לחם משנה בשבת, כיצד מחזיקין ומה מהן בוצע תחילה?

תמצית מקור "הטקסט שהודבק" בנושא לחם משנה בשבת ויום טוב

מסמך זה מסכם את הנושאים העיקריים והרעיונות החשובים העולים מתוך הטקסט "הטקסט שהודבק", המתמקד בדיון ההלכתי והמנהגי סביב אחיזת ובציעת שתי ככרות לחם (לחם משנה) בשבת ויום טוב, תוך התייחסות למנהגים שונים, במיוחד בין יהודי אשכנז, ספרד ותימן.

נושא מרכזי: אחיזת ובציעת לחם משנה - עליון או תחתון?

הטקסט פותח בשאלה כיצד יש לנהוג באחיזת ובציעת לחם משנה בשבת: האם להניח את הככרות אחת על השנייה או זו לצד זו? איזו ככר יש לפרוס ראשונה?

דעת הרמב"ם והמקורות הקדומים:

הרמב"ם בהלכות שבת (פרק ל', הלכה ט') קובע שיש לבצוע על שתי ככרות בשלוש סעודות השבת ובימים טובים, אך אינו מפרט כיצד לאחוז בהן או מאיזו ככר לבצוע. ה"טור אור החיים" (סימן רעד) מציין אף הוא שיש לבצוע על שתי ככרות בהתבסס על הפסוק "לקטו לחם משנה" ומדברי רב אשי, שמחזיקים שתיים ובוצעים אחת, אך גם הוא אינו מזכיר עליונה ותחתונה.

התפתחות מנהג העליון ותחתון:

ה"בית יוסף" מצטט את "הכל בו" (סימן כד) שמזכיר מנהג לבצוע מהככר התחתונה ולא העליונה, ומציין שהם נוהגים לבצוע מהעליונה. גם "הגהות מימוניות" מציינים שהמנהג הוא לבצוע מהככר העליונה, אך הם ראו גדולים שבוצעים מהתחתונה ושמעו שזה נכון על פי הקבלה. מכאן עולה שהבחנה בין ככר עליונה ותחתונה ומה לבצוע ראשון היא בעלת טעמים קבליים.

מנהג ליל הסדר שונה:

ה"דרכי משה" של הרמ"א מציין שבעניין סדר הפסח המנהג שונה: לוקחים את העליונה לברכת "המוציא" ואת השלישית (התחתונה מבין שלוש המצות) לקורך. זאת בניגוד למנהג האשכנזים שלוקחים שלוש מצות, שבה חצי מהמצה השלישית מונח בין השתיים האחרות. הרמ"א מדגיש שאין עניין של עליונה ותחתונה אצלם בפסח כמו בשבת, אלא עניין של "קטן בתוך הגדול" המסמל עוני.

ההכרעה בשבת ויום טוב על פי הקבלה:

הרמ"א בשולחן ערוך (סימן רעד, הגה) קובע שדווקא בליל שבת יש לבצוע מהתחתונה, אך ביום השבת או בליל יום טוב יש לבצוע מהעליונה, והטעם לכך הוא על דרך הקבלה.

מנהגי יהודי תימן:

הכותב מדגיש שבמקורות הקדומים של יהודי תימן אין זכר למנהגים של בציעה מעליונה או תחתונה. אפילו המהרי"ץ, שבדרך כלל מציין מקורות קדומים ומנהגים מאוחרים יותר, אינו מזכיר זאת בהוראות הכלליות שלו.

חילוקי דעות בתוך מנהגי תימן:

הכותב מציין כי אפילו בין חכמי תימן עצמם היו חילוקי דעות בנושא, כפי שנראה מדברי מורי יהודו סעדי והמהרי"ץ הזקן. אחד נהג לבצוע מהעליונה והשני מהתחתונה. לכן, אי אפשר לדבר על מנהג תימן אחיד בעניין זה, אלא כל חכם אימץ לעצמו מנהג מסוים.

הדרכה לבציעה אצל יהודי תימן:

הכותב מסביר את מנהגם של יהודי תימן, שבדרך כלל משתמשים בפיתות קלות לאחיזה. הם נוהגים להחזיק את שתי הפיתות זו לצד זו, אחת ביד ימין ואחת ביד שמאל. אין עניין של עליונה ותחתונה. הם בוצעים מהפיתה השחומה יותר, שלדעתם נאפתה טוב יותר, ומחלקים משתי הפיתות לכולם.

