האם שייך איסור כלאי הכרם בפירות שניטעו בעציצים בבתים?

עכה בתקופה המודרנית מאוד מאוד שאנחנו חוזרים לתקופת האבן ויש בני אדם שגרים בגורדי שחקים אשר הם רחוקים מן האדמה ואין להם אדמה רק בתון ואבן ואז אם הם רוצים צמחים אזי הם קונים עציצים ומכניסים לבתים האם עציצים כאלה שנמצאים בתוך הבתים תחת התקרה או במרפסות בלתי מקורות. האם בעציצים כאלה במידה ויגדלו בתוכם א אילנות אוירקות היש להם דין עורה, היש להם דין תרומות מעשרות, היש להם דין שביעית, היש להם דין כלאי הקרם. כפי שלמדנו אתמול והתשובה באמת העניין הזה נידון בירושלמי ואמרו שלגבי עורלה חייב לגבי תרומות מעשרות פטור ולגבי שביעית אמרו שצריך עיון בדבר הזה ולא נאמר מה בנוגע לכלעיים חזון סבור שגם בכלאיים יש אין זה אסור הנוטע בתוך בית אבל השאלה היא באמת זוהי דעה מוסכמת או לא בין כך ובין כך אנחנו צריכים להתחכות אחרי הטעם של העניין אנחנו מוצאים ב דברי רבנו שהביא את ה ירושלמי בשני מקורות פרק עשירי מהלכות מעשר שני ונתערבעי הלכה חט הנוטע בעציץ שאינו נקוב חייב בעורלה אף על פי שאינו כארץ לזרעים הרי הוא כארץ לאילנות ואילן שנתעו בתוך ביתו חיה באורלה עכשיו יוצא איפה שאילן שהוא נוטע אותו בתוך הבית חייב בעורלה אבל יש לומר שמה שרבנו אומר אילן שטעו בתוך הבית חיה בעורה אפשר שהבית הזה או מקום הנטיאה איננו מרוצף אלא על גבי ארץ רק חסר לו את אוויר השמיים חסר לו את השדה, אלא הוא נמצא בתוך בית, בתוך גג. ועל זה אומרים, כיוון שבעורלה מה שקובע זה הפרי וערלתם את פריו, אז אם כן אין צורך בשדה, בהגדרה של שדה. ולכן אילן שטעו בתוך הבית חיה בעורלה. מה הדין אם הבית הזה מרוצף? האם גם אז נאמר שהוא חייב באורלה? כי רבנו אמר בהלכה הקודמת, הנוטע בעצינו נקוב חייב באורלה. אף על פי שאינו כארץ לזרעים, הרי הוא כארץ לאילנות. כלומר עצינו נקוף שנוטעים בו אילן להבדיל מעצינו נקוף שזורעים בו זרעים, הוא נחשב כאילו שורשיהם מחוברים לאדמה. ויש כאלה שאומרים כיוון שזה אילן אז הוא מבקיע וגורם לסדקים כדי שהשורשים יצאו ואז יש להם מניקה מן האדמה. זאת אומרת, לכאורה על פי ההסבר הזה אנחנו מדברים על מצב שיכול להתחבר לאדמה בצורה זו האחרת. ולכן כשאנחנו מדברים על עציץ בתוך בית מרוצף ומקורה אז יש כבר שני חסרונות גם איננו מחובר לאדמה לאמם האדמה, רק לעפר שנמצא בתוך העציץ. וכן בגלל שהוא מקורב בתוך בית, אז נניח שם קורא בתוך בית זה לא חסרון בעורה. כי העיקר הוא אילן הונתעתם כל עץ מאכל ערלתם את פריו. אבל סוף סוף הוא לא מחובר לאדמה. משום כך, לגבי עורלה, מחמת הספק אנחנו נאמר שכל אלה ש טעים אילנות בעציצים בדירות אפילו מקורות כל שכן הם אינם מקורות אף על פי שהרצפה שלהם היא מבותנת מספק יש להחמיר ולאסור את העורה מדרבנן אבל מו בנוגע לתרומות מעשרות רבנו בפרק ראשון תרומות מעשרות כתב ויראה לי שהוא חייב במעשרות מדבריהם. שהרי תאנה עומדת בחצר, חייב לעשר פירותיה עם השפן כאחד. אני חוזר אומר רבנו אילן שנתעו בתוך הבית פטור מן המעשרות ושונה מאשר העורלה. למה פטור מן המעשרות? שנאמר עשר