חוב שהגיע מועד פרעונו, האם רשאי לתבוע פרעון בכל מקום בעולם?

האם הוא חייב לפרוע לחברו חוב דולרי בתאלנד או לא? ומעשה שהיה כך היה. ראובן חייב לשמעון 5,000 דולר. אוכבר הגיע מועד הפראון וראובן ביקש משמעון את ה-5,000 דולר בארץ. אמר לו אין לי לפתח. פתאום פגשו זה את זה ראובן ושמעון בארץ טומאת העמים בארץ האלילית אינלנד אשר משומחנו מחזרים אחריה לטייל בה והנה למרות שיש שם אלילות וזימה בכל זאת אחנו הולכים לשם וראובן פוגש את שמעון מטייל שם ורואה שיש לו בארנק דולרים אומר לו פרעון חוב עכשיו 5,000 דולר עכשיו אמר לו תראה עכשיו אני אנמצא בחוץ הארץ זקוק לדולרים אני לא יכול כעת בארץ אתה הלות לי בארץ קבל בארץ בטח לא בנסיבות האלה שאני נמצא כאן ואז ראובן מתעקש הוא רוצה פרעון חוב כעת פרעון חוב דולרי כעת הם הולכים לבית דין לדיני מונות בתאילנד אם יש דבר כזה בית חבד ועל כל פנים מה צריך להיות הדין או מרימים אלינו טלפון ושואלים מה צריך להיות הדין במקרה הזה ששובה רבותיי מבחינה עקרונית רשאי ראובן לטבוע את שמעון לפרוע לו את החוב הדולרי אפילו בת אינלנד כי המלווה כלומר ההלוואה ניתנת לטבה בכל מקום. אם כבר הגיע הזמן היא ניתנת לטבה בכל מקום. לכן חייב שמעון לפרוע לראובן 5,000 דולר שהוא חייב לו. זהו הכלל. אבל בכל כלל יש יוצא מן הכלל. לפני כן נקרא את דברי רבנו ש מכוחם נדע את ההלכה רבנו בפרק 13 מהלכות מלווה ולובה הלכה שמינית כותב לאמור המלווה נתנה טבה בכל מקום כיצד המלווה את חברו ביישוב וטבעו במדבר אינו יכול לדחותו, אלא חייב לפרוע לו בכל מקום שיטבענו. כלומר, אם המלווה נתן הלוואה לחברו ביישוב בער שלו ועכשיו פגש אותו במדבר שלום קומישוב, הוא כבר הגיע מועד הפראון זכאי המלווה לטבוע מנלובה פרעון חובו אפילו במדבר כי זה עיקרון שניתן לתבואת ההלוואה בכל מקום אם כבר אם כבר הגיע הזמן וכך מרן פסק להלכה בחושן משפט סימן עד סעיף א' המלוו ניתן לתבועה בכל מקום אפילו לווה הוא ביישוב יכול לטובעו במדבר ולחופו שיפראנו שם. אלא מה? שההבדל בין מרן השולחן ערוך ובין הרמב"ם בכך שהשולחן ערוך הוסיף סייג. מהו הסיג? אם יש לו כדי סיפוקו עד שיגיע לישוב אוכדי לפורעות. כלומר לתאר לעצמנו שראובן מש משתלט על המזומנים הדולרים שיש לשמעון בתאינלנד ושמעון נתקע לא יכול לנוע ולא יכול לקנות לו אוכל ויקשה עליו לחזור מארץ טומאת העמים לארץ הקודש במקרה כזה לא מחייבים את שמעון לפרוע את כל החוב שלו או את המקצת אם בית דין שמים מעריכים ורואים שאין לו ללובה גם פרעון חוב וגם כדי להספיק לחזור ליישוב. האם רבנו הסכים לסייג הזה? כי רבנו לא זכר את הסיג הזה. האם רבנו יסכים לסיג הזה שבית דין בודק אם באמת יש לו לשמעון הלובה יכולת מבחינת המזומנים הדולרים שיש בידו גם כדי לחזור לארץ וגם כדי לפרוע או לא. זאת ועוד, האם גם אם יטען הלובה