מהו הסימוכין לכריעות בוידוי בניגוד לכאורה להלכה המגבילה את הכריעות בתפילה?

על מה אנו סומכים שאנו קוראים בזמן הוידוי? והרי בגמרא במסכת ברכות דף לד עמוד א' ועמוד ב' התייחסו לעניין של הקריאות ואמרו שיש לנו ארבע קריעות בתפילה. בברכה הראשונה של 18 תחילה בסוף וכן במודין תחילה בסוף ולא יותר ושם אנו רואים לכאורה שמקפידים לא לכרוע ולהשתחוות בכל מקום ומקום ולא עוד אלא שם בגמרא בברכות בדף לד עמוד ב' הובאה אפילו ברייתה שנאמר בה הקורע והתניה הקורע בהודעה הרי זה מגונה ההיא בהודעה שבהלל שבהלל משקורע כך נאמר בגמרא זה מגונה והתניה הקורע בהודעה ובהודעה של הלזה מגונה כי תניה היא בהודעת ברכת המזון כלומר כשהוא אומר נודע נודע לוך בברכת המזון וקורע כמו במודים של תפילת 18 אז נאמר כאן שהוא מגונה ובאמת הריף הביא את הבריתה הזאת. תוצאה מכך אה רבנו יונה הסיק מסקנה שאומרת בצורה כזו. ומכאן נראה כך אומר רבנו יונה על הריף שהמנהג שנוהגים קצת בני אדם לשחוט כשאומרים בנשמת כל חי ולך לבדך אנחנו מודים שאינו נכון. שהרי נראה בכאן ששאר קריאות אין לו לכרוע. כלומר, אומר רבנו יונה, לכאורה מהברייתה הזו ומהגמרא הזו, משמע היכן שתיקנו תיקנו ואכן שלא תיקנו לא תיקנו ואין לו הוסיף עליהם. והוא נחשב למגונה. ובאמת מרן השולחן ערוך התחשב בדעתו זו של רבנו שהרי בשולחן ערוך יורה דעה אור החיים שיחה סימן קיג כתב בסעיף ראשון אלו ברכות ששוחין בהן באבות תחילה בסוף ובהודעה תחילה בסוף ואם בא לשחוט בסוף כל ברכה או בתחילתה מלמדים אותו שלא ישחה אבל באמצע איתן יכול לשחוט הנוהגים עכשיו בסעיף ב' הוא כבר מתייחס הנוהגים לשחוט בראש השנה ויום הכיפורים כשאומרים זוכרנו ומחמוך צריכים לזקוף כשאומרים לסוב הברכה הגהה ואף על גב אבות קורע בסוף הברכה מכל מקום צריך לזקוף מעט בסוף זוכרנו הוסיף מרן בסעיף ג' הקורע בבכל קומה לפניך תשתחווה או בלך לבדך אנחנו מודים או בהודעה דהל וברכת המזון הרי זה מגונה אלה הם הדברים שרבנו יונה ומרן השולחן ערוך פסק אותם להלכה פירוש שאין לך רוע אלא במקום שתיקנו חכמים ואם כן איפה מעני לדעת מה היא שיטתו של רבנו כי לאור העובדה שלכאורה הריף הביא את הברייתה הזו שממנה דיק רבנו יונה שאין לו הוסיף על הקריאות גם הראש הביא את הברייתא הזו וכפי שראינו מרן הביא את דברי רבנו יונה להלכה מעניין לדעת מהיא עמדתו של רבנו רבנו בפרק חמישי מהלכות תפילה הלכה עשירית כותב קריאה כיצד המתפלל קורע חמש קריעות בכל תפילה ותפילה בברכה ראשונה בתחילה ובסוף ובה הודיה בתחילה ובסוף וכשגומר התפילה קורע ופוסע שלוש פשיעות לאחוריו כשהוא קורע ונותן שלום משמאל עצמו ואחר כך ממין עצמו ואחר כך מגביע ראשו מן הקריאה. כבר אנחנו רואים שמעבר לברכה הראשונה ומודים שקוראים בתחילה וסוף, הנה כבר יש לנו עוד קריעות נוספות בסוף התפילה שרבנו מביא אותם להלכה. נכון? מצאנו לזה מקור בגמרא יומה. אמר