כיצד מתייחסת ההלכה לשפך הדם הנוראי, האם יחשב הנהג כרוצח בשוגג החייב בגלות לעיר מקלט או כרוצח קרוב למזיד ויהיו חייו תלויים לו מנגד?
האם יתחייב אותו נהג גם בדיני ממונות לפצות את בני המשפחה שמטה לחמם נשבר עקב אובדנו של האב המפרנס?
לאור חשיבותו המיוחדת של ערך קדושת החיים ביהדות, מה מוטל על ציבור שלומי אמוני ישראל בעת הזאת?
תכנים לקריאה נוספת
העליה מתימן: הא כיצד? מי הוא/הם המוסמך/ים שהתיר/ לעלות ארצה?
כבוד הרב.
אבותינו שיננו לנו את המעשה המפורסם בעזרא הסופר, אשר פנה וביקש מיהודי תימן לעלות ארצה. סרבו בטענה שעתיד להחרב וכו'.
והנה לאחר מלחמת השיחרור עלו בהמוניהם: מנהיגים, מורי הוראה, דיינים ועמך ישראל.
לאור "פרשת עזרא הסופר", היה מצופה שנשמע קול מבשר בצנעא, העומד ומודיע בשער: 'הנה קרבה גאולתנו, משיח צדקנו יבוא במהרה, בואו ונקדמנו בירושלים'.
ולא היא! אתמהה. האם המעשה בעזרא אגדה ותו לא?
נמצא אדם ירוי בראשו, היש להחיל עליו דיני מתאבד לדעת?
מי נכלל בחזקת המאבד עצמו לדעת שההלכה קבעה שאין להתאבל עליו ולא להספיד אותו?
היש הבדל בדין המתאבד לדעת לבין דין המתאבד שלא לדעת אלא מתוך טירוף חושים?
היש להתחשב במצבים טרגיים שכאלו באבלים ולדון ברוב המקרים אף ניחום אבלים?
תחיית המתים
רס"ג במאמר שביעי של אמונות ודעות דן בתחיית המתים. מעלה שאלה על משמעת ומרי אצל אותם הקמים. תשובתו היא: כן, יהי אז עניין של משמעת או מרי, כי אחרת למה להם גופות, ויהי גמול על משמעם, ויהי יכולת למרי, אך לא יהי מרי בפועל כי לא יחי ה' אלא מי שידע הוא, כי לא ימרה. רס"ג לא מעלה שאלה לשם מה בכלל כל המהלך הזה של תחיית המתים. לעומתו רמב"ם עושה הפוך. הוא שואל מה מטרה של תחיית המתים. ועונה - זה מופת. וממילא לא מתייחס לשאלת משמעת או מרי באותו זמן, כי הרי אם זה מופת, כל ערכו כלפי חוץ, תוכו יכול להיות אף תפאורה, בספו של דבר. אין זה מופת בשום פנים. שלוש סיבות:
זכות אבות
מהי זכות אבות? האם בגלל שהם היו צדיקים לנו מגיעות זכויות?