קישוט בתי הכנסת בציורים, איורים וכיו"ב-האם מותר לפי ההלכה?

איננו רואות כיצד לאחרונה בתי הכנסת של ודי תימן בארץ הולכים ונעשים מקושטים יותר מצוירים יותר צבועים יותר והשאלה האמנם זה עולה בקנה אחד עם ההלכה או לא והתשובה באמת בתק כנסת בתימן היו הדוגמה הכי מקורית מבחינה הלכתית אף שאבותינו ידעו אומנות מה היא. בכל זאת בבתי הכנסת לא היה שום ציור, לא היה שום קיור, לא היו פסוקים מתנוססים ולא היו מצבות בשלטי הנצחות. בתוך בית הכנסת הכל לשם שמיים לא קראו אפילו בית כנסת אפילו שהם בתי כנסת פרטיים לא כתבו על בית שלוט חיצוני אפילו שם של בית הכנסת אלא בית השם לשם שמיים בכל דבר ועיקר ואני חוזר ואומר הם ידעו אומנות מה היא שהרי אה ה היו כמה אומנים ודים לא גויים שידעו לצייר ולחייר ולעשות שמשות צבעוניות עם צורות מיוחדות במינם ביניהם היו קרובי משפחתי מצד אמי וגם בית העזיירי מנגריה ואלה היו עובדים קבוע בבית המלך בארמון כדי לשכלל את הארמון במעשה קיור מרהיבים ולמרות הכל בבית כנסת, המקסימום שעשו, אם עשו זה שמשות עליוניות צבעוניות ולא יותר. אבל כאמור, לא עשו בתוך הכותלים ובחלל בית הכנסת שום ציור. אינן רואות שגם בכתובות ובספרים עשו מעשה אומנות מרהיבים. הם פסוקים כי הם הרי שלטו מאוד מאוד לפסוקים והם הפסוקים עשו כל מיני צורות וא או פרחים עם פסוקים דהיינו כתבו את זה בצורה של פרחים או בצורה של נורה או צורה של מגן דוד כל מיני עצובים מאוד מאוד מעניינים ואומנותיים ולמרות הכל כל אלה באו לידי ביטוי דווקא בבית הכנסת דווקא בספרים אבל לא בבית הכנסת כי כאמור בבית הכנסת הייתה להם תפיסה שזה לשם שמיים ולא יותר ובאמת רבותיי יש להתייחס לציורים האלה מכמה היבטים נתאב לעצמנו שאין בציורים שום תאווה ושום שום סרך של עבודה זרה. סוף סוף כפי שאומר מרן השולחן ערוך ש אם עושים את זה למשל בכותלים שמול המתפללים יש בזה משום מסחת דעת שולחן ערוך אור החיים סימן צדי הלכה כג מסיחים את דעת המתפלים והפוסקים אשר נאלצים לתת היתרים לוועדים אשר מבקשים לעשות ציורים בית כנסת וכיוצא בזה אז נאלצים לומר שעצמו את העיניים ולא כולם עוצים את העיניים וזה גם לא פתרון יש בן אדם שהיום כבר זקוקים לסידורים ומתוך שלא עצים את עיניו בגלל הסידור אז הרי העיניים משוטטות ולכן א' שום דבר שמשיח את הדעת לא צריך להיות בית כנסת ב יש ציורים שמבחינת תכנית צריכים מהם להם בדיקה מאוד מאוד גדולה לא מבעיה האריות שהם עבודה זרה כפי שהרב ארצו כתב והרבסב חרה חזיק אחריו שאין מקום לאריות בשום פנים באופן בית כנסת אלא גם אפילו ציורי אדם גם כן אף שהם לא דמות בולטת איך אפשר להדיר את האדם בתוך בית הכנסת ו צורות בעלי החיים. נכון, לא נאסר אלא צורת אדם בצורה בולטת באדם, אבל סוף סוף הבעלי חיים באמת מקומם לא יכירם מבחינת צורותיהם. בבית שכל כולנו צריכים להיות מרוכזים לעבודתו יתברך. ואם באנו לדמויות חמה או לבנה בגרמי השמיים, נכון שלפי רבנו האיסור ובעיקר לגבי הצורות האליליות שהיה להם שמייצגות את השמש, שמייצגות את הלבנה, שמייצגות גרמ כוכבים אבל לפי מרן אפילו הצורות שאנחנו רגילים לצייר בהם את החמה ואת הלבנה את הכוכבים יש איסור לעשות עם ושוב אפילו רבנו יודע למרן שמקום שאנחנו מתפללים לשם ומיחדים שמו יתברך מה לנו שנעל בזכרוננו ובתודעתנו גרמי שמיים שהיו פעם ואולי יש עדיין אצל אומות העולם שמשמשים כאמצעים לבורא עולם חס ושלום אלא ומיקשם אלוהינו בכל קוראנו אליו לכן כאמור מכל בחינה שאנחנו בוחנים את העניין לא בעיה בדברים שתכניהם יש בהם איסור ממש אוסרך איסור אלא אפילו דברים שאין