רבי חיא ברד רב הונה חזן עליה רבא שלוש פסיעות בקריאה אחת משמע שצריך לחרועה בסוף התבילה ולכאורה הרי יש לנו את הבריתה בדף לד בברכות שלכאורה משמע מעבר למה שתיקנו אין לשחוט וכל מה שמוסיף הרי זה מגונה אז לכאורה מקורות סותרים ממשיך רבנו וכותב וכשהוא קורע בארבעה קריאות קורע בברוך או שהוא זוקף זוקף בשם. לכאורה משמע שכשאומרים את שם השם זה לא צריך להיות בקריאה אלא זה צריך להיות בזקיפה. במברים אמורים בהדיות כלומר אדם רגיל כמונו. אבל כהן גדול קורע בתחילת כל ברכה ובסוף כל ברכה. לא רק באבות. ובהודעה אלא כל 18 בכל ברכה וברכה צריך הכהן הגדול לכרוע בתחילת כל ברכה ובסוף כל ברכה כי מי שיותר גדול במעמד מחברו חייב לגלות הכנעה לפניו יתברך כדי שהגדלות והשררה לא תעביר אותו על דעתו והמלך כיוון ששוחה בראשונה אינו מגביע ראשו עד שגומר תפילתו דווקא המלך שהוא ברום המעלה נמצא במצב של קריאה מתחילת התפילה עצובה. כלומר הוא לא זוקף בשם. אנו רואים לכאורה דברים שסותרים זה את זה אבל אנחנו גם רואים היגיון בתוך כל ההלכות הללו. והנה רבותיי אה בית ידיד מאיר ואומר צמע מה שיקשו רבים המי השמית הדא אמר ואם בא לשוח בסוף כל ברכה בתחילת כל ברכה למגונה כלומר הרי בגמרא נאמר שאם בא לשחוט בסוף כל ברכה בתחילת כל ברכה מגונה רבנו אמר כאן בהלכה מתי שוחים אבות פה הודעות זה לא ידיות אבל הוא לא הוסיף ואמר שאם בא לשחות לשוח בסוף כל ברכה בתחילת כל ברכה מגונה וכן ההידה הקורע בהודעה הלל וברכת המזון דמגונה כלומר למה רבנו לא הביא את הברייתא שאין לכרוע בהודעת הלל וברכת המזון ומי שעושה כן זה מגונה הרי זה בריתה מפורשת ועל על בסיס אותה ברייתה רבנו יונה הרחיב ואמר שאין לכרוח במקומות אחרים חוץ מש במקומות אחרים בנשמת כל חי בנשמת כל חי לא להגיד לכרוע ולשתחבות כך אומר רבנו יונה וכך פסק וכך פסק מרן איפה זה בא לידי ביטוי בדברי הרמבם אומר בית יד ונראה זה אין הלכה כבריתא כבריתא זו דשקחן רבי עקיבא בפרק אין עומדים וכשהיה מתפלל בינו לבין עצמו אדם מניחו בזווית זו שהיה משתחווה וקורע יותר ממה שקחו חכמים וכן אמרו שם דרבי חנינא בן דוסא הניח ראשו בן ברכיו וביקש רחמים על בנו ערב וכולי הרי דאם בא לשחות בתפילה כרבי עקיבא שוחה וגם שלא בתפילה כרבי חניה בן דוסא שוחה וכ יוצא בזה כתב מעשה רוקח כך אומר בית הדיד אומר מורי ונראה שאין זו ראיה דהגות ממוניות מפרשים היד רבי עקיבא באמצע הברכה והיד רבי חינא בן דוסא אין ראיה אחת ראשו ברכיו אין קריאה ולא יש את החוויה אלא קניעה ונראה שממה שכתב רבנו היכן קורעים משמע ולא יותר כלומר מורי אומר אין ראיה מדברי רבי עקיבא כי אפשר שהוא שתחווה רק באמצע הברכה ואין ראיה מרבי חניה בן דוסא כי מדובר ששם ראשו בין מרכב וזה לא קריאה ואומר מורי יש לדייק ממה שרבנו אמר והיכן קוראים משמע כאן ולא במקומות אחרים. כך מורי אומר. ואחר כך הוא מביא את הגאות