ויאמר נכון יש לי כבר כרטיס חזור ואני יכול להגיע לזה התעופה אבל יש לי מעט כסף מזומנים שאני רוצה לקנות סחורות ומחירים מזדמנים אז אל תחנוק אותי כאן תחכה לארץ ושמה נפרע לך האם טענה כזאת תתקבל על דעת השולחן ערוך או לא ובכן אומרים נושאי כלב של השולחן ערוך השך משפט ההורים בכלישה מהו ההגיון שעומד ביסוד הסיג הזה של השולחן ערוך שעומדים אם יש ללובה מספיק מזומנים דולרים בשביל לחזור לארץ וגם כדי לפרוע את חובו. כתבו הנושאי כלים דמטעם סידור בעל חוב נגע בה. ונסביר את הדברים. כל חייו ברגע שבא הבעל חוב וטובע את פרעון החוב ואומר החייו אין לי אזי בית הדין יורדים לנכסיו של החייו ובודקים אם יש לו נכסים כמו בית קרקע ומתקנת הגנים אפילו גם מטלטלים רכב ח יוצא בזה ברור הדבר שהם ממשים כדי לפרועת החוב. חייב ואין לו מכל הדברים האלה מאומה. ואז נשארת רק תכולת הבית. על זה נאמר מסדרין לבעל חוב שההוצאה לפועל של בית הדין מסדרים לו לחייו דברים מינימלים שמשאירים לו. כלי בישול, כלי עבודה שהוא שם חיוניים. מאוד מאוד לעבודה שלו שנותנת לו מקור פרנסה ממש רק בצורה ממוקדת וספציפית מאוד ואת השאר מוכרים או נותנים למלווה על חשבון פרעון החוב אומרים נושאי כלב של מרן השולחן ערוך אם יש מחר ויש הלכה כזו אז אותו דבר גם אם אדם מלווה תופס את הלווה במדבר או בתאילנד ואומר לו פרעון חוב עכשיו ואומר לו אבל אני רוצה לחזור ולא יהיה לי את היכולת לממן את עצמי את התנועה שלי כאן את האוכל שלי כאן וכולי אז לא יהה אלא כמו מסדרים לבעל חוב לבעל חוב שאין לו כלום שאז בית הדין שם מעריך את הצרכים של החייו את זה הוא משאיר בידי החייו ואת העודף אם יש חודף הוא נותן למלווה, הוא נותן לבעל חוב. מאחר וזה ה הרציו, ההיגיון שעומד ביסודה של ההלכה של השולחן ערוך, אין שום סיבה לומר שהרמב"ם לא יקבל את הסיג הזה. אם מדובר בנסיבות האלה, אין שום סיבה שהרמב"ם לא יקבל את הסיג הזה. הוא יסכים שאם באמת החייב ישאר מצב של מקור קעין לו יכולת להתקיים עד לשובו לארץ אז מסדרים לו הסדר מסוים ולא שהבעל חוב יחנוק אותו לגמרי מכאן אנו נוגעים בשאלה מה הדין אם הוא אומר לו אני יש לי דברים שאני רוצה לקנות במחירים מוזלים האם זוהי טענה מספקת כדי למנוע ממנו מהמלווה את פרעון החוב באותה שעה או לא דיברו אלא בדברים חיוניים כמו שאומר לשון מרן כדי סיפוקו רק בדברים חיוניים וגם על זה משיבים נושאי הכלים והם דנים באדם שמתעסק בסחורה ואומרים אם מדובר באדם שפרנסת אותו היא סחורה לא כמו מטייל שהולך ורק אם מצא איזשהו משהו במחיר מזדמן הוא קונה ככה על שם הכב מדובר וסוחר שהוציא הוצאות בשביל להגיע לצורך מסחרים שם הביא כלים הביא כל מיני דברים שקיע כדי לגמור עסקאות שם בסין במזרח הרחוק שאומרים זה יותר זול ושקיע השקאות עכשיו פוגש אותו הבעל חוב ודורש את פרעון חובידית ואם