כבוד האשה - צניעות כערך המשפיע על הלכות השתתפותן בלויות ודרכי ההספד לנשים

שבות מצה בכה כל מ חיה והדגישה את כל חייה אך ורק לגמילות חסדים ולמצוות לתורה ולבית השם יתברך אנחנו הגדרנו אותה שהיא בבחינת שושנת המלך שושנת מלכות של עולם כי לשמה היא בעל העולם אין לה המשך מבחינת הצאצאים אם לא מבחינת שהריחניות שלה ריח המידות והמעשים טובים ריח המופתיות של אמונה ללא תנאי זה צריך להקרין על כולם ולכן יש והקדוש ברוך הוא שולח נשמות טהורות כאלה לעולמו כדי לחזק את הנשות הנקאות כמונו, שלא תמיד אנחנו יודעים להחזיק מעמד בייסורים הקשים שפוקדים אותנו. משום כך, אנחנו היום התכנסנו כדי להוסיף יותר ויותר חיזוק באמונה, במוסר, בתנייעות. והיום הזה נחלק לשניים. החלק הראשון פתח אותו ידידי אמר דאטרה שהוא ניתן לגברים ונשים בעזהרה וכך זה גם החלק שלי אבל לאחר תפילת ערבית הדברים התפזרו אנשים תרדנ לבית הכנסת ותמצרנה להן הרצאות מפי רבניות שיחזקו יותר ויותר את העולם הרוחני של אנשים. הקדשנו גם אתמול כשעלו לחברה וחזרו לסעודה לדברים לזכרה ולאישיותה. ביום שבת קודש הייתה לנו שבת עיון בהודיות והייתה כולה קודש לכבודה ואלינו על נס את זכר בפני המשתפים. כיוצא בדבר בזמן שנפטרה ועד לחג. אז ישאר כוחם של הקרובים, של המקרים ושל מתפלא בית הכנסת כאן יד הרמב"ם בבית כנסת הרמב"ם של ידידי אמר דאטר אשר באנו באותם ימים מועטים הן לתפילות הן לדברי תורה ואם אתם זוכרים אפילו קיימנו מחום אבלים שהוא כללי לכולם לכל הדקוקים נחמה שלמה ולשום כך, היום אנחנו נייחד את הדיבור להלכות בהלכות אבל הקשורות לנשים כדי שלפחות ההתכנסויות שלנו היום לא יהיו רק על בסיס של דברי מוסר בלבד שזהם דברים חשובים מאוד ולא רק על בסיס של הספדים שהם דברים חשובים מאוד, אלא אם כבר מתכנסים לפחות שנצא עם מעט צריים, מעט דבש, באותו מושקדים, דהיינו הלכות אשר הם חיוניות לנו. ובעזרת השם יתברך אני מקווה שאנחנו נייחד את הדיבור היום על שתי הלכות. הלכה אחת והיא השתתפות הנשים בלוויות. בהלכה שנייה הספדן של נשים כשרות כשהן מסתלקות מן העולם על שתי ההלכות האלה משתדל היום לייחד את הדיבור בתחילה נדבר על השתתפותן של הנשים בלוויה ובכן אנחנו מוצאים ב אנחנו מוצאים בדברי רבנו בפרק 12 מהלכות אבל הלכה יא שרבנו אומר את הדברים הבאים ומקום שנהגו נשים לצאת לפני המיטה יוצאות לפני המיטה לאחר המיתה יוצאות לאחר המיתה כלומר מדבר רבנו משמע שבאמת נשים משתתפות בלוויה אלא שיש שני מנהגים מנהג אחד יוצאות לפני המיטה ומנהג אחד יוצאות אחר המיתה ובאמת המקור לכך היא בראיתה בגמרא במסכת סנהדרין שמציינת את שני המנהגים הללו. וכך יוצא אומר הרדר שבעצם לפי התלמוד יוצא שאנשים משתתפות בלוויה. אלא מה? אסור שתהיה ערבוביה בין נשים ובין גברים. בין נשים ובין גברים. אלא יש צורך ליצור הפרדה ומרחק ביניהם. ובאמת אנחנו מוצאים בטור יורא תעה סימן שנט שבו רבי יעקב בן הראש אומר את הדברים הבאים בעניין זה הוא מביא את הגמרא ומסכם את הדברים כך. מקום שנהגו נשים לצב לפני המיטה. יוצאות מקום שנהגו להיות אבלים הולכים לפני המיטה. הולכים. כך הביא את תמצית הגמרא ולא הוסיף כשם שגם רבנו כך עשה. הביא את דברי הגמרא ולא יוסיף אבל אנחנו מוצים בדברי מרן השולחן ערוך יורדעה סימן שנט שהביא שני סעיפים סעיף אחד את דברי הרמבם והתור שאותם קראנו כעת והוסיף עוד סעיף הנה נקרא את דבריו של מרן השולחן ערוך נאמר כך סעיף ראשון, מקום שנהגו לצאת נשים לפני המיטה יוצאות מקום שנהגו לצאת לאחר המיטה יוצאות הוסיף מרן וכתב ועכשיו נהגו שאין יוצאות אלא לאחר המיטה ואין לשנות. כלומר, מרן בשונה מהרמב"ם ומהתור הוסיף שכבר התגבש מנהג שהנשים יוצאות אחר המיטה, לא לפני המיטה, אחר המיטה ואין לשנות. הוסיף מרן עוד סעיף, יש למנוע מלצת נשים לבית הקברות אחר מ כלומר מרן בעצם אומר מקסימום הם יוצאות בתחילת הלוויה אבל לא בהמשך הלוויה עד לבית הקברות ויש למנוע מלצאת נשים