בעלונים התורניים. הוא מתאר מודעות שונות, כגון פרסום טיולים, הזמנות לבתי מלון לשבתות עיון ועוד. לדבריו, מודעות אלה הן מקור הפרנסה של בעלי העלונים, שכן נותני החסות משלמים עבור הפרסום.
כאן, הדובר מעלה בעיה הלכתית חמורה הקשורה למושג "שטרי הדיוטות". הוא מצטט את הרמב"ם (הלכות שבת, פרק כ"ג, הלכה י"ט): "אסור לקרות בשטרי דיותות בשבת שלא יהא כחול ויבוא למחוק". הרמב"ם מסביר כי קיים איסור לקרוא בשבת במסמכים בעלי אופי חולי ועסקי, מחשש שמא הקורא יגיע לידי כתיבה או מחיקה.
הדובר מרחיב את הדיון בנושא שטרי הדיוטות, ומביא דוגמאות נוספות מהרמב"ם, כגון איסור למנות אורחים או מנות אוכל מתוך כתב בשבת. המטרה היא למנוע קריאה במסמכים שאינם קשורים לקדושת השבת. הוא מזכיר גם איסור לקרוא כתובות על מצבות או כתבים אחרים שאינם ענייני קודש בשבת.
בהמשך, הדובר מקשר את איסור קריאת שטרי הדיוטות לאיסור לקרוא כתובים בשבת בשעת בית המדרש. הוא מביא את הירושלמי, המסביר כי האיסור לקרוא כתבי קודש לפני המנחה בשבת נועד כדי למנוע התעסקות בשטרי הדיוטות. הבבלי חולק על כך וטוען שהאיסור לקרוא כתבי קודש הוא רק בזמן בית המדרש מחשש לביטולו.
הרמב"ם, מציין הדובר, מסביר כי הטעם לאיסור שטרי הדיוטות הוא "שלא יתעסק בהם כחול ויבוא למחוק" ("שלא יתעסק בהם כוחול יבוא למחוק"). הוא מוסיף ומצטט מהרמב"ם (פירוש המשנה, מסכת שבת, פרק כ"ג, הלכה ב'), כי האיסור לקרוא בשבת חל על כל דבר "זולת ספרי הנבואה וירושיהם", אפילו דברי חכמה ומדע. הרמב"ם רואה בכך חלק מההתעסקות בקודש בשבת, ולא בדברים חוליים ("מה אתה מתעסק בחול? שבת זה קודש. שבת זה נועד ללימוד תורה אתה צריך להתעסק בספרי נבואה").
לכן, מסיק הדובר, "אין של ספק שהמודעות המסחריות אסור שהאדם יעיין בהם" ("אין של ספק שהמודעות הנסחריות אסור שהאדם יעיין בהם"). הוא מצטט מספרו "שמירת שבת כהלכתה" (פרק כ"ט, סעיף מ"ד) בו הוא כותב כי "אסור לקרוא בפה ואף אסור לעיין בלבד בשטרי דיותות", כולל שטרי חוב, חשבונות, מסמכים, הצעות מחיר, לוחות זמנים ומודעות פרסומת העוסקות בענייני מסחר.
הדובר מדגיש כי העובדה שעלונים תורניים מכילים מודעות מסחריות עם מחירים מהווה "מכשול" ("מכשול") עבור הציבור הרחב המתעסק בכך בשבת. הוא רואה בכך "דילמה" ("בדילמה") עבור העלונים, התלויים במימון המודעות המסחריות.
הדובר מביע ספק כי ניתן להתיר זאת, אלא אם כן יכתבו במפורש על המודעות שאסור לקרוא בהן בשבת, אך הוא מטיל ספק ביעילותה של הוראה כזו ("אבל מי ישים לב מי יכול גם לעצור בעד זה").
סיום - התייחסות לעיתונים בשבת:
בסיום דבריו, הדובר מזכיר את דברי "שמירת שבת כהלכתה" (אות קי"ז) בנוגע לעיתונים בני זמננו. הוא מציין כי יש לאסור קריאה בעיתונים בשבת, אפילו אם רוצים לקרוא רק חדשות, מחשש שמא יגררו לקרוא דברים אסורים. הוא מוסיף כי אפילו עיתונים של "יראי השם" המכילים ענייני משא ומתן עלולים להיות בעייתיים. יתרה מכך, קריאה בעיתונים עלולה לגרום לצער בשבת, דבר שאסור.
