יצאו לחו"ל ונקלעו למצב שאין להם יין ולא פת לקדוש, האם רשאים לקדש על מים?

תמצית נושאים מרכזיים ורעיונות חשובים מתוך הטקסט "הטקסט שהודבק"

הטקסט עוסק בשאלה הלכתית מרכזית: מה דינם של אנשים שיצאו לחוץ לארץ, נקלעו למצוקת כשרות בליל שבת ולא מצאו יין או פת כשרה לקידוש? האם קידוש על מים במצב כזה נחשב לתקף, ואם לא, מה עליהם לעשות? הדיון מתרחב להיבטים נוספים של מצוות הקידוש, כגון קידוש במקום סעודה ומשמעות הזכרת יציאת מצרים בקידוש.

נושא מרכזי: קידוש ללא יין או פת במצב מצוקה

• השאלה שהועלתה: קבוצה שנקלעה למצוקה כשרותית בחוץ לארץ וקידשה על מים בליל שבת, האם נהגה כהלכה?
• התשובה העיקרית: הקבוצה לא נהגה כהלכה ולא הייתה צריכה לקדש. הם נחשבים "אנוס רחמנא פטרה" (אנוסים שהרחמן פטרם).
• הבחנה חשובה: אם היציאה לחוץ לארץ הייתה מוצדקת הלכתית, הם אכן אנוסים. אך אם היציאה לא הייתה מוצדקת ונחשבת לחטא, לא ניתן לראות בהם אנוסים, אלא כמי שפשעו.
• הטעם להכרעה: מצוות קידוש השבת בדברים היא מהתורה, וחכמים למדו שיש לקדש על יין או פת. בהיעדר שניהם, אין את ה"מתכון" שחז"ל קבעו לקיום המצווה.

דעה חולקת ופתרון חלופי - תפילה במקום קידוש

• דעת חלק מהפוסקים: ברכת "קדושת היום" בתפילת ליל שבת נחשבת לזכירה בדברים והיא הקידוש.
• דחיית הדעה הזו: הרב רוד יוסף מכריע שהקידוש שונה מהתפילה, בעיקר בתוספת "זכר ליציאת מצרים".
• הכרעת הרב רוד יוסף (כפי שמובאת בטקסט): אדם שאין לו יין ופת לא יקדש, אלא יסתפק בתפילה מתוך כוונה לצאת ידי חובת קידוש בדברים.
• תוספת אפשרית: יש המציעים להוסיף בתפילה "זכר ליציאת מצרים" ולכוון לצאת ידי חובה, אך המחבר מטיל ספק אם רבותיו היו מסכימים לשינוי בנוסח התפילה שקבעו אנשי כנסת הגדולה.

הבחנה בין קידוש על יין/פת לקידוש על מים

• הטקסט מדגיש שהקידוש על יין בליל שבת הוא מדברי סופרים, אך עצם מצוות קידוש השבת בדברים היא מהתורה. חכמים קבעו שדרך קיום המצווה היא על יין או פת בנוסח מסוים. לכן, קידוש על מים אינו עונה על דרישות חכמים.

הכלל "אין קידוש אלא במקום סעודה"

• יישום הכלל: אם אין פת, שהיא מרכז הסעודה, אין לקדש לא על יין ולא על דבר אחר.
• חידוש של המחבר בנוגע לקידוש על "ג'עלה" (אכילה מועטת): אדם הרוצה להצטרף לסעודת חתן מאוחר יותר בליל שבת יכול לקדש בביתו על אכילה מועטת של פירות וקטניות כדי להתיר לו לטעום לפני הסעודה העיקרית.
• ההבדל בין קידוש על טעימה לקידוש על סעודה: קידוש על הסעודה פותר את חובת הקידוש לכל השבת (מלבד קידוש רבה שהוא דרבנן), בעוד שקידוש על טעימה מתיר רק את הטעימה ואינו פותר לחובת קידוש במקום הסעודה העיקרית.

התייחסות למציאות היסטורית בתימן

• הטקסט מזכיר שאלה דומה הופנתה לרבנו אברהם בנו של הרמב"ם לפני כ-800 שנה מיהודי תימן, שבאזורם לא היה יין או פת מדגנים (הייתה רק פת מדורה).
• טיעון היהודים מתימן: הם ביקשו להשוות את מצבם למצב בני ישראל במדבר שאכלו מן וברכו "שהכל נהיה בדברו", ולכן ביקשו לברך ברכת המזון על פת דורה.
• תשובת הרמב"ם: הרעיון מבריק, אך אין ללמוד הלכה מהקש ומרעיונות בלבד. ברכת המזון נאמרת רק על מיני דגן.
• מסקנה לגבי יהודי תימן: מכיוון שלא היה להם פת מדגנים או יין באופן קבוע, פסק להם רבם שלא לקדש, כי "אין קידוש אלא במקום סעודה". עם זאת, הותר להם לומר את הקידוש בלי שם ומלכות כדי שלא תשתכח מצוות הקידוש (אך המחבר מציין שהיו שנהגו לומר עם שם ומלכות).

