היש לברך על דמוי עץ אשוח ריחני המותקן בכלי רכב?

שואל מה הדין לברך ברכת הריח על דמוי עץ השוח בשעה שהוא נכנס לרכב ויש שם דמוי עץ השוח ריחני? האם יש לברך עליו ואם כן מה מברכים עליו? תשובה. בטרם נדבר אם בכלל מותר להחזיק עץ השוח כזה ברכב ברמה העקרונית. נאמר לפי רבנו מברך בורא מיני בשמים ולפי מרן אין מברך כלל. כאמור, לפני כן נעיר האם מותר להשתמש בעץ השוח כזה או לא? כי כידוע הנוצרים משתמשים בעץ השוח בימי אדם. והשאלה היא בעץ השוח הזה לגבי הנוצרים משמעות אלילית או לא? אני פעם שאלתי חוקר שהוא דתי וגם בעל ידע גדול בענייני נצרות והוא אמר שאין לזה משמעות אלילית. אז הנהמי שאולי אין איסור להחזיק את זה אם אין לזה משמעות אלילית אבל טוב להתרחק מכל דבר מזוהק. כי אם עץ השוח מזוהה עם משהוא נוצרי, למה לנו להחזיק עץ השוח כזה או דמי עץ השוח? אנחנו יכולים להיום להציע לחברות מתחרות לעשות דימוי עץ גפן. שהרי עם ישראל נמשל לגפן. כי עץ הגפן איננו זקוף אלא הוא מושכב. בא במידה והוא זקוף זה על משענותם ומחוקק על משענותם אם יש כמו סוכה כך העם היהודי בלי תורה הוא כפוף הוא קנו אם יש לו זקיפות קומה זה רק במחוקק משענותם ואז אדרבה גם נותן פרי לא עקר כמו השוח ולא סתם פרי אלא פרי אשר יכולים לעשות ממנו יין ולשמר אותו שנים רובות עשרות שנים ויהיה יין משובח ביותר אם כן אדרבה צריך לייעץ ליזמים ודיים שעשו דמוי עץ גפן יפה ורחני וזה החליף את עץ השוח שמופץ היום בצורה מרבית נחזור לענייננו לגבי השאלה של הריח אה נסתלק את העניין של האשוח בטור השוח ונברר עץ האשוח דמושח הוא קרטון והקרטון הזה ספוג בריח ואם כן האם מברכים על משהו שהוא ספוג בריח או לא מתוך דברי מרן משמע שאסור שלא מברכים שהרי מרן באור החיים שולחן ערוך סימן רטז ה סעיף ו' ויש אומרים שאין מברכים עליו כלל דהבה ריח שאין לו עיקר. כלומר אם יש לי משהו ש כבר העיקר הריחני שבו לא קיים ורק הריח נשאר דבק באיזשהוא משהו אין כן עליו והמשנה ברורה מעיר אומר שצריך להזהיר שמאותם אלה אשר לוקחים את המדוכה הון מחתש שקדשו בו את הבשמים וכבר הוא ריק מבשמים ומוצאי שבת עדיין יש בו ריח ומברכים על הריח שנודף מאותו כלי שאין לברך עליו כך אומר המשנה ברורה כלומר שהבינו ה האחרונים שכל דבר ודבר כלי שנשאר בו ריח אבל הוא כבר בלי העיקר שלו בלי השורש שלו רק עם ריח בלבד אין מברכין עליו כי זה נקרא ריח בלי עיקר ואכן אנחנו מוצאים בראש יז שרבנו מדבר מרן בסעיף ג' אומר מוגמר שמגמרים בו את הכלים אין ברחן עליו לפי שלא נעשה להריח בעצמו של מוגמר אלא כדי לתן ריח בכלים וכן המריח בכלים שהם מוגמרים אינו מברך לפי שאין עיקר אלא ריח בלי עיקר כך יוצא שלפי מרן ואחרונים לכאורה אין מקום לברך על א קרטונים או אביזרים ריחניים שספגו