מי שאיבד כושר הדיבור, האם חייב לדחות ארוחתו למועד שאחרים סועדים ע"מ שיצא י"ח בברכה שלהם?
או לחילופין נחשב הוא כאנוס שרחמנא פטריה ויוכל לסעוד במועד הרצוי לו ללא חיוב בברכת המזון?
למה התכוונו חז"ל שפטרו מחיוב תרומות לכתחילה אנשים מוגבלים בכושר דיבור שאינם יכולים לברך?
וכיצד יאכל אדם מוגבל שכזה פרות טבל והרי כשהוא מפריש תרו"מ אינו יכול לברך?