מימוניות והגאות מימוניות אומר הדאמרינן אם בא לשחט בסוף כל ברכה מלמדים אותו שלא לשחות. היינו דווקא בסוף הברכה אבל באמצע הברכה מותר לשחות. קדמה שמע מרבי עקיבא כדאיתם. לכך נהגו העם בראש השנה ויום הכיפורים כשאומרים זוכרנו זה אצל אשכנזים ובכן הן פחדך ששוחין או שמגיעים לסב הברכה זכפים כך אומר הגאות מימיות וכן הרביה כתב אך ביומי דרחמי נהגות דרוב התפילה בחפיפה כגון תעניות וימים נוראים אצל אשכנזים כל הזמן שוכים מורים אומר ואנן אין מנהגנו לשחוט גם בימים הנוראים אלא במקום שתיקנו חכמים בלד פרט לוידוי שאומרים אותו בשחייה. כלומר הבי אומרים אותו בשחייה. זה המנהג שלנו. בשאר לא משתחווים, לא קורעים. ולכאורה מדברי מורי שאמר שהראיות של בית ידיד אינם ראיות, באמת צודק לכאורה בטעונים שהראיות אינם ראיות. אבל משתמע מדברם מורי שרק במקומות שתיקנו ולא מעבר לזה. רק הוא לא נותן הסבר למה בוידוי כן קוראים ולזה מורי לא נותן הסבר נכון שאין מנהגנו כמו אשכנזים שמרבים יותר מדי בקריאות של החוויות בימים נוראים בתפילות וכולי אבל עדיין השאלה שואלת האם מותר מעבר לתפילת 18 כמו בנשמת כל חי או בכל מקום שנזכר קריאה בעלינו שבח בכל הדברים האלה וברחו כל הדברים האלה מותר לכרוע או אסור לכרוע לזה מורי לא נותן תשובה ולכאור המשמע שלו מדברי מורי וכאן אנחנו עומדים בבעיה מדוע כיוון שיש לנו תשובה של רבנו בסימן קפז מהדורת בלאו ושם רבנו נשאל שלוש שאלות האחת החייב לברך קודם ברכת התורה עם לו בנוגע לאלה שקמים לסליחות ועל זה כבר פעם דיברנו שאלה שנייה שליח ציבור הפותח קודם אשר יצר בעל תירת ידיים ברוב המדינות. כלומר האדם בבית כבר במחילה עשה את כל צרכיו ונתן לדיו ולא ברך. מגיע לבית הכנסת אומר ברוך אתה השם אשר צנו שות ציון עליי ידיים רבנו אומר מ***** אומר אשר יצר את האדם אומר רבנו הרמבם אומר מ***** כבר עשה את כל הדברים האלה בבית ועכשיו אומר את זה בבית כנסת כמו סדר של בום מה זה שייך אלה הם דברים שקשורים למעשה כך רבנו פוסק אבל הוסיפו שאלה שליש שית רבותיי ושאלו את רבנו ואמרו לו יורנו הדרתו שכרום לשמיים ועוד נהג לומר פסוק ויר כל העם ויפלו על פניהם במעריב כלומר בתפילת בברכת השכיבנו לפי הנוסח שלנו הבלדי ונוסח הרמבם ויר ויר כל עם ויפלו על פניהם אז האם להשתחוות אפשר להשתחוות או לא והיו נוהגים הוא אומר אותו הפורס על שמע בקריאה מתחילת הפסוק עד סופו האם יש בזה הפסד או אין בזה הפסד כך שאלו את רבנו ועל זה אמר רבנו שקורע בזה הפסוק לפי המנהג אצלנו ואינו זוקף ראשו עד אשר ישלים הפסוק אין הפסד בזה ובמהדורת פאר הדור נאמר אפילו וכן אני נוהג תוספת שהרמבם כן נוהג אבל בין כך ובין כך הוא שאין בזה הפסד ונשא את השאלה הרי מעבר מה שתיקנו איך שמורי מבין מעבר מה שתיקנו אין מה להוסיף אלא נראים לנו אחרי בקשת המחילה ממורית נכון בתפילת 18 אנו האדיותות לא נוסיף הכל מסודר מה