לבית הקברות אחר המיתה והשאלה היא מהו מקורו של מרן לגבי הלכה זו בבית יוסף אנחנו מוצאים שהוא כתב את הדברים הבאים מקום שנהגו לצאת לפני המיטה יוצאות נראה שיש כאן חיסרון שהבה ללסיים ומקום שנהגו לצאת לאחר המיטה יוצאות הךתניה כלומר כך שנינו בברייתא בפרק שני דסנהדרין דף כ עמוד א' מקום שנהגו נשים לצאת אחר המיטה יות ובירושלמי מנדה אמר נשים מהלכות תחילה כלומר הוא מביא בשם הירושלמי התעמה למנהג שהנשים יוצאות תחילה שהן גרמו למיטה שהן גרמו מיטה לעולם כלומר מה מהו טעמם של הללו שנהגו שאנשים יוצאות לפני המיטה להזכיר לבני אדם. תזכרו מה קרה בגן עדן מקדם. אם חלילה הגבר מתפתח אחרי האישה ועושה מעשה שלא כדת, זוהיא מיטה. מיטה לאדם באשר שנברא בצלם אלוהים. אז כדי לתת את ההזהרה הזו אז היו יוצאות ראשונות לפחות בשעה הזו של הכנאה של מיטה שיזכרו שיש מיטה רוחנית. מיטה רוחנית שיכולה לבוא כתוצאה מטגעה בתמיעות. קצת מפגיעה בקדושה והוא מוסיף ואומר מנד אמר האנשים מהלכים תחילה והנשים אחריהם מפני כבודן של בנות ישראל שלא יהיו מביתים בנשים כלומר טעמם של הללו שנהגו שהנשים תצנה מאחור לא מקדימה לשמור על הצניעות כדי שלא יביטו עליהן ולשמור על צניעותם. ועל זה אמר מרן בשולחן ערוך שעכשיו נהגו שהם אחורה ואין לשנות. העדיפו במקום להזכיר מיטה של עולם שהם הביאו את המיטה של העולם יותר כדאי ליצור מבחינה טכנית ועומדתית מציאות שלא יהיה קל לגברים חלילה אותם אלה שהם חלשי אופי ונותים אחרי יצרם גם בשעה הקשה הזו שלא יזונו את עיניהם במראה אנשים ולכן העדיפו שהם תלכנ מאחור מוסיף מרנב בית יוסף ובספר הזוהר פרשת ויקהל כתוב שיש למנוע לנשים מלצת לבית הקברות משומשאים יוצאות גורמים רעה לעולם ו כן ראוי למונעם. כלומר גישה מאוד מאוד תקיפה של הזוהר שאנשים אסור להם לצאת לבית הקברות כי יציאתן לבית הקברות גורמת רעה לעולם ולכן ראוי למנעם שלא תצא לבית הקברות. יש לציין שמבחינת הקבלה גם ללא כל קשר הם לוויה אסור לאישה נידה ללכת לבית הקברות מטעמים קבלים אבל כאן יש אזהרה תקיפה שלא תצאנ לבית הקברות ובגלל זה מרן הבית יוסף בשולחן ערוך הוסיף סעיף וכתב יש למנוע מלצאת נשים לבית הקברות אחר המיטה והנה רבותיי ראינו שמבחינת התלמוד בזמן התנאים, בזמן התנאים ראינו שהיה זה שני מנהגים. מנהג שאנשים יצאו לפני המיטה, מנהג שאנשים יצאו אחר המיטה. המחנה המשותף של זמן התלמוד שהאנשים יצאו ללוויה. אבל אנחנו רואים שהזוהר הקפיד מאוד שבכלל לא תצאן על בית הקברות ו מכאן אנחנו יכולים להגיע למנהג אבותינו. לגבי מנהג אבותינו, גם ללא כל קשר עם אזהרתו של הזוהר, אומר מורי בהערותיו על הלכות אבל וכמה יפים מנהגותינו בתימם, שלא יצאו נשים ללוויה כל עיקר בכלל. לא, לא רק לבית הקברות בכלל לא מה שאין כן הנוהג הפסול בימינו שנשים ואנשים יוצאים בערבוביה ונדחקים זה בזה בפרט באותם שבילים אשר אין דרך לנתות ימין ושמאל וכאן מורי מתקיף התקפה חריפה מאוד את כל אלה אשר הם מצטערות, בוכות אפשר באמת, אפשר אולי בצורה מלאכותית ובאים לשעוד אותם, לחבק אותם, גברים בנשים, כבר עולם אפילו בעלה של האישה כל שכן שזה אחרים ובמועיני ראיתי כיצד אמא של חייל שקול שנרד מבני עדנו מסכנה כולם צנוחים ואנחנו בלוויה אז יש חיילות ויש חיילים אבל מי הוא זה התורן אשר אמור לתמוך בה? לא פחות לא יותר חייל סמל הוא זה אשר מחזיק בו ומחבק אותה לכל אורחת דרך וכל כך הרגישה בהנחות וזה מתנה שצל לכוות אותו מעמד בעוונות רובים למרות שיש חיילות למרות שיש קרובות משפחה אבל אני בכוונה לא קורא דברי מורי שהם חריפים למדאי כי מורי לא לוקח בחשבון שום כלום ומתקיף בצורה חריפה את כל ה את כל ההתנהגויות הללו יש לציין רבותיי שכבר קדם את מורי מורי שע למשחק בכלל לחי העולם הבא הוא היה חבר מעצת הרבנות הראשית והיה בנו של מור יחי יצחג אז בשוט שלו דברי חכמים יורי דעה בסימן לז אז הוא מתייחס לעניין של ההשתתפות של הנשים בלוויה והוא מביא את הגמרא עם