יצאו לחו"ל ונקלעו למצב שאין להם יין ולא פת לקדוש, האם רשאים לקדש על מים?

אה נשאלתי על ידי אחד המתפללים בית כנסת שיבעת ציון שאלה שגם דנו בה בבית כנסת שיבעת ציון ראוי להביא אותה גם בפני הקהל הקדוש הזה אודות בני אדם שיצאו לחוץ הארץ ונקלעו למצוקה כשרותית והגיע ליל שבת והבורק אין בו מים כלומר לא מצאו יין כשר, לא מצאו פת כשרה ושעדו לבם בליל שבת רק במיני ירקות ופירות. והשאלה שעמדה בפניהם הייתה מה בנוגע לקידוש שהרי אין יין ואין פת ואותה קבוצה בצר לה קידשה על מים לקחה כ** מים ואמרה את הקידוש על כ** מים, האמנם נהגה קשורה או לא? ואם כן, מה היה עליה לעצות? והתשובה, היא לא נהגה קשורה ולא היו צריכים לקדש. והם בבחינת אנוס רחמנא פטרה. אם היציאה לחוץ הארץ הייתה מוצדקת מבחינה הלכתית, אם היציאה לחוץ הארץ לא הייתה מוצדקת מבחינה של חטית אי אפשר להגיד עליהם שהם אנוס רחמנא פטרי אלא בדרגה של פשיעה וההסבר להכראה הזו הוא כדלקמן מצוות עשה מן התורה לזכור את השבת בדברים בכניסתו וביציאתו ומזה למדו חכמים שמצווה לקדש את השבת בדברים ביין או בפת. אמנם בליל שבת כשאנו מתפללים תפילת ליל שבת אנו מתפללים שבע ברכות לא 18 שלוש ראשונות ושלוש אחרונות והאמצעית היא קדושת היום. ויש מן הפוסקים שסברו שהברכה הזו בתפילת ליל שבת היא הזכירה בדברים והיא הקידוש אבל עליבה דאמת אומר מורי הרי הקידוש קצת שונה מאשר התפילה של ליל שבת כי בקידוש יש תוספת מאוד מאוד משמעותית זכר ליציאת מצרים ועוד שבתפילה אין את התוספת הזו זכר ליציאת מצרים אוכבר עמדו על ההבדל הזה רבים וטובים אלא שהרב רוד יוסף מכריע ואומר שקבוצה או בני אדם או יחיד שאין לו לא יין ולא קידוש ולא פעת אז הי לא יק וישמחו על ה התפילה לפי הדעה שאומרת שהקידוש יוצאים מדי חובת דאורייתא בדברים שנאמרים בתפילה לכבוד שבת קודש אבל הוא לא נח ולא שקט והוא אמנם דן בעניין כבדרך אגב בשאלות ותשובות יביע עומר חלק א' אור החיים סימן טו שם הוא דן על קידוש בית הכנסת שבהזדמנות נצטרך גם להתייחס לעניין הזה אבל באותיות כא כב נזקק לעניין הזה של אם אין לו יין ואין לו פת כיצד יעשה ובנו שמחרה מחזיק אחריו בילקות יוסף על שבת על סימן רע סעיף ז ש עוסק כמו אביו אומר שאין מקדשים ויכוון על מה שהוא אומר בתפילה אבל הוסיף וטוב שיוסיף בתפילה זכר ליציאת מצרים ויכוון לצאת ידי חובה אני יודע אם רבנו היה מסכים להצעה הזו שנשנה מנוסח שהתנסחו אנשי כנסת הגדולה שעדיין היו יחד עם אחרוני הנביאים וכל דבריהם שקולים מוזני פלס אם להוסיף את התוספת הזו שזכיאת מצרים אלא כמו שמורי אומר אף על פי שהקידוש בליל שבת על היין הוא מדברי סופרים זאת אומרת הקידוש לקדש את השבת בדברים הוא מן התורה אבל הקידוש על היין הוא מדברי סופרים אף על פי שהקידוש על היינו מדברי סופרים, אבל חכמי ישראל אמרו שאת מצוות עשה של קידוש השבת בדברים יעשה בדרך הזו והזו, דהיינו על יין, על פת, בנוסח הזה. ולכן יצא לפי זה