האסון המזעזע שאירע למשפחת בכר בהוד השרון

האם מותר להשתמש בג'ל שיער בשבת? אני לא כל כך מצוי בדברים כאלה, אבל אני ממה שאני רואה אני מבין שזוהיא משחה אשר מורחים אותה בשיער ויש והשיער מוקשה זקיפים נטיפים זה לא סתם מריחה שלא ניכר אלא היא ניכרת כשהיא מתייבשת ומעמידה את הדבר הנמרח בא ובכן לפי השמירת שבת כללכתה פרק יד סעיף מח נאמר והשימוש במשחת שערות עומדה אסור בכל אופן ובערות מסביר משום ממרח כלומר יש איסור לקחת משחה ולמרוח אותה להחליק אותה. ולכן אם משתמשים משחת שערות שנקראת פומדה מאחר ומחליקים את המשחה אז לדעתם זה דבר אסור משום ממרח. ואם במשחת שערות הוא מדקח בג'ל על אחת כמה וכמה. וכמובן שהוא מסתמך על מה שכתוב בשולחן ערוך א אור החיים סימן שגמ. שבו כתוב אסור לאישה שתעביר בשבת רק על פניה משום צודע ומטעם זה אסורה לאחול בשבת ומטעם זה אסורה לטוח על פני הבצק וכך שנטלטו מעד עם הבשר כלומר היה דרכן לשים איזשהיא מריחה על הפנים ולאחר מכן מוציאות אותה ואז הבשר נעשה הדמדם יותר לא לבן חבר אדם דם ועל זה אומר המשנה ברורה בסעיף קטן פא נטוח על פניה ויש נוהגים דבר איסור להחליק שערותיהם בחלב מהותח ומעורב במיני בסמים שקוראים בלשוננו פומדה וחוששני להם מחטת כלומר אומר המשנה ברורה יכול להיות שזה הוא איסור תורה וראה שיש בזה משום ממרח וראוי להזהיר בני ביתוע זה כך שנוכל לסכם ולומר שלפי השולחן ערוך במשנה ברורה לכן בלקות יוסף מובא שאסור להחליק משחות זה נקרא ממרח ויכול להיות שיש בזה לפי שיטתם איסור תורה ולכן מבחינת השולחן ערוך ואאחרונים ניתן להשיב שה אסור להשתמש בג'ל שיער בשבת. לעומת זאת, כשאנו בוחמים את העניין בדברי רבנו, רבנו מנה בפרק שביעי מהלכות שבת את כל ה-39 אבות מלאכה והוא לא מנע ממרח, אלא הדבר היחיד שהוא מנה הוא מה שנקרא חיקת האור. אבל אין לנו בתוך כל ה-39 עבות מלאכה אין לנו ממרח אלא מחיקת האור. דהיינו שהיה דרכם לסלק את השיער מן האור ולהחליק את האור בגלל השיער שמחספס את האור. אז על ידי שמסלקים את השיער מעל האור ויוצרים מצב שהעור הוא נעשה חלק. זהו האיסור תורה. מחיקת האור ומצאנו אבל בדברי רבנו בעקבות הגמרא כמובן כי רבנו דבריו מבטאים ומצלמים את מקורות התלמוד בפרק 11 מהלכות שבת כותב רבנו וכן הממרח רטייה כלשהו או שעווה או זפת וכך יוצא בהם דברים המתמרחין עד שיחליק פנים חייב משום מוחק באמת רבנו אומר שיש כאן ממרח שחייב משהו מוחק אבל כתוב עד שיחליק פנים פנים של מה הרי מדובר כאן הממריח רטייה לא כתוב שהוא שם משחה על הפנים ומחליק את הפנים שלו אלא ממרח רטייה כלשהוא או שעווה או זפת באמת היו כאלה שאמרו עד שיחליק פני המשחה אומר מורי זה לא כתוב כאן אלא הכוונה שיחליק את פני הרטייה שהיא מחוספסת והיא כואבת שמים אותה בלי מריחה בגלל החספוס שלה אז החלקת פני הרטיה וזה דומה להחלקת האור כי האור יש בו את השיער שהוא מחספס את האור והורדת השיער ממחק ומחליק את האור אז אותו דבר גם כאן המרח משחה על גבי רטייה כדי לסלק את החספוס ברטייה מחליק את פניה ולכן אסור בחייו משום מוחק דהיינו מוחק אור לא מוחק כתב ממחק אור וכן מצאנו בפרק 23 מלכות שבת הלכה יא המראיה חייב משום מוחק את האור לפי כך אין סותמין נקב שעברך היוצא בה שמה עם הריח. שוב, מה עם הריח? כל זה להחליק את החורים, את הסדקים בלא פנים ואפילו בשומן. אין סוכמים את הנקב כי זה רע משום שעווה. לאור הדברים האלה, אומר מורי, אין בדברי רבנו איסור להחליק משחה, אלא איסור להשתמש במשחה כדי להחליק דברים עם חוספסים. משום