האם ישנה פגיעה בקדושת ס"ת המיטלטל ממקום למקום לפי צרכי הקריאה של הציבור?

סיכום מקורות בנושא העברת ספר תורה ממקום למקום

מסמך זה מסכם את הנושא של לקיחת ספר תורה ממקום למקום לצורך קריאה, כפי שעולה מהמקורות שהוצגו. הדיון מתמקד בעיקר במקרים של העברת ספר תורה לבית האבל ולבתי אסורים, תוך התייחסות למחלוקות בין פוסקים שונים ומנהגים שונים.

הגישה העקרונית של רבינו (רבינו תם/ר"י):

המקור פותח בהצגת עמדתו של "רבינו" (ככל הנראה רבינו תם או ר"י), שלפיה אין כל איסור לקחת ספר תורה ממקום למקום לצורך קריאה בציבור. לדידו, זוהי תכלית קדושתו של ספר התורה, "שעל פיו יצאו ועל פיו ילכו", בדומה לארון ה' שהלך עם ישראל במלחמה ובמסעות. לפי גישה זו, הספר תורה נועד לקריאה בציבור ולכן נייד לפי הצורך. "ובכן לפי רבנו אין שום איסור בדבר הספר תורה נועד בשביל לקרוא בו בציבור ולכן יכולים לקחת אותו ממקום למקום לפי הצורך ואדרבה זוהי קדושתו שעל פיו יצאו ועל פיו ילכו".

ההסתייגות בשולחן ערוך (דעת מרן - רבי יוסף קארו):

בניגוד לגישת רבינו, השולחן ערוך (אורח חיים סימן קלה סעיף יד) מביא הלכה האוסרת להביא ספר תורה לאסירים, אפילו בראש השנה ויום הכיפורים. "בני אדם החבושין בבית האסורים אין מביאים אצלם ספר תורה אפילו בראש השנה ביום הכיפורים". גישה זו רואה בהבאת ספר תורה לאסירים, במקום שהם יבואו אליו, זילות בכבוד התורה.

הגהות הרמ"א (רבי משה איסרליש):

הרמ"א מצמצם את האיסור ומסביר שהוא מתייחס רק למקרה בו לוקחים את ספר התורה בשעת הקריאה בלבד. "היינו דווקא בשעת הקריאה לבד". אם מכינים את ספר התורה במקום יומיים קודם, אין בכך איסור. כמו כן, הוא מתיר הבאת ספר תורה לאדם חשוב בכל עניין. הרמ"א מבאר את טעם האיסור בכך שהבאת הספר תורה בשעת הצורך נראית כאילו הספר תורה הולך אל האנשים במקום שהם יבואו אליו, וזהו ביזוי. "זה נקרא כאילו שאתה מטלטל את הסבר תורה אל אותם בני אדם במקום שאותם בני אדם יבואו אל הספר תורה הספר תורה הולך אליהם וזה ביזוי שכאילו במקום שהם יבואו לסבר תורה הסבר תורה הולך עליהם".

האיסור בבית האבלים (דעת מהרי"ץ):

המקור מציין כי איסור לקחת ספר תורה לבית האבלים נמצא כבר בדברי מהרי"ץ (רבי יחיא צאלח). מהרי"ץ מחה על כך שהמתפללים בבית האבלים לא הלכו לאחר התפילה לבית הכנסת לשמוע קריאת התורה. "ומעריץ בשאלות ותשובות חלק געול הצדיק בסימן ד' מטריע על כך שהולכים להתפלל בית אבלים ולא המתפללים להבדיל מןבלים לא היו הולכים אחרי סיום התפילה לבית הכנסת לשמוע קריאה בתורה הוא הטריע על כך". עם זאת, מצוין כי בתימן היו מנהגים שונים בנושא, ושלעתים אף מחקו הגהות של הרמ"א שלא התאימו למנהגם.

השורשים של האיסור בירושלמי ובדברי המהר"ם מרוטנבורג:

החיפוש אחר שורשי האיסור מגיע לירושלמי, שם נאמר "בכל אתר ואתר את אמר הולכים אחר התורה ואחר תמה מולכים תורה אצלו", כלומר, בכל מקום הולכים אחר התורה ולא התורה הולכת אחרי האנשים. הירושלמי מסייג זאת ומסביר שבמקרה של הכהן הגדול ביום הכיפורים, העברת ספר התורה מיד ליד מכובדים אליו היא דרך כבוד. הגמרא בירושלמי מביאה דוגמה מבבל, שם נהגו לקחת את ספר התורה לראש הגולה, אך רבי יוסה ברבון מסביר שמנהג זה נעשה "על ידי שזרעו של דוד משוקע שם", ואינו בהכרח המנהג הנכון.

המהר"ם מרוטנבורג למד מהירושלמי שאין זה כבוד לקחת ספר תורה לאסירים לקריאה, והמרדכי מביא זאת בשמו. השולחן ערוך אימץ הלכה זו.