המנהגים שהיו אז ועם המנהגים השונים שיש ובסופו של דבר הוא כותב את הדברים הבאים יצאה מכלל זה כלומר יהדות תימן שונה מכל העדות יצאה מכלל זה יהדות תימן שאין אנשים יוצאות מפתח הבית ללוות ומכל שכן שאין הולכות לבית הקברות כלומר לא רק כמו שהזוהר אומר שלא הולכות לבית הקברות המנהג של יהודי תימן הוא אפילו עולה יותר על ההזהרה של הזוהר שאינם משתתפות בלוויה כל עיקר כל עיקר תה מנוחתם כבוד ככה אומר מורלים תה מנוחתם כבוד רבני וחכמי תימן שגדרו ועשו סייגים לבלי בו לידי מכשול מכל הבחינות ועד כמה הייתה יעד תימן נשמעת למנהגיה הרוחניים. זה מה שמצאתי בהמצחות חז"ל ומה שנאר לנו לדעתי והשם יצילנו משגעות וכולי. כלומר באמת אנחנו רואים שני שני רבנים גדולים אלו זכרם חי העולם הבא שהתייצבו כאן בארץ לנוכח הערבובי המנהגות השפעת המנהגים שחולפים עלינו וצינו את מנהג אבותינו שאנשים לא יוצאות ללוויה כלל. עליבדמת הדברים לא פשוטים כי בעבנותינו המרובים כבר היום הרגש גובר. מה? אני לא אלך להלוויה לקבר של אבא שלי, אני לא הולך לקבר של אמא שלי, אני לא כך וכך. הרגש גוב לא המנהיגות הרוחנית אלא הרגש וגם כאילו חושבות שכאילו מפרין אותם לרעה. ומשום כך אנחנו באים בלשון של אזורית, ממליצים, מציינים לשבח. אם באמת אנשים להוצאות, אנחנו מציינים אותם לשבח. אין לנו מגנים, אין לנו מוחים, כי ידינו על התחתונה. אנחנו בכל זאת רוצים עדיין לשמור על קשר ועל יכולת השפעה, אבל במקומות שאנחנו יכולים לעלות על נס את הדברים האלה, לומר שזה הדבר האמיתי ביותר. נזכור רבותיי, בזמן המש נשים השתתבו בלוויות כמו שגם המשנה מספרת שבעבר הרחוק בבית המקדש היו אנשים בצד והגברים בצד. ככל שהגברים הן לא בסדר, הגברים לא בסדר, שזנים את עיניהם במקום של קדושה בנשים, אז שם בבית המקדש עשו מחיצה לגברים, כלומר סגרו אותם בתוך סוגר כדי שלא יזו עיניהם ב אנשים לא את האנשים שמו בעזהרה אלא אותם שמו בתוך סוגר ורק שזהגם זה לא עיל אז העלו אותם את אנשים לעזהרה אבל אנחנו רואים שההידוק הרצועה והניסיון יותר ויותר ליצור הפרדה בין המינים הוא נובע כוצאה מכך שאנחנו יורדים ברוחניות שלנו אם אנחנו היינו כמו בתקופת חכמי המשנה לא הייתה ההקפדה הזו כל כך גדולה אלא או אנשים מצאות לפני המיטה או אנשים מצאות אחרי המיטה. אבל בגלל זה שאנחנו מדרדרים ולא נוקטים ברמת הצניעות שאבותינו בזמן המשנה נהגו בה, אז לכן טוב עשתה עדתנו שגדרה גדר רק בעמותנו היום זה כבר הולך ונפרט אלא אם כן אשר השם קורא עליהם ובאמת יפה עשה הרב פנחס בספרו הלכות אבל שהביא המון מנהגים מנהג הארי ומנהג מצרים ועוד ועוד שעשרו את השתתפו אנשים בלוויה כלומר כמו מנהג וד תימן אף שהזוהר דיבר על בית הקורות ראו שאין אין הדבר הזה יכול להתקיים אלא למנוע את השתתפות הנשים בלוויה זאת אומרת עכשיו אנחנו כבר לא בודדים מבחינת הקול הזה שאומר שנשים לא תשתתףנה אבל למרות ש כבר אנחנו לא בודדים ויש עוד רבים שאומרים את הדברים האלה ופה על ימינו כאמור איננו רואות ולא זר שהמציאות קצת שונה אבל חובתנו לפחות להשמיע את הדברים לפחות שבני אדם ידעו את האמת ואם אנשים ונשים שהם שלומי מוני ישראל יודעים את האמת לפחות ינהיגו במשפחותיהם ויגידו לרב החלטנו שאנחנו אנשים לא יוצאות להלוויה ואז הרב יחריז וישתי נתן שבח כי זו הדרך העולה בית אל ומעשה שהיה ובע זה סיים את החלק הזה של ההלכה ועבור להלכה השנייה מעשה שהיה ככה היה עיניי ראיתי את זה היינו בבית הקברות בהר המנוחות בירושלים וכבר קברנו את הנפטר היש הצדיק בהקבר מסתם הגולל במורי זכרו חי העולם הבא התחיל סור ממענו צידו קדין פתאום באה אחת מבנותיו של המנוח עם חולצת טרקו צמודה מאוד, עם שרבולים שכמעט לא שרבולים ועם מכנסת ג'יין הדוקים מאוד. ככה מפלצת לדרך, דוחפת את כל ה את כל הגברים בשתי ידיה, רוצה לראות את אביה ברגע האחרון ולא פחות לא יותר. מורי פניו אלה קבר ואומר סור אז בין היתר שהיא מפלסת בדרכה דחפה את מורי