יפרע לו את החוב מיידית אז עלול הדבר לפגוע בהוצאות שהוא השקיע לאותה נסיעה לצורך מסחרו עסוקו פרנסתו במקרה כזה אומרים הנושאי כלים לא נחיב את הלובה לפרוע כי הדבר הזה יגרום להפסד ממון ניכר ללובה ומשל מה הדבר דומה לובה אשר אם נמכור את הקרקע שלו כדי לפרוע החוב באותו זמן יש שפל גדול גדול גדול והנכסים שלו ימחרו במחירים מאוד מאוד מוזלים שבמקרה כזה נותנים ערכה כדי לא לפגוע בתשתית הכלכלית של אותו חייו ולמכור את הנכסים בזמן שראוי למכור אותם ולא בזמן של שפל גדול מאוד במחיריהם. ואם באמת כך, יכול להיות שגם גם לזה הרמב"ם יסכים. זה תלוי. אז יוצא איפה? ברמת העיקרון. ברמת העיקרון ה מלווה הבעל חוב יכול לטבוע את החייו על הלוואה דולרית או כל הלוואה אחרת. דווקא דולרי שהגיע מועד פרעונה גם אם הוא מצא את החייו במדבר גם אם הוא מצא את החייו בת אילנד במזרח הרחוק הוא רשאי לטובעו מבחינה עקרונית הלובה חייב לפורעו שם כיוון שהגיע הזמן כי הוא יכול לטבע אותו בכל מקום בכל זמן לאחר שהגיע הזמן של הפרעון מבחינה מעשית אם יטען החייב שאין לו כדי סיפוקו ואם או אם יטען שזה פוגע במסחר הפרנסתי שלו אזי יבדקו אם אכן כנים הם הדברים יתחשבו בו רק כדי ההתחשבות באופן יחסי לצרכים שלו ואם לא ומכאן גם מצב הפוך נתאר לעצמנו שש ששמעון החייב רואה את ראובן ואת האינלנד ואומר לו אתה זוכר שאני חייב לך 5,000 ופיקשת ממני ולא היה לי קח את ה5,000 דולר אומר לו מה כעת אתה נותן לי שאני אמצא כעת בתאינד מה אתה רוצה שאני אעבד את הכסף שיתפיסו אותי כמבריח כספים או כאלה דברים תחכה לארץ שם נתתי לך את ההלוואה ושם תפרע לי עכשיו בדיוק מצב הפוך שהחיה מעוניין לפרוע והלווה והמלווה לא מעוניין מטעמים שונים. מה הדין? תשובה. מבחינה עקרונית אפשר להחזיר את ההלוואה בכל מקום. אבל חכמים תיקנו תקנה לטובת המלווה, לטובת בעל המאות. אם הוא רוצה לקבות את חובו בכל מקום יגווה. אם לא, אם הוא אומר לו אדוני אתה נותן לו נותן לי את זה במקום בלתי בטיחותי אתה נותן לי בתנאים שאני לא יכול לשמר וכולי וכולי זכותו של בעל המאות שלא לקבל ובאמת אנחנו מוצאים משנה במסכת בבא קמה פרק עשירי הלכה שישית הגוזל את חברו או שלבה אמנו או שיפקיד אצלו ביישוב לא יחזיר לו במדבר על נת לצאת למדבר יחזיר לו במדבר אומר רבנו פירוש המשנה, תקנה זו היא לבעל המאות כלומר בעל המאות הוא זכאי לומר אם הוא רוצה לקבל או לא רוצה לקבל ולפי כך אמר בעל המאות לזה שאין בידו תן לי מה שיש לי אצלך כאן במדבר כופין אותו לפורעו מעותיו כלומר אם באמת ירצה המלווה לכפוט על הלווה לפורעו במדבר או בתאילנד או בכל מקום הוא יכול אז במקרה הזה אכן אם ירצה הלווה לפרוע זה תלוי ברצונו של המלווה מכוח תקנה אבל אם המלווה הוא הטובע הלובה חייב לפרוע בכל מקום כל הלוואה שכבר הגיע מועד פרעונה רבי חני בן אגש אומר הס