מה דינם של הציבור שסיימו תפילת הלחש ופסעו לאחור, האם ישנו איסור לחזור למקומו בחזרת הש"צ?
היש הבדל בין דין הציבור בשאלה זו ובין דין הש"צ שסיים תפילת הלחש ופסע לאחוריו?
האם האיסור לחזור למקום שעמד בתפילת הלחש מוגבל עד שמגיעים בחזרת הש"צ לקדושה?
תמצית מקורות בנושא חזרת הש"ץ ומקום עמידתו
מסמך זה מסכם את הסוגיות העולות מתוך המקור שסופק, העוסקות בדיני חזרת הש"ץ (שליח ציבור) ומקום עמידתו לפני ואחרי תפילת הלחש. הדיון מתמקד בשאלות כגון: האם הש"ץ צריך לחזור למקומו לאחר תפילת הלחש לפני שמתחיל את החזרה בקול רם? אם כן, מתי מותר לו לחזור? מה דינם של המתפללים היחידים ביחס לחזרה למקומם? והיכן בדיוק מתחילה חזרת הש"ץ?
נושאים מרכזיים ודעות שונות:
- מקום התחלת החזרה:
- דעת רבנו (הרמב"ם) כפי שמובנת מדברי הכסף משנה: השליח ציבור מתחיל את החזרה בקול רם מיד לאחר שפסע שלוש פסיעות לאחוריו, במקום בו סיים את תפילת הלחש. אין הוא חייב ואף אסור לו לחזור מיד למקומו המקורי. רק כאשר מגיע הש"ץ לקדושה, יש רשות למתפללים (כולל הש"ץ עצמו, לפי דעת מורי המובאת בסוגריים) לחזור למקומם הקודם, אם ירצו.
- ציטוט מדברי רבנו המובא בכסף משנה: "ואחר שיפסע שליח ציבור שלוש פסיעות לאחוריו מתחיל ומתפלל בכל רם מתחילת הברכות להוציא את מי שלא התפלל."
- הבנה של הכסף משנה: "משמע מדברי רבנו, במקום שקלו שלוש הפסיעות מיד מתחיל לומר את חזרת הש. אינו חייב לחזור למקום תפילתו. אסור לו אולי אפילו לחזור מיידית למקום תפילתו. שם במקום שקלו שלוש פסיחות שם מתחיל ומתפלל בכל רם מתחילת הברכות להוציא את מי שלא התפלל."
- דעת הרי"ף: המתפלל חייב לעמוד במקומו לאחר שלושת הפסיעות עד שהש"ץ מתחיל "השם שפתי תפתח", ואז יכול לחזור למקומו. הרי"ף מביא גם את דעת "קמנדה אמר" שהחזרה למקום היא רק בזמן שהש"ץ מגיע לקדושה, ודעת זו מזוהה על ידי הכסף משנה כדעת רבנו.
- ציטוט מדברי הרי"ף המובא בכסף משנה: "כתב הריף דמבאילה למקהם עד פתח שליח ציבור ואחד פתח שליח ציבור הדר לדוחתה."
- ציטוט נוסף מדברי הרי"ף: "ואקמנדה אמר עד מה תשליח ציבור לקדושה וזה דעת רבנו."
- דעת הרשב"א: קיים הבדל בין יחיד לשליח ציבור. ליחיד אסור לחזור מיד לאחר התפילה כדי שלא ייראה כ"כלב שב על קיאו", כלומר חוזר על וידויו. לעומת זאת, השליח ציבור רשאי לחזור מיד לאחר שלושת הפסיעות כיוון שכולם יודעים שהוא חוזר כדי להוציא את הרבים ידי חובתם. דעה זו חולקת על דעת רבנו.
- ציטוט מדברי הרשב"א המובא בכסף משנה: "אבל שליח ציבור אומר הרשבא שהכל יודעים שחוזר להוציא את הרבים מדחותן רשאי לחזור."
- דעת הטור (אורח חיים, סימן קכ"ג): במקום בו פסע שלוש פסיעות יעמוד ולא יחזור מיד למקומו. הטור מביא את טעם "כלב שב על קיאו" כמו הרשב"א לגבי יחיד, ומזכיר את דעת הרי"ף בנוגע להמתנה עד "תפתח שפתי".
- ציטוט מדברי הטור: "ובמקום שקלו שלוש פשיעות יעמוד ולא יחזור מיד למקומו תאמר משמ דרב מרדכי כיוון שפסע שלוש פסיעות לאחוריו התמילה למקם משל לתלמיד שנפטר מרבו שאם חוזר מיד דומה לכלב שאב על כאו..."
- דעת השולחן ערוך (אורח חיים, סימן קכ"ג, סעיף ב'): פשרה בין הדעות. המתפלל יעמוד במקום שלושת הפסיעות ולא יחזור למקומו עד שיגיע הש"ץ לקדושה, ולפחות עד שהש"ץ יתחיל להתפלל בקול רם.
- ציטוט מדברי השולחן ערוך: "במקום שקלו שלוש פשיעות יעמוד ולא יחזור למקומו עד שיגיע שליח ציבור לקדושה ולפחות עד שיתחיל שליח ציבור להתפלל בקורם."
- דעת הרמ"א: השליח ציבור ימתין כדי הילוך ארבע אמות לפני שיחזור למקומו להתפלל בקול רם. דעה זו שונה מדעת רבנו.