שאם אין לו יין ואין לו פת, אז זה לא בבחינת שכבר יצא ידי חובה. בתפילה אלא מבחינת אנוס רחמנא פקרא שאין לו את המתכון שחז"ל אמרו שזוהי המצוות עשה שנצווה היהודי לקדש את השבת בדברים אף על פי שלמור יש חידוש חשוב שהוא אומר שכשיש לו לאדם יין ויש לו פת ויש לנו כלל אין קידוש אלא במקום סעודה לסעודה היא על הפת בכל זאת אומר מורי טועים אלה שחושבים שאם אני אוכל והכן שאני אוכל אני מקדש ואם לא אומר מורי לא נתאר לעצמנו שיש איזשהיא מסיבה סעודת חתן נניח ונניח שאדם רוצה להצטרף לסעודת החתן בליל שבת, אבל לא מתחילתה. הוא רוצה את החלק המשפחתי ואחר כך את החלק האישי שהוא אישית ילך ויצטרף לסעודת החתן. ולכן הוא רוצה לאכול ג'עלה יחד עם בני ביתו ולאחר מכן הוא יעזוב אותם וילך אל בית החתנים ויצטרף לסעודה של ליל שבת. אומר מורי חידוש מעניין ומרענן. אומר קידוש בביתו על הג'עלה כדי להתיר לו אתמת את עימת הפירות והקטניות בכל והפיצוחים. כי בלעדי הקידוש אסור לו לטעום. ולאחר מכן כשיגיע לבית החתנים שם נמצאת הסעודה אז יקדש את הקידוש על הסעודה. ומה בין הקידוש אומר מורי הקידוש על הטעימה לבין הקידוש על הסעודה. אומר, יש הבדל מהותי מאוד מאוד חשוב. כשהאדם מקדש על הסעודה, הקידוש הזה פותר אותו לכל השבת כולה. אם למשל צעדתי בביתי וקדשתי לפני כן או לאחר מכן באו והזעיקו אותי, "כבוד הרב, איך יכול להיות שאתה לא תהיה אצל החתן?" אמרתי, אבל סעדתי. אמרו, "לא, לא, לא, סעדת, סעדת את בוא אלינו, לא מוותרים עליך. והלכתי לשם ועדיין הם לא קידשו. האם אני צריך לחזור ולקדש כיוון שאני חוזר ושועט שם? תשובה. לא, כי קידוש על הסעודה פותר את כל חובת הקידוש לכל השבת. חוץ מקידוש הרבה שזה דרבנן. לעומת זאת, אם קידשתי ואכלתי אתעלה הוא באו והזעיקו אותי ללכת לבית חתן לסעודת חתנים ולא ויטרו והלכתי לשם הקידוש שלי יצא איפה שהוא על התרת התעימה לטעון מיני פירות מיני פיצוחים ולכן הועיל והוא רק התיר לי את התעימה קידוש כזה עוד לא פותר אותי לכל השבת ומשום כך יכול וצריך אני לקדם במקום החדש שאליו הגעתי וששם אני סועד לקדש את הקידוש שפה תורתי לכל השבת וזהו אין קידוש אלא מקום סעודה גישה מעניינת בבאור הכלל הזה של אין קידוש במקום סעודה נחזור לעניינינו כאמור אף שמורי אומר שיש קידוש על פיצוחים כדי להתיר את טעימת הפיצוחים זאת בתנאי שנתמלא היסוד של עצם החובת קידוש שיש יין ויש פת או לפחות פת שהרי אפשר לקדש על הפת כשאין יין לפחות פת אבל כשאין לא זה ולא זה הרי הוא לא יקדש ובאמת השאלה הזו של אותה קבוצה שנקלעה למצוקה כשרותית היא גלגול ממציאות שהייתה בתימן באזור שרעב מאות בשנים שהרי אחנו שבשר אב כבר פנו לרבנו אברהם בנו של הרמבם כבר בימיו דהיינו לפני כ800 שנה בשאלה שאצלהם באזורם לא היה לא יין ולא פת של מיני דגנים היה להם פת של דורה אבל לא פת של מיני דגנים ומה הוא לבר לקדש ומה הוא לברך ברכת המזון כי ברכת המזון על מני דגנים והם אפלו אמרו