המלצות לימינו

• לאור העובדה שהעולם הפך לכפר גלובלי קטן, מומלץ לאדם היוצא לחוץ לארץ לשליחות מצווה להיערך מראש ולצטייד בפת גמורה (כגון מצות קשיחות שאינן מתקלקלות) כדי שיוכל לקדש ולאכול עליהן בעת הצורך.
• התמודדות עם בעיות במעברים: המחבר מזכיר את הקושי בהעברת מזון כשר במעברים, אך מציין שישנן "פרצות" ודרכים יצירתיות להתמודד עם כך (תוך הבאת סיפור על רב שהצליח להעביר זחוג).
• חשיבות הקשר לקהילה כשרה: מומלץ לאדם היוצא לחוץ לארץ להיות בקשר עם בתי חב"ד כדי לא להיות מנותק מענייני כשרות וטבילה, ובכך להימנע ממצב של יציאה לשליחות מצווה עם "חבילות של עבירות".

ציטוטים רלוונטיים:

• על האנוסים שלא קידשו על מים: "והתשובה, היא לא נהגה קשורה ולא היו צריכים לקדש. והם בבחינת אנוס רחמנא פטרה."
• על מצוות קידוש בדברים: "מצוות עשה מן התורה לזכור את השבת בדברים בכניסתו וביציאתו ומזה למדו חכמים שמצווה לקדש את השבת בדברים ביין או בפת."
• על ההבדל בין קידוש לתפילה: "אבל עליבה דאמת אומר מורי הרי הקידוש קצת שונה מאשר התפילה של ליל שבת כי בקידוש יש תוספת מאוד מאוד משמעותית זכר ליציאת מצרים ועוד שבתפילה אין את התוספת הזו זכר ליציאת מצרים"
• הכרעת הרב רוד יוסף: "אבל הרב רוד יוסף מכריע ואומר שקבוצה או בני אדם או יחיד שאין לו לא יין ולא קידוש ולא פעת אז הוא לא יקדש וישמחו על התפילה לפי הדעה שאומרת שהקידוש יוצאים מדי חובת דאורייתא בדברים שנאמרים בתפילה לכבוד שבת קודש."
• על קידוש על הג'עלה: "אומר קידוש בביתו על הג'עלה כדי להתיר לו אתמת את עימת הפירות והקטניות בכל והפיצוחים. כי בלעדי הקידוש אסור לו לטעום."
• על ההבדל בין קידוש על טעימה לסעודה: "כי קידוש על הסעודה פותר את כל חובת הקידוש לכל השבת... לעומת זאת, אם קידשתי ואכלתי אתעלה הוא באו והזעיקו אותי ללכת לבית חתן לסעודת חתנים ולא ויטרו והלכתי לשם הקידוש שלי יצא איפה שהוא על התרת התעימה לטעון מיני פירות מיני פיצוחים ולכן הועיל והוא רק התיר לי את התעימה קידוש כזה עוד לא פותר אותי לכל השבת ומשום כך יכול וצריך אני לקדם במקום החדש שאליו הגעתי וששם אני סועד לקדש את הקידוש שפה תורתי לכל השבת וזהו אין קידוש אלא מקום סעודה."
• על פסיקת רבם של יהודי תימן: "ובשביל ליל הסדר היו הולכים למרחקי מרחקים ומביאים ענבים בשביל יין ליל הסדר ומביאים דגנים בשביל מצות אבל לא מעבר לזה כל השנה לא וערבם פסק להם לא לקדש כי אין קידוש אלא מקום סעודה דהיינו אם אין פת אם אין גם פת אז לא לקדש לא יין ולא פת לא לקדש הוא אומר אם אתם רוצים שלא לשכוח את הקידוש אתם יכולים לומר את הקידוש בלי שם ומלכות כדי שלא תשתכח לאכח מצוות קידוש."
• על הצטיידות מראש: "לעולם יחלקה לאדם את מעשיו ותמיד יצא לחוץ הארץ שליחות של מצווה כי בד אסור אזעולם יחלקל את מעשיו ואו צטייד בצדע הראויה לעת חירום בדברים כאלה שיהיה לו מיני פת גמז איזה קשיחים מצות מצות שאפשר שהם לא מתקלקלות ואז יכולו לקדש עליהם יכולו לאכול עליהם אין שום בעיה מבחינה זו"
• על חשיבות הקשר לקהילה: "תמיד לדעת להיות בקרבת בית חבד כדי שלהיות לא להיות מנותקים לא מאזורי תבילה לא מאזורי כשרות לא מאזורי טבילה בכל כ יוצא בזה כדי שאדם שיוצא לחוץ לארץ שיחוד מצווה לא יצא בחבילות חבילות של עבירות בידו"

הטקסט מציג דיון הלכתי מעמיק בשאלת הקידוש במצבי מחסור, תוך התייחסות למקורות, דעות שונות ומציאות היסטורית, ומספק הנחיות מעשיות רלוונטיות גם לימינו