תעשר את כל תב זרעך היוצא השדה השדה ולכן אם לא נמצאים בשדה אלא נמצאים תחת גג תחת קירוי אז זה כבר לא נקרא שדה אף על פי שאולי מדובר בקרקע אבל מאחר במלמעלה הוא מקורא כמו חממות כמו העיקרון של החמות אזי אולי במקרה הזה כבר אין לו דין של תומות מעשרות אומר רבנו אכן כן מדאורייתא אין חיוב בתרומות מעשרות כי אין הגדרה של שדה ויראה לי שהוא חייב במעשרות מדבריהם שהרי תאנה העומדת בחצר חייב לעסר פירותיה עם אספן כאח כאחת והרי לכאורה בחצר יש לה כבר דין של בית ולכן רבנו אומר מדרבנן חייבים בתרונות מעשרות גם כשהוא א עושה את זה בתוך בית כך שנוכל לומר שהנה הללו אשר עושים בעציץ נקוב בעציץ בתוך דירה אזי חייבים לכאורה מדרבנן ועדיין מי שירצה להקל יוכל להקל כי הרב אמר כתב הרבד לא נראה כן בגמרא והוא אומר שמותר אפילו אין בזה שום לו מדרבנן אין חיו מדרבנן נכון מאוד שרבנו ורבת חלוקים בשאלה הזו אם יש מקום לאסור או לחייב תומות מעש מדרבנן אבל כשאנחנו מדברים באדמה ברצפה מבוטנת ותקרת גג אסירוף של שני הדברים האלה לכאורה אולי זה מטה לכיוון הרב ואולי גם רבנו יסכים עם הרב שאין מקום אפילו לחיוב בתרומות מעשרות ונראה לי באמת שאין חיוב אפילו תרומות מעשרות במציאות כזו. אבל שוב, בגלל מחלוקת הפוסקים בעניין הזה, איני נותן להורות את זה למעשה, אלא בכל זאת להפריש תומות מעשרות ולא אפילו מטעמי חינוך. אבל כאמור, לכאורה מהתרומות מעשרות הם היו צריכים להיות פטורים. אוי במדובר ברצפת אבן ובתקרה, מה שאין כן אם זה תחת במרפסת שהיא בלתי מקורה, אז במקרה כזה כבר חייב לפחות לפחות מדרבנן בגלל רצפת האבן ומכאן אנו הולכים אל הקלאים בכלאיים נאמר לא תזרע סדך כלאיים הרי שהתורה קרכה את איסור הכלעיים בשדה ואם כן דינם כמו תרומות מעשרות שמדין תורה אין חיוב בכלעים כשזה במקום מקורה אף שזה לא נתבאר בירושלמי. אם נלך אחרי הטעם זילרטעמה. אם נלך אחרי הטעם הרי כיוון שזה לא הגדרה של שדה אז אין איסור כלעין. על אחת כמה וכמה קשמדובר ב איך קוראים? ברצפת אבן בלתי מבותנת. שאף על פי שעציץ אם הוא תחת כיפת השמיים יש בו כלעיים מדרבנן אבל כאמור, כשאנחנו מדברים שהוא נמצא ברצפה מבוטנת, אולי בקומה העשירית ה-15, שאז ודאי רחוק לחלוטין מהגדרה של שאיבה מאדמה, אז אם כן איפה פלוס קורת גג מעליו, אז לכאורה אין איסור כלעיים אפילו לא מדרבנן אבל למרות שכך נראה לי להלכה, אבל להלכה למעשה יש להחמיר ולאסור בכלאיים לפחות לפחות מדרבנן או מטעמי חינוך כדי שכל אלה שגרים למעלה ובנסיבות אלו לא יהיו תלושים לגמרי מכל הדינים התלויים בצמחים בעולם הצומח אלא שיהיה להם זכר לדינים האלה במיוחד שכליים כלאי קרם אסורים באכילה ובהנאה וכן אורלה אסורים באכילה והנאה ומשום כך יש צורך להציב לנו ציונים ולהחמיר כדי שאם אדם עובר דירה ממקום כזה למקום שיש בו איזשהיא גינה לא יקשל בייסורים חמורים אז לסיכום נראה לנו שאין מקום לחייב לא בעורלה ולא בכלאיים ולא בתרומות מעשרות כשמדובר בעציץ שנמצא בדירה שרצפתה אבן והיא מקורה אבל כאמור יש מקום להחמיר בכל שלושת אלה למעשה רבי חני ברגש