ככה ולא אשכח לא אשכח את המראה של מורי והאיש ככה, סתכל ככה בצורה כזו והמשיך ככה עם ראש מורכן וכל מי שקרא את הפנים שלו ראה שהוא לא יודע על מה הוא מתאבל, על הסתלקותו של אותו צדיק או גם על מיטתה של תורת התניעות וההגיון והנימוסים שהולכת וקורסת מול עינינו מול עינינו להראות לכם עד כמה הדברים משתבשים מוריי ורבותיי הברנו אדם שנפטר בדמי ימיו והייתה לו אמא זקנה אמא זקנה חולנית באמת כמעט סנילית מסכנה אז נכון היא שקלת בנה אבל מסכנה ולא פחות לא יותר המנוח כבר נמצא לאלומקה יד פתח הקבר ומעמידים אותו עד שהאמא תגיע עד שהאמא תגיע כדי שהיא תבוא ותראה שמכניסים את בנה אלה קבר ומדובר בעדה שלנו בעידה שלנו דפוקי במקום אמרתי מי שקברו אותו היה שם קרוב משפחה תימני קצין בכיר חרק שיניים רצה להכניס בי אגרוף אבל כאילו משהו הגן עליי אחר כך כשאיך קוראים כשגמרנו את ההלוויה זאת אומרת מי שמחה מי שמחה לקרוע את בדברים האלה זה הבן שלה אמרתי לה זה הבן של בורא עולם מי שמכה לבזות את צלמו מי שמחה להרוג אותה לראות אותה בשעה שמובילים את בנה אלה קבר מי שמחה נעלם אחר כך ניצלתי את ההזדנות שהיינו בבית אבל ראיתי אותו צדעניבו פרסתי את היראה אבל בדרך נועם אלי שערת רגשות בניתי את כל העניין בצורה כזו שאחר כך בא לחץ ואמר הרב אנחנו טועים ומטעים אנחנו טועים ומטעים אין אין לנו דיסק של יהדות, יש לנו דיסק של חילוניות וזה ישר כוחו הרב עובד ים קרית עקרוה לי בים הוא ביקש מאנשים להיות אחורה סר פעם ראשונה שנייה שלישית זה לא עזר אמר ל הגברים אתם תעשו עכשיו מה שאני עכשיו אם אתה עמיתה של כל הגברים אחר הוא מניחו את המיטה בכל הקים חו אמר לרשים תפל כן זה מצחיק ומבקש ביחד כמה טוב אז הנה אתם רואים דרך מצחצי המנהיגות מעניינת מאוד מדוכה רבותיי בואו אנחנו חוזרים וניגשים להלכה ביחס להספדן של נשים כשרות עוצמאות. אוכן מורי ורבותיי. אומר רבנו אומר רבנו בפרק 12 מהלכות אבל הלכה חמישית הוא אומר את הדברים הבאים כדרך שעושים מעמד ומושר לאנשים במ מקום שנהגו. כך עושים לנשים ומספידים את הנשים כאנשים בכל מקום. אבל אין מניחין את מיטת האישה ברחוב לעולם שזה גינאי לאישה אלא סמוך למיתתה קבורתה. דברי רבנו אלו כל מילה תאונה ההסבר ובמיוחד ב המקבץ של הדברים שהוא קיבץ לאותה הלכה כדרך שעושים מעמד ומושב לאנשים במקום שנהגו ככה עושים לנשים לכאורה לכאורה יש הר נוהגים בבני עדתנו שעד לקבורה אנחנו עוצרים עושים שבעה מעמדות מושבות יש מניחים את ה את המיטה על הרצפה ואומרים שבו יקרים שבו עמדו יקרים עמודו לכאורה כמו שעושים לגבר הנפטר, לאיש הנפטר, כך גם לאישה נפטרת לכאורה עושים אותו דבר מעמד ומושב לנשים במקום שנהגו כך עושים לנשים ומספידים את הנשים כאנשים בכל מקום לכאורה גם כאן כמו שמספידים את הדברים ומ מרבים בהספדות כך לכאורה גם כן יחס לנשים אותו דבר אבל מה עד כאן לכאורה יש שוויון גמור פתאום רבנו הוא כאן אומר אבל אין מניחין מיטת האישה ברחוב לעולם תראו איזה איזה קריאה אבל אין מניחין מיטת האישה ברחוב לעולם שזה גנאי לאישה תכף נראה למה זה גנאי לאישה אלא סמוך למיתתה קבורתה חשבנו אולי ליד הבית יפידו אותה ואחר כך ברחוב לא מעמידים אותה. אבל מה אומר רבנו? אלא סמוך למיתתה קבורתה. כלומר גם לא ליד פתח בתה לא מעמידים את המיטה. ככה יוצא מדברי רבנו. ועם כך איך הספע של ההלכה מתיישבת עם הרשע? שאמר רבנו כדרך שעושים מעמד ומושב לאנשים במקום שנהגו כן עושים לנשים ומספידים את הנשים כאנשים בכל מקום. והנה רבותיי, אנחנו מותים בגמרא מועד קטן, נאמר כך, קודם כל במשנה ואחר כך בגמרא עצמה. נאמר כך אה בדף כז עמוד ראשון נאמר במשנה, אין מניחין את המיטה ברחוב. שלא להרגיל את ההצד ולא של נשים לעולם מפני הכבוד. מועד קטן היא מסכת שעוסקת בדיני חול המועד. חול המועד נקרא מועד קטן מול המועד הגדול שהוא הרגל, הרגלים, המועדים, החגים. וכאן נאמר שבמועד קטן, דהיינו בחול המועד, קובעים את הנפטר, מספידים