המפריש תרו"מ מטבל ודאי, מהן הברכות החלות עליו? האם במעשר עני יש מושגי פדיון או חילול?

שאל השואל ואמר שיש לו פירות שהם גדלים בגינתו והם בבחינת טבל ודאי ומטבע הדברים בשעה שהוא תולש את הפירות הוא מפריש תרומות ומעשרות ושאלתו היא כפולה א' ברנו לו הדבר שהוא מברך על עצם ההפרשה, אבל לא ברור לו האם הוא חוזר ומברך בשעה שהוא מחלל מעשר שני, פודע על כסף או מחלל על פירות, האם הוא מברך או לא מברך? ושאלה שנייה, מאחר והשנה היא שנה שלישית וזה שנה שלישית השביעית ואם צריך להפריש מעשר עני במקום מעשר שני, האם צריך לפי שאלתו, לפי נסחה שלו לברך על חילול מעשר עני או לא? ובכן, הדבר פשוט שבשעה שהאדם מפריש תרומות ומעשרות בפעם אחת, דהיינו לפניו נמצא הטבל הוא מדובר בטבל ודאי ולא דמי כמו שהשואל שואל והוא מפריש תרומה גדולה מעשר ראשון תרומת מעשר מעשר שני או מעשר עני זה תלוי בשנה אז זה דבר פשוט שבשעה שהוא מפריש תרומות מעשרות ביחד הוא מברך ברכה אחת לכולם לאשר קדשנו בצותיו וציונו להפריש תרומות מעשרות. אבל אם הוא הפריש דבר דבר בפני עצמו, למשל, בזמן שהמקדש היה קיים ועדיין הייתה טהרה בישראל והיו מפרשים תרומה גדולה ונותנים אותה לכהן, מעשר ראשון נותנים אותו ללוי. והלוי מפריש מעשר מעשר זה תרומות מעשר. תן הכהן. אז הדבר פשוט שאם נניח במקרה עבר כהן אז באותו רגע אני אומר לו תשמע בוא הנה אני מפריש תרומה גדולה קח לך את התרומה גדולה ואני מברך אשר קדשנו צותה וציונו להפריש תרומה ואני נותן לו את התרומה אחר כך אם למחרת עבר לוי אני אומר לו בוא בוא אני רוצה לתת לך מעשה ראשון אני מברך על הפרשת מעשה מעשר מעשרות נותן לו מעשר מעשר ראשון והוא הלבי כשיפריש מד מעשר הוא יברך עלע על התרומה זאת אומרת אומר רבנו בפרק אה פרק ראשון מהלכות מהלכות מעשרות הלכה טז כותב רבנו המפריש מעשר זה מברך תחילה כדרך שמברכים על כל המצוות וכן מברך על מעשה שני ועל מעשר עני ועל מעשר מני מעשר מברך על כל אחד בפני עצמו ואם יפריש הכל זה אחר זה מיד ולא סחניהן כל לן בברכה אחת הוא מברך להפרישון מעשרות אז יוצא איפה מעשר עני אם הוא הפריש את כל ההפרשות תרומה גדולה מעשר ראשון תרומת מעשר מעשר עני ביחד כמו שאנחנו נוהגים לעשות אז ודאי ודאי ברכה אחת לכולם אשר קדש מצותה בצלם להפריש תומות מעשרות אבל היה והפריש מעשר עני מאוחר יותר כגון הוא לא ידע בכלל שיש מעשר עני ולמד בית המדרש שצריך מעשר עני והוא כבר הפריש תמ גדולה והפריש מעשר ראשון בתומת מעשר עכשיו מתחדש לו שצריך מעשר עני בא לביתו מברך אשר כדשם צותה מצווה להפרש מעשרות או מעש רעני ומפריש את ה את המעשר הועיל והוא הפריש אותו כשהוא לעצמו אבל לגבי פדיון מעשר שני או לגבי חילול מעשר שני אף על פי שכבר האדם ברך אשר קשהנו מצוותיו וציונו להפריש תומות מעשרות או ברך באופן מיוחד על מעשר שני אם הפריש מעשר שני בפני עצמו הרי כשהוא בא לפדעות הוא חייב לחזור ולברך ברכה מיוחדת לפדיון. אומר רבנו בפרק רביעי מהלכות מעשר שני בנתרעי הלכה שלישית הפודא מעשר שני מברך על פדיון מעשר שני ואם חללן על פירות אחרות או שחלל מעות על הפירות מברך על חילול מעשר שני והפודע או המחלל מעשר שני של דמי אין צריך ברכה לכן כל תשובתנו היא לשואל הזה שהוא כותב פירות מגינתו וזה תבל ודאי כי אם זה דמאי לא מברך אבל אם זה ודאי הרי הוא חוזר מברך על הפדיון אם הוא לוקח פירות מעשר שני ופודע אותם על כסף לפני כן מברך אשר כשנו צתו וצנו על פדיון מעשר שני היה והוא מחלל את פירות מעשר שני על פירות אחרים מתוכנים שאין להם