- ציטוט מדברי הרמ"א: "והשליח ציבור אומר הרמה יעמוד כדי הילוך ארבע עמות קודם שיחזור למקומו להתפלל בכל רם."
- האם המתפללים האחרים צריכים לעמוד או לשבת בזמן חזרת הש"ץ?
- לפי דעת רבנו, כל המתפללים, בין אם יצאו ידי חובתם בתפילת הלחש ובין אם לא, עומדים ושומעים את ברכות הש"ץ ועונים אמן. הם עומדים במקום בו התפללו את תפילת הלחש (לאחר שחזרו אליו רק בהגיע הש"ץ לקדושה, אם רצו), ולא יושבים.
- ציטוט: "והכל עומדין ושומעין ועונין אמן אחר כל ברכה וברכה בין אלו שלא יצאו ידי חובתן בין אלו שכבר יצאו ידי חובתם כלומר כל המתפללים שהתפללו בלחץ בין הללו שיודעים להתפלל והתפללו וכבר יצאו ידי חובתן בתפילת הלחץ שלהם בין הללו שלא יודעים להתפלל וממתינים לשמוע משליח ציבור כדי שיצאו ידי חובתם כולם עומדים ושומעים את הברכות להשליח ציבור ועונים אמן כלומר גם הללו שכבר התפללו ויצאו ידי חובה בצרת השו שאינם רשאים להסתובב ממקום למקום, אלא לפי רבנו גם לא יושבים במקומם, אלא עומדים כמתפללים, ממש עומדים כמתפללים במקום שהתפללו ועונים אמן על כל ברכה וברכה."
- אמירת קדושה בחזרה:
- למרות שהש"ץ מוציא ידי חובה את מי שאינו יודע להתפלל, הוא אומר קדושה בברכה השלישית בנוסח הרגיל של קדושה, ולא בנוסח מקוצר של "אתה קדוש".
- ציטוט: "ממשיך רבנו ואומר ואומר קדושה בברכה שלישית. כלומר למרות שהשליח ציבור מוצא את אלה שאינם יודעים להתפלל. בכל זאת בברכה השלישית הוא אומר קדושה ולא אומר אתה קדוש בשביל להוציא את מי שאינו יודע אלא אומר נוסח הקדושה ואומר קדושה בברכה שלישית."
- רשות החזרה למקום התפילה:
- לדעת רבנו, אין חובה לחזור למקום התפילה לאחר שלושת הפסיעות. אסור לחזור מיד. יש היתר לחזור רק כאשר הש"ץ מגיע לקדושה, ואז המתפלל חוזר לעמוד (לא לשבת) במקום בו התפלל את תפילת הלחש.
- ציטוט: "משמע מדברי רבנו שאין חובה לחזור יש איסור לחזור מידית יש היתר לחזור רק בהגיע שליח ציבור לקדושה לחזור למקום התפילה ושם הוא עומד הוא לא יושב אלא הוא עומד כמו שעמד בזמן התפילה ועונה אמן על כל ברכה וברכה."
- דין הש"ץ עצמו לגבי חזרה למקומו:
- לפי דעת מורי המובאת בהערה, אין חילוק בין הש"ץ לשאר הקהל. גם הש"ץ מתחיל את החזרה במקום בו סיים את שלושת הפסיעות לאחור, ואם ירצה לחזור למקום תפילתו, יעשה זאת רק בקדושה ולא לפני כן.
- ציטוט: "ומורי בסוגריים כותב, ואין חילוק בין שליח ציבור לשאר הקהל. כלומר, גם שליח ציבור א למרות שהוא מוציא את האחרים ידי חובתם והיה עולה בדעתנו להתיר לו לחזור מידי או לפחות להמתין כדי לוך ארבע עמות ואז יחזור יאמר את כל 18 בא לומר מורי לא אתה משליח ציבור מתחיל את החזרה במקום שסיימת שלוש פסיחות לאחורה ואם ירצה לחזור למקום תפילתו למקום תפילתו יחזור רק בקדושה ולא לפני כן."
סיכום:
המקור מציג דיון הלכתי מפורט סביב סדר הפעולות של הש"ץ והמתפללים לאחר תפילת הלחש ובמהלך חזרת הש"ץ. ניכרות מחלוקות בין הפוסקים השונים (רבנו, הרי"ף, הרשב"א, הטור, השולחן ערוך והרמ"א) בנוגע לזמן ולמקום התחלת החזרה, הרשות והחובה לחזור למקום התפילה המקורי, וכן דינם של המתפללים היחידים בזמן זה. דעת רבנו, כפי שמובנת על ידי הכסף משנה ומורי, היא שהש"ץ מתחיל את החזרה במקום שלושת הפסיעות, ורק בהגיע לקדושה יש רשות (אך לא חובה) לחזור למקום התפילה המקורי. דעות אחרות מציעות אפשרויות שונות כגון חזרה מידית לש"ץ (הרשב"א), המתנה עד "תפתח שפתי" (הרי"ף), המתנה כדי הילוך ארבע אמות לש"ץ (הרמ"א), או חזרה למקום רק בהגיע לקדושה לכל (הרי"ף ודעת רבנו). השולחן ערוך מציע פשרה בין חלק מהדעות