את החכם בפניו. אדם רגיל לא מספידים אותו בגלל קדושת המועד. אפילו שזה מועד קטן. גם בראשי חודשים לא מספידים את רק את החכם בפניו ולא יותר. אז לא מספידים אלא רק את החכמים בפניהם, דהיינו כשהמת לפנינו, לא אחר הקבורה. ונאמר שאין מניחין את המיטה ברחוב אם בדרך כלל נניח לוקחים את ה חם ומספידים אותו ועוצרים ומספידים ועוצרים ומספידים בכל המועד אסור לעשות זאת למה כדי שלא להרגיל את ההספד בגלל קדושת המועד אז מתירים בגלל כבוד החכם להשפיד אותו בפניו אבל במקום יציאת הלוויה אבל אין מעמידים את המיטה ברחוב ומספידים בגלל קדושת המועד באה המשנה ו ומויפה הלכה שלא קשורה בכלל לך המועד, אלא כתוב ולא של נשים לעולם מפני מפני הכבוד, גם את המיטה של האישה הנפטרת אין מעמידים ברחוב לעולם דהיינו לא רק בחול המועד אלא כל ימות השנה לעולם מפני הכבוד. מהו הכבוד הזה? אומר רש"י על המשנה ולא של נשים לעולם. שש שופעות זיבה. כלומר לא אחת. נשים צעירות שמסתלקות מן העולם. יש ולפעמים דמים יוצאים וזה גנאי. ולא טוב. ולכן כבוד האישה שלא תתגנה, שלא תתגנ. ובאמת אנחנו מוצאים בגמרא בדף כז עמוד ב בשורה האחרונה ולא של נשים לעולם מפני הכבוד. אמרנה לא שנו אלא חו היולדת אבל שאר נשים מניחים אם יולדת נפטרה את מיטתה לא מניחים ברחוב בגלל שמה יצאו דמים וזה יהיה גנאי לה ולכן רק של ילדות לא מניחים ברחוב אבל של שאר נשים לפי נהר דעה כן אפשר להעמיד ברחוב רבי אלעזר אמר אפילו שאר דכתיב ותמוד שם מרים ותיקור שם סמוך למיטה קבורה אומר רבי אלעזר לא אפילו של שאר נשים יולדות שאינם יולדות צעירות זכנות הרעיה מרים צדקת זכנה הייתה כשנסתלקה מן העולם ואף על פי כן ותמוד שם מרים ותקבר שם סמוך מיטתה קבורתה כלומר אפילו לא לפתח בתה אלא סמוך למיתתה קבורתה ובאמת רבנו כתמיד שנוהג לסכם את העניין התלמודי בנה את העניין בצורה כזו כדרך שעושים מעמד ומושב לאנשים במקום שנהגו כך עושים לנשים ומצפידים את הנשים כאנשים בכל מקום ואת זה נצטרך עוד ללמוד למה הוא מתכוון אבל הוא אומר אבל אין מניחין מיטת האישה ברחוב לעולם שזה דניאי לאישה אלא סמוך למיתתה קבורתה גנאי לאישה בגלל שפעת דם אבל מוסיף הרמבם אלא סמוך למיתתה קבורתה ואל תחשוב שזהו הטעם היחיד ואל תחשוב שזהו הטעם היחיד א' הטעם הזה של גנאי לאישה זה אומר שלא חילקו בין אלה לאלה כדי שלא יבואו לידי גנאי. כלומר, גם נשים שהם מבוגרות או אינם ילדות, גם לא מעמידים את מצתם כדי שלא יבואו במקרים אחרים לידי גנאי אצל נשים צעירות או יולדות. אבל דע לך יש עוד רמז בדבר יש רמז של גנאי לא במשמעות של תינופת מאיסות כמו שבעת דם אלא צניעות צניעות שר הגמרא אומרת שם ב אחרי שאמרה את דברי רבי אלעזר רבי אלעזר אמר אפילו שאר הנשים דחתיב תמוד שם מרים ותיקבר שם סמוך למיטה קבורה אמר רבי אלעזר אף מרים כלומר מרים מנביאה בנשיקה מתה יש מה שנקרא מיטת נשיקה. לא כאן המקום לעמוד על טיבה של מיטת נשיקה. אל תחשוב שרק משה ואהרון מתו בנשיקה. מיתת נשיקה. גם מרים הנביאה צדקת מתה בנשיקה. מה עינין לנו? תיה שם שם ממשה. גזרה שבה המילה שם בתם עוד שם אצל מרים. ונאמר אצל משה בים עוד שם. אז שם שם משה. כמו שמשה מתת נשיקה גם דורה מתה מיטת נשיקה א סליחה גם מרים מתה מיטת נשיקה ומפני מה לא נאמר בה על פי השם כי אצל משה רבנו נאמר ביום השם על פי השם ואז חכמים ניצלו את המילים על פי השם כדי לבוא לומר לנו שהמשה רבנו מת ישקן עם נשיקות פיו על פי השם כביכול נשיקה כי הנשיקות האלה שקן נשיקות פיו גם זה צריך לדעת את המשמעות משמעות העניין בדבר הזה אבל זה מצד נשיקה אצל משה אז נאמר ככה א ומפני מה לא נאמר בה אצל מרים על פי השם מפני שגנאי הדבר לאומרו כלומר מה זה הגנאי כאן זה לא מישהו אלא לא צנוע כלומר אנחנו מוצאים כאן בגמרא שני מושגים של גנאי גנאי במובן של מעיצות כי חס ושלום עם שופי האדם זה מאוס ויש גנאי של פגיעה בעיקרון הצניעות מהו הדבר שאישה יכולה להשתבח בו הנזר הכי גדול שיכולה