כך אומר מורי רבנו השיב בתשובה יש לו תשובה לכך שמותר להשתמש בסבון היו כאלה שעסרו את שימוש הסבון בשבת בגלל שהוא ממחק ממרח את הסבון מחליק את הסבון אומר מורי זה הנה השיטת רבנו רבנו מתיר בהדיה וככה אנו נוהגים יש לציין גם הרב עובוד יוסף מודה בכך שמותר להשתמש בסבון ולכן הליבה דמורי, כל שימוש במשחה אף על פי שיש בהחלקת המשחה, איננה אסורה. ולאור הדברים האלה מותר למרוח משחה על הפנים ואין בזה איסור משום ממרח. כמו כן, מותר להשתמש בג'ל שיער ואין בזה משום ממרח, אלא שלפי תעמין ואנחנו עדיין הונחנו לפי מסורת אבות כיצד מתנהגים, כיצד מתלבשים, כיצד מתפחים את ראות האדם. נראה לי עד כמה שראיתי צעירים ג'ל שיער בשיער שלהם, זה כבר ניתן אפילו ביום חול לומר ברוך משנה הבריות. אז זה יותר מאשר איסור בשבת. כל שאדם מפסיד את דעתו וכבר עושה מעצמו חוכה ואת לולה והוא חושב שזה הוא אין, הוא משהו מיוחד, זה מבחינה זו צריך לפסול, אבל לא מבחינת דין שבת. פי רבנו יש לציין כאמור ה השולחן ערוך בנושאי כליו ואחרונים הבאים בעקבותיו שחששו מפני ממרח החלקת המשחה כאמור אין אנו מוצאים עקביות בשיטתם שכן כאמור הרב יוסף מתיר בסבון והם האשכנזים חכמי אשכנז אוסרים בסבון וכמו כן אפילו אשכנזים שהם בדרך כלל בעניינים האלה מחמירים יותר מאשר עדות המזרח. הנה שימו לבכם בשולחן ערוך סימן שקא שכאור החיים סעיף יט אומר אומר הרמה בההה ומותר להחליק האוכל בשבת ולא הבה בזה משום ממחק כלומר אם אדם לוקח פרוסה ומורח עליה מרגרינה חמאה הוא מחליק מותר דרך אגב, גם זה מבחינת מסורת אבותינו לא מנומס לקחת לקחת פרוסה ולנגוס ולשייר. א' צורת הנגיסה היא איןמוסית. ב' העובדה שאדם משייר ושם את זה על השולחן ורואים את מקום השיניים וגם את ה את הלחות שיוצאת מפיו. זה יכול להגעיל בני אדם אחרים. כך הגמרא אומרת. זה לא אני. זה הנמוסין שנקבעו בגמרא. לה מנהג אבותינו בידינו ואין לך נמוסי יותר מכך פתות אותו פיטים אדם לוקח פיטה פוט מטבל ואוכל אבל לא נוגס הוא משייר משהו נגוס על השולחן כי זה לא נימוסי אז נחזור חזרה על עניינינו סוף סוף מצורת האכילה ותרבות האכילה של המערב זה שמורחים משחה או סליחה מורחים ממרח זה גם משחה ומחליקים אותו זה יכול להיות מיונז, זה יכול להיות מרגרינה, חמאה והוא אומר ומותר להחליק האוכל בשבת זה הרמה הוא מותר להחליק האוכל בשבת ולא הווה בזה משום ממחק הואיל ואפשר לאכול בלא זה ומכל מקום המחמיר במאכל של תפוחים וכדומה שדרכו בכך תבוא עליו ברכה מה אנו רואים משום שאפשר בלא זה אפשר לאכול את הלחם או את הדבר הנמרח גם בלי זה קודם כל לפעמים קשה לאכול לחם בלי מריחה או בלי טיבול אבל הרי אותו דבר ניתן לומר שגם אישה איש יכול ללכת גם בלימשחה על הפנים אפשר גם בו זה אותו רעיון ואף על פי כן החמירו במשחות על הפנים והקלו במריחה על האוכלים החמירו בהמשחות ברעוד עסף מתיר בסבון כדברי רבנו בתשובתו כך שאנחנו רואים שבשיטת השולחן ערוך ואחרונים והמורי ההוראה בעקבותיהם הם לא תמיד קל למצוא החידות והשיטות אלא יש חילוקים מחילוקים שונים בעוד של פי רבנו השיטה לחלוטין ברורה התורה עשרה מחיקת האור בגלל החלקת האור ולכן כל דבר מחוספס שמחליקים אותו על דמשה זה התולדה של מחיקה זה הממרח אבל ללכת לקחת משחה ולמרוח על הפנים שלא המקמה שבגלל החספוס אלא להר נאה להראות נאה וכן אותו דבר ג'ל בשיער וכל זה ברמה העקרונית מותר אלא שכאמור גם בעניינים כאלה צריך תמיד תמיד להיזהר מפני נימוסין ודרך ארץ כי אלה דרך דרך אבות רבי חניגש אומר