מעשר שני ולפי רבנו מותר לעשות זאת ומורי טוען שזו השיטה המובחרת ביותר פירות על פירות אז מברך אשר כיצד מלצותיו אצלנו על חילול מעשר שני הועיל והוא עושה את הדבר הזה חרבד חולק על הדבר הזה וטוען שאסור לחלל פירות על פירות והוא מתבטא בלשונו ואומר אני אומר שאם חלל פירות על פירות אינו ברך לפי שאינו רשי לעשות כן ואם ברך אחרי זה מנעץ אבל אנחנו טוענים לפי רבנו שמותר לחלל פירות על פירות ואדרבה כל הללו שפודים על מטבעות מסתבכים והולכים ביחס לשמירת המטבע כי הרי אסור שלשתמש באותו מטבע ויחס בסופו של דבר לשעיקתו ליבודו הרבה צבוחות ולכן אין דבר יותר טוב מכך ש אדם ברגע שהפריש מעשר שני מחלל את זה על לחם, על סוכר, על קמח. זה הדבר הכי טוב. ואז בוודאי מברך אשר קדשנו צה צבענו לחילול מעשר שני. אם מדובר בהפרשה בחילול ודאי להבדיל מדומי מדומי אז מברך יתרה מזו. הרמב"ם אומר והפודה או המחלל מעשר סליחה או שחלל אות על הפירות למשל היה לו כבר מאות מעשר שני מקודשות כי הוא פדם פירות מעשר בכסף אז הכסף הזה מקודש עכשיו הוא התחרט הוא רוצה להוציא את הכסף הזה לחולין אז הוא מחלל את זה על פירות הוא רשאי אז הוא מברך אפילו שהוא כבר ברך בעבר כשהוא פדע את הפירות מעשר שני על מעות עכשיו הוא מתחרת הוא רוצה להחזיר את המעות האלה לחולין ו והוא רוצה להעביר את הקדושה לפירות אחרות, מברך על זה ומחלל את הקדושה שיש במעות מעשר שני לפירות האחרים. זוהי שיטת רבנו. אבל לגבי מעשר ראשון לא שייך בכלל לא פדיון ולא חילול. מעשר עני סליחה לא שייך לא פדיון ולא חילול אלא יש רק הפרשה. אין שחכמי ישראל אמרו שקיימת אפשרות כדי שלא להטריב את האדם בעניין מעשר עני לתת מתחילת שנה שלישית הלוואה לעני אומר לו תשמע קע לך א 500 ש₪ זה כל אחד תלוי לפי היקף ההפרשות שלו קח לך הלואה אומר, "אני לא רוצה, אין לי מבוא להחזיר." מתחנן על נפשו. אומר לו, "תגע, אל תדאג, אני מלווה לך ואני אחזר לך." אומר, "אז איזה מן הלוואה הזאת?" אומר לו, "תשמע, אני מפריש מדי פעם פעם מעשר עני מה אני צריך לבוא לבלבל לך את המוח? עכשיו הפרשתי אה איך קוראים? פרי עכשיו הפרשתי ככה. עכשיו רשתי ככה ועד שאני מוצא אותך כל מעשה רעני שאני מפריש אני שם מאת קור ומכז מההלוואה שלך במקום שאני נותן לך את הפרי אני את הערך שלו מקזז מהלוואה שנתתי לך זה הלכה מפורשת ברבנו כל ההסדר הזה ואז בערך עד סוף השנה הוא מעריב שיהיה לו 500 ש₪ יכול להיות פחות יכול להיות יותר הוא יכול להתעצן בהתאם לזה אבל כאמור הוא שם הוא מקזז זה לא נקרא פדיון ולא נקרא חילול ולכן אין ברכה על דבר כזה כיוצא בדבר נאמר בהלכה שאם נניח האדם מחכה שיבואו עניים לתת להם מעשר עניף עני לא הגיע הוא לא חייב לקחת את המעשר עני וללכת לרחובות והשווקים לחפש עני אלא אם הגיעו עניים נותן להם לא הגיעו עניים לא נותן להם אבל זה ילך לאיבוד וזה מעשר עני אומרת ההלכה במקרה כזה הוא לוקח את המעשר עני שם אותו בדמים ואת הדמים נותן לעני לך שיזדמן כי הדמים משתמרים ואת הפירות הוא אוכל זה לא נקרא פדיון ולא נקרא חילול ולכן אין ברכה על הדבר הזה כלומר אפשר זה מאין פדיון זה מאין חילול אבל זה לא פדיון ולא חילול מדוע כי מעשר עני אין בו קדושה מעשר שני יש בו קדושה ולכן שייך לומר פדיון או חילול מעשר עני אם לא מפרישים זה טבל זה טבל חייב מיטה אם האוכל אדם טבל שלא יפרישו ממנו מעשר עני חייב מיתה בידי שמיים אבל אין בו קדושה כשהוא מפריש אותו הוא ממון והוא עיל ואין בו קדושה אין בו גדר פדיון ולא גדר חילולכן אין בו ברכה רבי חניה