להשתבח בו זה נזר הצניעות אז מה אתה עושה בחייה היא נמנעה נמנעה מלצאת ולבוא והייתה צנועה או כשרה והייתה מסונפת לתוך ביתה כל כבודה מלך פנימה ופתאום את במיטתה בתגע ללא אתה מוציא את המיטה לא כל כולם הוא מספיד כאילו הייתה אישה שהוא יוצאת בשווקים אז זה פגם בצניעות במאמר מוסגר רבותיי פעם היה אצלי אורח מארצות הברית ביום שבת ואני מדבר איתו מה על הקהילה שלנו ומה עושים ועל מורשת אבות אז בין היתר נגענו בענייני הצניעות לו את מושגי הצניעות שהיו בתימן וכולי. אז הוא אמר לי, ככבוד הרב, אתה בדרך כלל נשמע מאוד מאוד משכנע, אבל אתה במקרה הזה נדמה לי מת על יהודי תימן, יותר מדי חולה על יהודי תימן, שנראה לי שאתה מגזיל. זה לא דבר מציאות מה שאתה אומר. כי מה אמרתי לו? בתימן, אם אישה נניח יצאה לרחוב ופתאום ראתה גברים, מי את חומקת? והולכת לה לפינה שלא ירגו אותה. אז הוא אומר, אני חושב שאתה כבר יותר מדי מרוב אהבתך ליהדות תמן אתה מגדיב. אמרתי לו תראה זה אפילו אני ראיתי בארץ כל שכן שאבותינו מספרים על מה היה בתימן. אבל מה אני יכול להגיד לך? אני יכול לשכנע אותך על דבר שאני ראיתי כמו עיניי ואתה לא ראית. הוא בא לשיעור שלי אחרי הצהריים משעה 1 :3 עד מנחה חי ברוך השם שיעור ארוך וכולי גמרנו לנו אנחנו יוצאים מי שמכיר קריאת או בחובלות אנדס אז בדיוק כשאנחנו יוצאים בית כנסת הרמבם ממול היו איזה שתיים או שלוש נשים שצנועות עדיין מהצרידים אשר השם קורא שמגמת פניהן לכיוון האזור של בית כנסת כי שם בתי מגוריהם איך שרק ראו את הציבור יוצא מבית הכנסת מיד חמקו חמ קו לרחב מוכסים טעם אמרתי לו הנה הנה הנה מנת שומים נתנו לך שאתה תראה במועניך שלא תגיד שאני חולה אהבה לעדה ואני כבר מגזים תראה במועך שעוד נשאר משהו משהו מאותה עתרת תפארת של נזירות ש של של צניעות נזר הצניעות שהיה בתימן הוא לא האמין למרנו אבל זו הייתה המציאות על כל פנים מי שלומד טוב טוב את הגמרא רואה ששניים עניין של גנאי. נהר דא הלכו במובן של גנאי של מאיסות ולכן הם צמצמו את זה אך ורק ליליולדות ולא עברו מעבר לזה. אבל רבי אלעזר אומר לו זה לא רק בעיה של השפעת דם זה בעיה של התניעות גם כן זה שני גנאים אנחנו מתעסקים בהם ולכן בלי חילוק ללא הבדל ילדות שאין להם ילדות שעירות מבוגרות אין אין מעמידים אותם ברחוב והנה רבותיי חטור ב א סימן שזה חייב לסוע אני צריך להיות ברקת עכשיו קפתיך הוא פחמלון מתנצל בפניי אני צריך להתנצל בניך שאתה מתנצל בניכן כן אז כאמור רבותיי שימו לב אה כאמור אנחנו כאן רוצים להשקיף על העניין מה קורה אצל אצל שאר העדות בעניין הזה אנחנו מוצאים אצל השכנזים החנו אשכנזים בסור יורד דעה סימן ש מ ש נאמר ככה רבותיי אה בסימן שמא הטור כותב, אני פשוט רוצה לעצר את הפסקה כדי לא להעריך. הטור כותב שמספידים את הנשים ואת הנשים אותו דבר ללא הבדל. ממש ללא הבדל. כך אומר הטור וכך גם פסק להלכה הנה שמד רבותיי שד נאמר בזו הלשון ונשים נספדות בין האנשים ובין החכמים כראוי להם. ובאמת כך נפסקה גם ההלכה בשולחן ערוך בשד שכותב מרן את הדברים הבאים סעיף ב' כשם שמספידים על האנשים כך מספידין על אנשים כראוי להם ונספדות בין האנשים וחכמים כך מרן בעקבות התור זאת אומרת לפי הטור ומרן מפידים את אנשים ממש כמו כולם ובאמת הבית יוסף אפילו נבנה מדברי הרמב"ם שהרי הרמב"ם אמר כתב רבנו כתב אם אתם זוכרים כדרך שעושים מעמד ומושב לאנשים במקום שנהגו כך עושים לנשים ומספידים את הנשים כענשים בכל מקום אז מרן הבית יוסף אומר זה גם הרמבם אומר שמפידים את הנשים כאנשים זהלא הבדל דעק רבותיי בסימן שנ שם הם מביאים את ה את העניין הבא אין מניחין מיטה של נשים ברחוב מפני שקרובה לניבול לא שנה של יולדת לא שנה של שאר אישה ועולין בחבר עיר על האיש ואין עולים בחבר עיר על האישה ונסביר אומר התור אסור להניח מיטה של אישה ברחוב משום שקרובה לניבול אם חץ וחלה יהיה דמים שעתה דמים זה קרוב לניבול אז לא מניחים את מיטת האישה