לסיכום:
הדובר מציג ביקורת הלכתית על הפצת עלונים תורניים המכילים מודעות מסחריות בבתי כנסת בשבת. הוא טוען כי הדבר פוגע בקדושת השבת בשני מישורים: הסחת הדעת מהתפילה ומקריאת התורה, והאיסור ההלכתי לעיין ולקרוא בשטרי הדיוטות בשבת. הוא קורא לגבאים לנקוט משנה זהירות בנושא ומביע ספק לגבי פתרון הלכתי מלא לבעיה כל עוד העלונים תלויים במימון מודעות מסחריות
שלום לכבוד הרב:
בעקבות זה שקראתי שערוסי הוא בעצם לוי , וכן גם אתה כתבת על הנושא הזה,
ברצוני לדעת אם אני יכול להוסיף לשם משפחתי ערוסי גם את השם "הלוי" ,
ומה המשמעויות של השם הנוסף אם ניתן להוסיפו לשם משפחתי.
כבוד הרב.
1. כיצד ניתן להסביר את השוני בין הכתוב בסידור ב"מעשה הקטרת":."......... ונוטל מהם מלוא חפניו ביום הכיפורים ומחזירן למכתשת בערב יום הכיפורים....", שהרי לא ניתן להחזירן לאחור. מצד שני, מתוך הכתוב במסכת כריתות עמ' ו' דף ב' ניתן להבין שמי שה עתיק בעבר הרחוק מתוך התלמוד לסידור, אולי טעה ומין הדין לתקן?
2. מי בימינו "רשאי" לשנות מלים או משפטים בסידור כגון "מוריד הטל". שהרי בימינו ידוע שטל אינו יורד משמים אלא נוצר ע", ג משטחים כאלה ואחרים.
בתודה וברכה. פלטי.
לק"י האם לפי רבינו מצוות צריכות כוונה?
תודה רבה ויישר כח על השו"ת
לגבי הנחת ציצית ותפילין מוקדם בימים אלה למניין עובדים.
איך לנהוג עד שיחליפו את השעון.
בביהכ"נ שלנו נהוג במנחה שבת "למכור" המברכים. ראשון נקנה ע"י חברי והוזמנתי לעלות, כשהגענו לשלישי, אף אחד לא רצה "לקנות" ואני זכיתי, כשניסיתי להזמין את חברי לעלות - סירב, בלית ברירה חשבתי לעלות, אך התברר לי שאסור לי היות ועליתי בראשון. האם נכון הדבר? האם ניתן להקל היות ומדובר ב"מכירה"? בכבוד רב ובהערכה, אודה לתשובת הרב
מדוע לא דנו במשנה ובתלמוד בנסיבות של שכחה שכזו והרי קרובה יותר השיכחה בתקופתם?
האם ציבור יכול להחליט לקרוא בס"ת שלא ע"פ זמנים שתיקנו חכמי ישראל או להוסיף על מס' העולים?
מה תהיה תקנתם של ציבור בנסיבות אלו לפי שיטת הרמב"ם או לשיטת האחרונים?
האם רשאים לבטל מצוות עשה דרבנן להספיד אנשים כשרים גם בזמנים שלא נכללו בימים שמנו חז"ל?
מהו כוחו של מנהג אי אמירת תחנון בימים מסוימים לבטל אמירת הספדים באותם ימים?
המחמירים ונמנעים מהספד בימים אלו, האם כהוגן הם עושים?
שאלה לכבוד הרב.
מי יכול להיות שליח ציבור
תפילת שחרית של שבת
תפילת מוסף
האם נער שהגיע למצוות יכול להיות שליח ציבור
האם לפי הוראת הרב בענין קריאת התורה בעת הזאת ולפי מנהגנו שכל עולה קורא, אין מקום לחשוש ממגע של כל עולה במטפחות הספרים או בגויל עצמו ונמצא שהעולה האחרון נוגע במטפחת שנגעו בה רבים ללא שחוטאו כהוגן בין כל קורא וקורא? או שמא בעת הזאת יש להורות שלא לגעת בגויל או במטפחות כלל?
שלום וברכה! המתפלל במניין שאינו תימני (או מניין תימני שלא מודעים כ"כ למנהג אבותינו) והזמן קצר ולכן מתפללים תפילה קצרה. כאשר הוא יודע שהחזן לא ימשיך אחרי קדושה, אלא כל אחד לעצמו בלחש, האם מותר לענות לקדושה?