בהם ריח וכבר אין את השורש ואת העיקר של הריח, רק את הריח בלבד. לעומת זאת, רבנו אומר בהלכות ברכות פרק תשיעי שם מביא רבנו את ההלכה בהלכה ג' שמן של אפרסמון וחיוצ בו מברך עליו בורא שמן ערב. אבל שמן זית שכבשו או שטחנו עד שחזר ריחו נודף, מברך עליו בורא עצה בשמים. שמן שבשמו כאין שמן המשחה, מברך עליו בורא מיני בשמים. ומורי מביא שם באות י' את דברי הכסף משנה. שפרש את דברי רבנו מהם פירושים שמורי אומר הם מקובלים ומהם פירוש שמורי מסתייג ממנו ומה שפירש רבנו חנאל כך אומר הקסם שני שם במשחה כבישה כלומר בשמן כבוש נראה שלדעת רבנו אין מברכים עליו שהרי כתב בסוף הפרק שהמריח בבגד מוגמרים אינו מברך לפי שאין שם עיקר הבוסם אלא ריח בלא עיקר כלומר שלדעת הכסף משנה בשם רבנו חנא אל אם יש לי משהו כמו בגד שגמרו אותו ספוק הוא בריח הריח כבר העיקר של הריח כבר לא קיים רק הריח קיים בבגד לא מברכים עליו אז אותו דבר שמן כבוש שסיפגו בו ריח. אומר מרן בשם רבנו חנן אל והוא מסביר את זה בשיטת רבנו שאיננו מברך עליו אבל מורי חולק עליו ואומר מה שכתב הכסף משנה בסוף דבריו בפירוש משח כבישה ומשחת דחינה נכון אך מה שכתב כי מה שפרש רבנו חנן אל לדעת רבנו אין מברכים עליו כלל. איין בית חדש שדחד בריו ממה שכתב רבנו כאין שמן המשחה. כלומר הרי רבנו אמר שמן שבשמו כאין שמן המשחה מברך עליו בורא מיני בשמים. ורבנו בהלכות כלי מקדש כך אומר מורי פרק א' הלכה הב דבר על איך עשו את שמן המשחה וכך עשהו משה רבנו במדבר את שמן המשחה לקח מן המור רבנו אומר שזה מין חיה טהורה מהודו וכינמון והקינמון והקידה מכל אחד משלושתן 500 ש₪ בשקל הקודש ומקנה הבוסם 50 ו200 וזה שנאמר בתורה בכנמון בסם מחסיתו 50200 ששוקלין אותו בשני פעמים 50 וים בכל פעם ושוחק כל אחד ואחד לבדו וערב הכל ושרה אותם במים במים זקין ומתוקין עד שיצא כל כוחן במים ונתן על המים שמן זית הין והוא 12 לוג כל לוג ארבע רביעיות הואשל הכל על האש זאת אומרת שמן שעליו יש מים שבע מים כבר סיפגו את הריחות הריחניים של אותם מיני בסמים ובשל הכל על האש עד שעבדו המים כלומר המים התעדו ונשאר השמן והניחו בכלי לדורות אומר מורי הנה לנו שהמים שהיו ספוגים במיני ריח כבר נתעדו מה שנשארו הריח שהיו במים נשאר מסופג ב בש שמן ועל זה אומר רבנו בהלכות ברכות שמן שבסמוק אין שמן המשחה כמעשה שמן משחה על ידי מים שנסתפקו בדברים ריחניים ושמו מים בשמן ובשלו את השמן עד שנתדה המים ונשאר רק הריח נברך עליו בורא מיני בסמים כלומר שאי אפשר להגיד שריח שאין לו עיקר אין מברכים עליו אלא מברכים עליו. אבל מורי מודע לקושיה או לראיה שהביא אקסם משנה מסוף הפרק. מה אמר רבנו בסוף הפרק? רבנו אמר בסוף פרק דבר מעניין מאוד. שלושה מיני ריח אין ברכין עליהן ואלו הן ריח טוב