ברחוב לא שנה של יולדת לא שנה של שאר אישה אם הוא דאג רק לדם אז לכורה היה צריך לפסוק כמו נהר דרך רק ולדו אבל לא הוא פסק כמו רבי אלעזר לא שני יולדות, לא שנה לא יולדות אבל הרי רבי אלעזר אמר עוד משהו בתמוצ מרים סמוך למיתתה קבורתה את זה התור השמיט את זה הרמבם השאיר וכאן נוצר הבדל תרומי בין שתי השליטות כפי שאנחנו נבאר אותם אבל כאמור תראו הוא גם מוסיף עוד עניין שלא כתוב בתלמוד אבל זה כתוב במקורות אחרים נאמר ועולין בחבר על האיש ואין עולים בחבר עיר על האישה. כלומר רב העיר הולך עם איך קוראים להלוויה של איש עד לבית הקברות אבל לא הולך להלוויה של אישה עד לבית הקברות. עכשיו נשים לב השולחן ערוך סימן שנ מביא את כמו שהתור אבל שמיט דבר מדבריו. בסימן שנה הוא אומר את הדברים הבאים אין מניחין מיתה של אישה ברחוב מפני הכבוד ומה והרמה הוא שהוסיף ואין עולין בחבר עיר על האישה זה הרמה לא מרן אבל מה הוא אומר אין מניחין מיטה של אישה ברחוב מהכבוד לא אמר בן יולדת בן יולדת לא חילק באמת רבותיי באנו כאן לשני מנהגים מורי אומר שרבנו סבור שהמעמד והמושבות שעושים לאישה זה אחרי הקבורה ולא לפני הקבורה ההספדים שמספידים את הנשים זה אחרי הקבורה ולא לפני הקבורה שהרי נאמר בתלמוד רפרם הספיד את כללתו שנפטרה בבית כנישת בית כנסת אבל הוא לא בית העבנים כי בית העבנים לא היה מספיק והיה צורך במקום גדול כי בזכותו של רם באו המונים לשמוע את ה את ההפס והוא רצה לתת לה כבוד אז בכוונה הוא בא להספיד ובאו לבית הכנסת הרבה בזכותו וזה הכבוד בשבילה אבל זה לאחר קבורה לא לפני קבורה ואז הדברים באים על מקום עם בשלום כלומר מה שהרמבם אומר כיצד עושים אה סליחה כדרך שעושים מעמד מושב לאנשים במקום שנהגו והכוונה לאחר קבורה כך עושים לנשים מעמד ומושב לאחר הקבורה ומספידים את הנשים כאנשים בכל מקום הכוונה דהיינו לאחר הקבורה אבל אומר הרמבם אין מניחין מיטת האישה ברחוב לעולם שזה גנאי לאישה אלא סמוך למיתתה קבורתה וממילא לא מצפידים אותה הם בטיעתה מפתח מפתח בית הכנסת א סליחה מפתח בית הה עכשיו רבותיי לעומת זאת וכך אומר מורי זה המנהג בתימן הוא אומר בסופו של דבר כולם מעידים שבתימן כך מורצה מעיד שהעבירו את האישה בדומיה בלי שום דבר מבטל ואת קברה בדומיה בלי שום דבר אני זוכר פעם אחת אה נפטרה אצלנו זקנה אחת מהזקנות בקביאת אונו אז א אמרו לי מתי הלוויה שעה כזו כזו וועיל בזמני מאוד מאוד מדות ושקול הגעתי בדיוק לזמן שקראו דעת כנראה שהאמבולנס הגיע כמה דקות לפני כן ועשה להם הדרך לא המתינו לי אז כבר התחילו לנוע מביתה לכיוון בית הכנסת ואז באתי זה כמו משה רבנו יורד מן ההר ואז יש קולות קולות משמים אלה עוברים שיר השירים אלה אומרים עשת חיל אלה אומרים אוהובחמו בלי עגל הזהב כי בתמם לא הבירו דרך בית כנסת אפלו את הגברים אפלו את הגברים לא ברוך בית הכנסת וכאן לא פחות לא יותר במקום שאמרו שאין מעמידים מצת האישה ברחוב מביאים את ביתה ומעמידים את בית הכנסת מה זה איזה מין שיבושים איזה מין שיבושים בניגוד להלכה אפילו לפי התור ומרן שאומרים שמספידים את הנשים כאנשים לפני הקבורה הם מתכוונים ליד הבית אבל לא להתחיל לעשות להעמיד אותה ברחוב זה ודאי שלא מנהגים משתפשים בגלל שפשוט אין מנהיגות והדברים משתפשים אז היו מובילים אותה בדומיה מבתה עד לקברת ואתה ממוד שם ותקבר שם צניעות אחר כך בבית מספידים אותה במלא כל העוצמה במלא כל הכבוד הראוי עכשיו ככה החנו האשכנזים רק החנו האשכנזים והספרדים אשר נהגו להפיץ את הנשים אז בעל גשר החיים הרב טוקצ'ינסקי מתלבט הוא כאילו אומר אני לא יודע הרי אנחנו מספירים את האנשים איך זה מתיישב אם אין מעמידים אתמצת האישה ברחוב האם להעמיד את האישה ליד פתח בתה וזו המציאות רבותיי הם מעמידים אותה ליד פתח ביתה ועוד רב מספיד ועוד רב מספיד ועוד רב מספיד אז הרי אין לך עמדה יותר גדולה מזו מילא אם זה טחוף אם זה מידי אבל להספיד ועוד להספיד אין לך ד יותר גדולה מזו. זאת