דעות מקילות ומאמצי הפוסקים לרכך את האיסור:

המקור מציין שפוסקים אשכנזים אחרים, כמו בעל "אור זרוע", התירו להביא ספר תורה לחולה חשוב לביתו כדי שעשרה יוכלו להתפלל ולקרות בתורה עמו. "ואם הוא אדם חשוב בעירו מביאין לו ספר מביאין לו תורה בביתו ויקראו אותם עשרה שמתפלים אמו". הרמ"א עצמו, בהסתמך על דעות אלה, מציין שאם מכינים את הספר תורה יום או יומיים קודם, מותר, וכן לאדם חשוב.

המשנה ברורה מרחיב את הדיון ומביא דעות מקילות נוספות, במיוחד במקרים של אנוסים, חולים, ובמצוות דאורייתא כמו קריאת פרשת זכור. הוא מציין שהאיסור להביא ספר תורה הוא רק כאשר אין עשרה אנשים במקום, ואז הבאת הספר תורה נחשבת לזילות. אך אם יש עשרה ויותר, הבאת הספר תורה היא כבודו. "ואין מביאין כדי לקרות בה בעשרה והטעם שזלזול הוא לספר תורה לא הולכה אל אנשים שצריכים לה כי כבודה כי כבודה שהילכו אנשים אליה ועיין בבאור הלכה שכתבנו דדווקא כשאין שם עשרה אבל כשיש שם 10ה אז הולכים".

מנהגי יהודי תימן והבדלים בין קהילות:

המקור מדגיש כי יהודי תימן, לאחר שקיבלו את הדין האוסר, נהיו מדקדקים בו יותר מהמקור עצמו. לעומת זאת, הוא מביא את דעתו המקילה של הרב יוסף, בנו של הרב עובדיה יוסף, המתיר להביא ספר תורה לבית האבל אפילו באותו יום אם יש לו ארון ותיבה, ואין צורך להקדים ביום או יומיים. "יש להקל להביא ספר תורה לבית האבל בפרט אם יחט לו ארון בתיבה ואין צריך להביא ספר תורה יום או יומיים קודם אלא אף באותו יום יש להקל".

מסקנה עכשווית:

המסקנה של המקור היא שבימינו, כאשר האבלים והמנחמים בדרך כלל לא ילכו לבית הכנסת לשמוע קריאת התורה, אין ברירה אלא לפסוק כדעות המקילות ולהתיר לקחת ספר תורה לבית האבל. עם זאת, מוצע לנהוג כדעת הרמ"א ולקחת את הספר תורה יום או יומיים לפני כן, אם כי גם אם לא עשו כן, אין זה נחשב לזילות, במיוחד כאשר מדובר בצורך לקיים קריאת התורה בציבור שאין לו ספר תורה זמין. "ומשום כך אין דרך אחרת אלא כמו דעת המקלים כמו הרב יוסף כמו כל הפוסקים המקלילים ורובם מקילים לקחת ספר תורה לבית העבין רק מה איזה חכם רואה אתד קח אותו יום או יומיים לפני כן כמו שהרמ אומר כי אם אלה מקור ההלכה הם הם שקטחו את הפתח הזה אבל גם אם לא כך זה הראיה לא פעם באים מבית כנסת שאין להם סבר תורה או נפסל להם סבר תורה לוקחים מבית כנסת אחר בוא ביום בוא ביום כי הם רוצים ליקרום לתורה מה תגיד שהציבור ההוא יבוא לכאן הרי הם שונים בלוח הזמנים במנהגיהם קשה מאוד אלא לוקחים את זה ספר תורה וזה לא נקרא זלזול כי זה הוא נועד לכך".

בנוסף, המקור מרחיב את ההיתר גם למקרים של אנשים הגולים ממקומם לצורך טיול או לימוד תורה, ואין להם ספר תורה כשר במקום הימצאם. במקרים אלה, מותר לקחת עמם ספר תורה, אך יש לעשות זאת בדרך כבוד. "וממילא כל אלה אשר גולים ממקומם לצורך טיול לצורך לימוד תורה לצורך כל דבר ואין להם ספר תורה או אין להם ספר תורה כשר או אין להם סבר תורה כשר לביא מנגבותיהם יקחו אותו רק יקחו אותו בדרך של כבוד ולא בדרך של זלזול".

נקודות מרכזיות:

• קיימת מחלוקת יסודית בין פוסקים ראשונים ואחרונים בנושא העברת ספר תורה ממקום למקום.
• החשש העיקרי מאחורי האיסור הוא זילות בכבוד ספר התורה, בכך שהספר תורה "בא" אל האנשים ולא להפך.
• הרמ"א צמצם את האיסור למקרה של העברה בשעת הקריאה בלבד והתיר במקרים של הכנה מראש או עבור אדם חשוב.
• מהרי"ץ אסר להביא ספר תורה לבית האבלים בשל החשש שהמתפללים לא ילכו אחר כך לבית הכנסת לקריאה.
• פוסקים רבים ניסו למצוא דרכים להקל במקרים של אילוץ, כגון חולים, אסירים, ובמיוחד כאשר יש עשרה אנשים במקום.
• בזמננו, כאשר בדרך כלל אין אפשרות לאבלים ולמנחמים ללכת לבית הכנסת, יש נטייה לפסוק כדעות המקילות ולהתיר הבאת ספר תורה לבית האבל.
• בכל מקרה של העברת ספר תורה, יש להקפיד על דרך כבוד