תחניהם אין תכניהם אסורים אזי אין לעשות אותם הנה ניקח דוגמה פסוקים לכאורה למה שלא יהיה לנו פסוקים בפרוכת או בקירות ובבית השם נלך ברגש חס מפני השם או כל מיני או כל מיני פסוקים אחרים עכשיו הלונו שכתבו פסוקים בקיר נתכרו אחר כך בעיה שהסיד נקלף לצבוע, לסייד, למחוק שם השם. הרבה בעיות התעוררו תוצאה מן הדברים האלה כי סוף סוף זה לא דבר סטטי, זה דבר שמשתנה והפרוכות גם הם נלקחות לקיבוס. יש פעמים שהקיבוש פוגע, משחיט את הפסוקים אשר הם כתובים שם או רקומים שם. לכן אין צפק שה השיטה של אבותינו בתימן שלא היה כלום כלום כלום על גבי הפרוכת שום דבר רקע מכל כיתוב ריקה מכל ציור היא לא נובעת מתוך חידלון מתוך חוסר ידע בדיוק הפוך מתוך זה שזה נדפס שזה רק לשם השם ולא מעבר לזה שכל שינוי או כל דבר בבית השם עלול לעלות על ש מוקשים. הנה אנחנו בלת ברירה בגלל הלחצים של העדים מתפשרים ואז אומרים להם טוב תעשו ציורים לחלונות בצדדים לא בקיר שמימון לפחות אם כבר יותר מדי חזקה עליכם הדבר הזה תעשו בחלונות מימין ומשמאל אבל לא מסויים ואז הם מחפשים להם מה מה לעשות אלו ציורים אז למשל לקחים בחשבון 12 השבטים אז כבר מורי עמד על כך שגם כשכבר מאמצים לעצמם את ה1 השבטים אז הם הולכים אחרי שתי הפסוקים שישכר חמור גרם ומציירים אותו בתור חמור ועוד שום בני שכר יודעי בינה לעתים היו תמיד דחכמים עצומים שבקיעים בתורה, בקיאים בסודות העיבור, בסודות העיבור וככה חודרים כל מיני דברים או דברים אשר מהבים קטרוג, מהבים קטרוג אפשר לומר על יהודה שעושים דמות אריה, שכבר אמרנו דמות אריה, אין לו מקום וכולי. אז לפחות לפחות אם כבר נכנעים ללחץ שלוחים לפחות להתייעץ, מה לעשות, מה לעשות ויש רבותיי בפרק במדרש רבה על ספר במדבר על חומש במדבר גם פרשת במדבר גם בפרשת נשוא פירט של כל 12 דגלים של השבטים ומה היו הציורים שהיו ב-12 שבטים ומה היו צבעיהם צבעים של 12 אבנים טובות ומרגליות וכן הציורים שהיו ציורים עליהם כל דבר ודבר עם תוכנו עם תוכנו שלו ולכן אם כבר רוצים אז אדרבה שיקחו משם את הדגלי השבטים ועל בסיס זה יעשו ולא שיעשו דברים אשר כאמור יש בהם שום בורות ואחרון אחרון שוב איננו רואות שיש כיבוש כיבוש בית הכנסת על ידי בעלי המאה כל מי שהוא תורם רוצה כיתוב הוא רוצה את הכיתוב בקודש הקודשים במקום הכי בולט וכולי ואז מתעוררות בעיות הפליות בין תורם זה לבין תורם זה בכל קרצה לזה דברים שהם בעיות וכאמור אחת דעת שבן אדם במקום להתפלל מתחיל לקרוא מי תרם את הפרוכת הזו מי תרם את הארון הזה מי תרם כך וכך והתחיל לקרוא במסיח את דעתו מן התפילה שכאמור אין לזה מקום בשום פנים ואופן אין טוב יפה מכך מה שאיננו רואות לאחרונה שבלובי של בית כנסת עושים איזה מין עץ חיים ושם עושים את התורמים השונים בהבלטות לפי גודל התומות ויחודן וזה בולט בכניסה כל אדם יכול לראות מה זה תרם מה זה תרם בהתאם לתרומה למה לא אבל מן הרגע שנכנסיםבית הכנסת אשרי הו מי יתן שאכן באמת בית הכנסת יחזור להיות בית השם נטו ואם כבר אנחנו ממליצים על חץ חיים בלובי הרי גם אם רוצים מעשה אומנות אולי באמת יעשו את זה בכניסה לבית הכנסת בלובי וישאירו אותנו פטורים מצרותיהם של כל אלו בית הכנסת שנשאר נקיים עם בורא עולם אולי באמת הלובי יהיה איזה מין אטרקציה גדולה מאוד ובפנים ישאיר אותנו אבל הדבר תלוי כבר לכל ציבור וצי ציבור לפי איכותו. ככל שהוא ציבור דעתם, מאמין, מבין, אז באמת אפשר לנהל את הבית כנסת ולבנותה בצורה גם נאה וגם לשם שמיים. ככל שפחות אז אין צפק שיש התפשרויות ולפחות לפחות שלא יעשו טעויות גסות. רבי חנן ברגש אמר