אומרת באמת הם נעלצו אומר הרב פנחס בבית סבק לחלק הרבה חילוקים הרבה חילוקים זה אומר שההלכה הז היא בנסיבות כאלה זה אומר שההלכה הזאת בנסיבות כאלה זה אומר שהלכה הזאת בנסיבות כאלה למה כי לא שמרו את המנהג הרגיל והאמיתי והמקורי אם היו שומרים את המנהג הרגיל והאמיתי לא היה להם שום סתירות והכל היה מתבאר ובעל מקומו בשלום כאמור רבותיי אין כוח נו בידינו היום להנהיג את ההלכות הנפלאות הללו ובמיוחד שאנשים תחשובנה שמי יודע שכאילו חס וחלילה מזלזלים בהם וכולי אז אני תמיד נוהג אצלנו לבוא בקרת אונו ליד הבית ואומר תמות שם בת מרים ואנחנו עוד נספיד אותה והיא ראויה לספד וכולי וכולי ומשם אנחנעים לבית הקברות אבל כאבור קשה להם הדבר הזה קשה מעשה שהיה כחיה מה שהוא עשה עבר נפטרה אה איך קוראים זהרה עלמנתו של שלמה תביב זכרו לחיום הבא ותקשרו אליי אמרתי אבל אתם לא מעבירים אותה דרך בית כנסת אלא מביתה לבית קברה אמרו המורה אומר המורה אומר בסדר באתי ליד האמבולנס אמרתי מה שאמרתי ונענו לבית הקברות עכשיו שימו לב הרמה אומר רב העיר לא יוצא להלוויה של נשים עד לבית את הקברות בהתחלה כן אבל לא אצל בית המרן השמיט את זה הרמבם בכל מצל לא זכר את זה כי זה לא תלמודי כל העניין בכוונה הלכתי כדי שידעו שאין זה זלזול בכבודה של האישה שאנחנו לא מספילים אותה אלא שבעזרת השם נספיל אותה בביתה כראוי לה ובאמת הלכתי ביום ראשון וספתי אותה כראוי לה בעוצמה רבה מאוד אבל בכוונה הלכתי לבית הקברות בכוונה כדי להראות זה לא זלזול כבוד האישה אלא הגנה על הצניעות שזה הכבוד הנעלה ביותר של האישה זה הערך שצריך לתפח אותו הגענו לבית הכרובות ראש עין והכניס אותה לעשות טהרה בא אליי אחד האבלים אמר כבוד הרב המשפחה מבקשת יש כאן כמה רבנים להזמין אותם להשפיד אמרתי אם זה מה שאתם בוחרים זו זכותכם אני הולך אני אפילו לא יכול לנחם אותכם כעוד לא נסתם הגולל אני עוד במקום אמרו לו לא תישאר וככה היה הוצאנו אותה מהטהרה אמרנו אתה היתר הובלנו אותה בדומי לקבר רבותיי אני שומע את האנשים בסוף מתלחשים ואומרים איזה הוד איזה דומיה זאת אומרת כשנתפגשים עם המציאות הזו פתאום מגלים עולם אחר לגמרי עולם רוחני אמיתי מקורי שאין לנו תערובת שאין לנו אפטנות, אלא מהות אלא פנימיות. זה רבותיי הדרך שנעלה בבית אל. לכן מורי ורבותיי נכון שנברר את ההלכות החשבות האלה במעמד הזה של יום ה-30 בהסתלקותה שלושה אותה אישה צנועה שהושנה עליה השלום. אשר כל כך הייתה צנועה מסונפת בתוך ביתה. כל כבודה בת מלך פנימה. איננו יודע כמה אנחנו יכולים להוביל את ההלכות האלה. כפי שאני אומר לכם, יש לנו מעבקים לא קלים ואנחנו לעולם צריכים להוביל את זה בדרכי נועם, לא בתקיפות. זה רק הרב עובדיה בעקרון יכל לעשות מעשה כזה. אם אני הייתי עושה מעשה כזה היו קוברים אותי במקום. כן? אז אין כוחנו בידינו, אלא דרכנו היא דרכנו עםבה. אבל אנחנו מה שחשוב לא מתייעשים, מלמדים מלמדים את הדברים. למה? כי לעתיד לבוא נאמר ומלאה הארץ דעה כמים לים מכסים. על ידי זה שאנחנו מוסיפים עוד דעה ועוד דעה ועוד דעה בעזרת השם יתברך לאט לאט המחלוקות יותר צמצו והאמת תורה דרכה והאמת תורה דרכה. אבל עד אז רבותיי אין אנו רשאים מצד אחד ל איך קוראים להתייאש ולא ללמד ולא להנחות להנחות, ללמד ולהתפלל לשם ש לעזור לנו שבאמת נלך בדרך השם כן מה יש עוד כן כן ממני שזה שלוש פח הבית וכן היה שאמרנו אותו רק שלא רבי שלמה איש תום יושור ירא מסר מרע הוא מביא לנו שגו אה לא רצה שאנשים שתתף לה אמר לו כתוב בצבאה כתב בצבא רק הביא את הצבאה בשקט נגמר מתה התקופה ההיא אני מבטיח לך מתוך ניסיון מר שלי כמנהיג שאת הצבאה היו קורעים לגזרים והיו משתת לכן אמרתי אין אני בא לייעץ אני בא לומר שלמרות שהמצב הולך חס וחלילה מתקרסם לרעה אין אנו פטורים אין לנו פטורים מללמוד את הדברים מלהטיף בדרכנו על הדברים והקדוש ברוך הוא יהיה בעזרנו ותהיה נשמתה של המנוחה צרורה בצרור החיים והוא רחתר ב