משהו מבריק מאוד לרמם לרבם שהרבם ציין אותם שבח על חריפותם לא הסכים איתם במסקנה אמרו לו הרי בגמרא נאמר שמשה רבנו תיקן את ברכת הזן ויהושע תיקן את ברכת הארץ בברכת המזון ודוד ושלמה תיקנו את בברכת ירושלים כשנבנה המקדש שאלו אבותינו שבתמן אחנו אשרים שאלו את הרבם הרי במדבר היה מן אז על מה הוא תיקן את אזן את הכל משמע הם אומרים שציבור שאין לו פת דגנים ומאכלו הוא מן שברכו חזן את הכל ואנחנו שאין לנו פת דגנים אלא פת דורה נברך בברכת ה מזון אמר להם הרבן הרמבם הרעיון מבריק אבל מהקש ומרעיונות עדיין לא מורים הלכה ולכן לא צריך לברך רק על מני דגנים ומה קרה שם צריך להסביר יכול להיות שהוא תיקן על אלה שהיו אוכלים מני דגנים שהרי היבו יצאו סוחרים באו מארץ ישראל והביאו יין מענבים של גדי ונסחו במשכן וכן הביאו חיטים בשביל המנחות אז גם אנשים פרטיים בעלי יכולת קנו אז כך שעדיין אי אפשר לבוא להשיק מסקנות מדברים שלא נתברו כל סורם מבחינה היסטורית נחזור לעניינינו סוף סוף לכן שרהים כבר לפני מאות בשנים ועד עד על אותם ארצה יש לנו עדויות מוקלטות שלא היו להם פת מיני דגנים ולא יין של ענבים ובשביל ליל הסדר היו הולכים למרחקי מרחקים ומביאים ענבים בשביל יין ליל הסדר ומביאים דגנים בשביל מצות אבל לא מעבר לזה כל השנה לא וערבם פסק להם לא לקדש כי אין קידוש אלא מקום סעודה דהיינו אם אין פת אם אין גם פת אז לא לקדש לא יין ולא פת לא לקדש הוא אומר אם אתם רוצים שלא לשכוח את הקידוש אתם יכולים לומר את הקידוש בלי שם ומלכות כדי שלא תשתכח לאכח מצוות קידוש. דרך אגב, הם נהגו לומר את הקידוש עם שם מלכות כדי שלא תשכח תורת קידוש. אבל הרבה מורה שלא נמצאנו למדים. כי אכן באמת במקום שאין לא יין ולא פת אף שיש דעות שמשתמע מהם שכן יקדש אבל הדעה הרווחת והמתקבלת היא שלא לקדש בכלל ורצוי מאוד מאוד שבעדן שלנו שהכל יש והעולם כולו ככפר גלובלי קטן לעולם יחלקה לאדם את מעשיו ומידיו יצא לחוץ הארץ שליחות של מצווה כי בד אסור אזעולם יחלקל את מעשיו ואו צטייד בצדע הראויה לעת חירום בדברים כאלה שיהיה לו מיני פת גמז איזה קשיחים מצות מצות שאפשר שהם לא מתקלקלות ואז יכולו לקדש עליהם יכולו לאכול עליהם אין שום בעיה מבחינה זו נכון יש בעיה בשביל להעביר בטרמינלים אבל אה יש גם פרצות בעניין הזה א סיפר לי א הרב אבשלום ש פעם הוא העביר א לקח איתו זחוג בחלבה ובטרמינל בניו יורק היו כלבי גישוש והריחו ועלו עליו ואז התנפלו עליו כי שמה מאוד מאוד מקפידים בעניין הזה אז הוא אומר לא לא אני סובל משלשול וזה הרפואה שלי זה הרפואה שלי אז עזבו והניחו לנפשו אז עדיין יש פרוצות שאפשר בדרך זה או אחרת אדדי חמק עבר ולעולם אדם מחלק את מעשיו תמיד לדעת להיות בקרבת בית חבד כדי שלהיות לא להיות מנותקים לא מאזורי תבילה לא מאזורי כשרות לא מאזורי טבילה בכל כ יוצא בזה כדי שאדם שיוצא לחוץ לארץ שיחוד מצווה לא יצא בחבילות חבילות של עבירות בידו רבי חניה מלגש אמר