לכהן הגדול מהמלך מהדיות ואין אנו רשאים להתייהר ולהתיימר אם אנחנו נחרע כמו כהן גדול כמו מלך אנחנו עושים את עצמנו ג'וברור בו ואין אנו אלא דיותות ואין לנו אלא הדיותות אבל מעבר לתפילת 18 כל מי שרוצה לכרוע יכרע כמה שהוא רוצה אין בזה לא גרעון ולא חסרון ברור מעל כל ספק שציבור שלא נהג ויבוא אדם וינהג אין אלו מן המתמין כל המשנה ידוע על התחתונה אבל מתשובת רבנו רואים שאין בזה איסור במיוחד שרבנו לא הביא את הברייתא הזו להלכה הברייתא הזו של מדברת על קריאה בברכת המזון, על קריאה בהודעה של הלל. רבנו לא הביא את הבריתה הזו להלכה. לכן נראים כאמור נראים דברים שמעבר לזה אין. וזו הסיבה שאנו קורעים בוידוי. הווידוי זה לא 18 ואין שום סיבה שלא לכרואה בוידוי. אף על פי שאנחנו אומרים את זה גם בשם השם. השם אלוהינו. אנחנו מזכירים שם בסוף השם אלוהינו ואנחנו עדיין בקריאה לא זוקף השם כי ככה זה המנהג. ואין בזה איסור ולא הקפידו אלא ב כברכות 18 כך נראה הדברים ובאמת הערוך השולחן מתחבט בסימן קיג אור חיים סעיף ה וסעיף ו' אמרו חז"ל הקורע בהודעה של ברכת המזון כשאומר נודה לך ובהודעה של הלל שאומר הודו לשם כי טוב הרי זה מגונה שאין לך על המקום שתיקנו חז"ל יש בזה שאלה ואם כן איך אנו קורעים באמירתנו ואנחנו קורעים ובראש השנה ביום הכיפורים פנים פיהם וכן בעבודת יום הכיפורים אמנם באור הדברים כן במקום שאין שם תקנת חז"ל כלל אין שום חשש בדבר כמו שכתב כמו שכתבתי בעניין הקריאה באמצע הברכות והעניין כן הוא באמת לשון ברכה הודעה אינו מלשון שתחוויה זה לא בהכרח איפה שכתוב מודים זה שתחוויה אלא מלשון חזקה טובה ואלול וזה שתיקנו חכמים ארבע קריאות ו-18 ידעו על מה תיקנו ולכן הקורע בהודעה של ברכת המזון או בהודעה של הלל הרי זה מגונה למה כי הוא ערוך השולחן כפול לשולחן ערוך שפסק את זה להלכה אבל רבנו גם את זה לא פסק ולכן הוא נאלס להביא איזשהיא איזשהו הסבר למה כן זה נפסק להלכה וכן שאומר בנשמת כל בנשמת כילך לבתך אנחנו מודים אך בויברך דוד בעתה השם אלוהינו אנחנו מודים לך הרי זה שכלות וגם בנשמת ובכל קומה לפניך שחווה הרי זה רק סיפור דברים כלומר כשיש לנו איזשהי איזשהי שכלות מעצם העובדה שקורעים באותו מקום אז הוא אומר זה טיפשות אבל בשאר הוא אומר מתי שהוא ירצה יכרע ואין בזה שום בעיה עד כאן ללמדנו מורי ורבותיי שבאמת נראה מדברי רבנו אין איסור הלכתי לכרוע מעבר מה שתיקנו חכמים ב-18 בתוך 18 לא אבל מעבר ובזה צודק מורי שם קורעים לא מקומות אחרים בדיוק שמורי צודק אבל מחוץ ל-18 במקומות אחרים במקום שנהגו לכרוע. אם אין איזשהיא שכלות מעצם הפירוש המלולי שלזה, צודק ערוך השולחן שלכאורה אפשר. וזהו ההסבר שבוידוי אנו קוראים כי כך נהגו. וכל מקום שירצה אדם כמו שרבנו אומר הללו שנהגו וראנו ויפלו על פניהם וכולי ונפלו על פניהם שאין בזה שום איסור ואין בזה שום גנאי. רבי חנו בנגש אומר