שאסור להריח בו. ריח של עבודה זרה. אז מה תברך? תברך על ריח של עבודה זרה. אילו השוח היה עבודה זרה לא היינו בורחים וריח טוב העשוי להעביר ריח רע אם נותנים ריח טוב בשירותים כדי לסלק ריח רע לא מברכים על הריח הטוב הזה שנמצא בשירותים כי אין המגמה שלו הריח המגמה שלו לסלק את הריח הרע לא מברכים על זה וריח טוב שלא נעשה להריח בעצמו של ריח זה כיצד בשמים של עבודה זרה ובסמים שעל ערבם נעריות איזה אישה שהיא מלאת ריח האם נברך על הריח הזה חס ושלום אין ברחים עליהן לפי שעשו לריח בהן בשמים של מתים ובשמים של בית הכסה בשמן העשוי להעביר את הזומה אין בריה למרות שיש בהם ריח לפי שנעשו להעביר ריח רע המשיך רבנו בנשימה אחת באותה הלכה וכתב מוגמר שמגמרים בו את הכלים ואת הבגדים אין חין עליו לפי שלא נעשה להריח בעצמו של המוגמר וכן המריח בבגדים המגומרים אינו מברך לפי שאין שם עיקר בוסם אלא ריח בלא עיקר אומר הקס אתה רואה הנה כל דבר שיש בו ריח בלי עיקר לא מלכים עליו אומר מורי אתה רואה כאן מדובר בהלכה שמדברת על סילוק זומה מדובר בבגדים שהוא רוצה לסלק את הרי חרה מהם את הזומה מהם והוא מגמר אותם אזי אין מברכין על הריח הזה כי עיקרו לסילוק הזומה לסילוק הריח רש בבגדים אלא שהוסיף רבנו ואמר שאין גם אין לו ריח עיקר הנה נראה אומר מורי בער הכי שכתב רבנו טעם זה נוסף על שעצם גימור הכלים נעס על העביר זומה כנזכר אל כלומר אם יבוא אדם ויאמר דמעיקר עשה להעביר זוה השתראה מריחים אותו בנני מריחו נאמר לו השת הוא ריח שאין לו עיקר יוצא איפה שלפי מורי אם אנחנו עושים ריחות במים בשמן במשהו וסילקנו את מקור הריח ונשאר רק הריח כיוון שזה לא נועד לסלק ריח רע הוא נועד לתת ריח טוב מברכים עליו בורא מיני בורא מיני בשמים ו אם כן, אותו דבר גם דמוי עץ נעזוב את השוח נניח דמוי גפן הוא קרטוני ונעשה בכוונה כדי לעשות בו ריח אף על פי שכבר אין עיקרו של הריח רק את הריח מסופג בו באותו קרטון דמוי גפן בוודאי וודאי שמברכים לפי רבנו בשונה מה השולחן ערוך והאחרונים שאין מברכים לפי רבנו שמברכים ועכשיו שמברכים במקה כזה כל כמה זמן יברך. אותו נהג שנכנס למכונית מברך בפעם הראשונה בורא מיני בסמים. כל הזמן שהוא במכונית איננו איננו ברך עוד. יצא וחזר. מן הרגע שיצא וחזר זה כמו אדם שנכנס לחנות של בסם. מן הרגע שהוא נמצא בתוך החנות מברך ברכה אחת. הלך יצוא בשוב חוזר ומברך. יצא לתדלק וחזר, חוזר ומברך, יצא מן הרכב לעבודתו וחזר ושב, אפילו אחרי שעה, אפילו חצי שעה, אפילו רבע שעה, חוזר ומברך. כ אותם אלה שבאים מפיצים דברים, מניחים וחוזרים. הועיל ויצא כמו אוכל, יצא ממקומו, חזר ומברך. זוהי השיטה לגבי הריח הזה. והקדוש ברוך הוא יתן לנו את כל הנאות חיינו, כריח ניחוח של התורה. רבי חנוב בן גשם ספר