הבדלים בין מנהגי אשכנז לספרד ותימן:

הכותב מסביר שהמנהג של עליונה ותחתונה התפתח כנראה אצל יהודי אשכנז, שהיו להם חלות גדולות שלא ניתן לאחוז ביד אחת. לכן, הם הניחו ככר על גבי ככר על השולחן. מציאות זו הובילה להתפתחות מנהגים שונים, כמו העברת סכין לפני הברכה והצנעתו לאחר מכן, בגלל האיסור "לא תניף עליהם ברזל" ביחס למזבח. יהודי תימן, לעומת זאת, פטורים ממנהגים אלו מכיוון שאופי הלחם שלהם שונה ואין צורך בסכין.

סיכום:

הטקסט מראה כי נושא אחיזת ובציעת לחם משנה עבר התפתחות הלכתית ומנהגית. בעוד שהמקורות הקדומים לא עסקו בשאלה של עליונה ותחתונה, מנהג זה התפתח כנראה מטעמים קבליים, בעיקר אצל יהודי אשכנז וספרד. ליהודי תימן היה מנהג שונה, המותאם לסוג הלחם שלהם ולאופן אחיזתו. הכותב מדגיש שאין לראות במנהגי תימן זלזול במצוות, אלא הם נובעים ממציאות חיים שונה וממסורת קדומה.

ציטוטים מרכזיים:

• "ובאמת בטור אור החיים סימן רעד גם הוא כותב ובוצע על שתי כקרות דחתיב לקטו לחם משנה ואמר רב אשי חזנ לרב קהנה דנק תרתה ובצח חדה פירוש אוחז שתיים בידו ובוצע מאחת ולא כתוב כאן עליונה תחתונה שום כלום לא יותר."
• "אבל הבית יוסף כותב בבית יוסף, מרן כותב בבית יוסף כתב הכל בו בסימן כד יש נוהגים לבצוע התחתון ולא העליון ואנו נוהגים לבצוע העליון עד כאן לשונו..."
• "ובספר דרכי משה של הרמה כותב ובעניין סדר של פסח פשוט הוא שלוקחים העליונה לברכת המוציא והשלישית כי אצלהם המנהג שלוקחים שלוש מצות בליל הסדר."
• "אבל ביום השבת או בליל יום טוב, דהיינו להבדיל מליל הסדר יש לבצוע על העליונה וזהו הנכון לעשות על פי הקבלה בטעם של לחם משנה בליל שבת ויומו בליל שבת יומו כן נראה לי הרמע ובשולחן ערוך בסימן רע עד נאמר בוצע על שתי כקרות שלמות שחז שתיהן בידו ובוצע התחתונה והרמה כותב הגה ודווקא בליל שבת אבל ביום השבת או בליל יום טוב בוצע על העליונה והטעם הוא על דרך הקבלה."
• "עכשיו אצלנו בכל הקדומות אין לזה שום זכר לא הזכירו את כל המנהגים האלה כלל ועיק קר ואפילו מעריץ שבדרך כלל יש לו שני סוגי התייחסויות. כשהוא מביא מהקדומות הוא מביא בראש כל עניין באותיות מרובעות מובלטות זה לקוח מהקדומות. ויש לו בצד עץ חיים פירוש עץ חיים ושם הוא כבר מביא דברי אחרונים דברי מקובלים מנהגים שחדרו מאוחר יותר ליהודי תימן."
• "וחמש אצבעות מימין וחמש אצבעות משמאל אין עליונה ואין תחתונה ואין תחתונה העליונה והתחתונה רבותיי אני יודעתי נולדה אצל אחינו האשכנזים ומשם זה עבר לספרדים כיוון שהם עשו קקרות ענקיים קקרות גדולים שלא ניתנים לאחיזה ביד ואז מי ששם לב אצלהם הם שמים כיכר על גבי כיכר ומחזיקים אותם ביד לא באוויר אלא על השולחן כי הם גדולים גדולים..."
• "אז אלה הם מנהגים שהתגלגלו שבאו מפתחה שלחדות אשכנז ואז כשיש מציאות באים חכמי הסוד ואומרים תנהג כך כי יש טעם לזה תנהג כך כי יש טעם לזה ואף אחד מהם לא טועה כי כולם צודקים מה שלא תגיד זה טעם נכון וזה טעם נכון אחי מה מה ההבדל בין זה ובין זה אבל אנחנו שמאוזים את שתי הפיטות באוויר יש ימין ושמאל קודם כל לעולם האדם פונה לצד ימין שנית אני תמיד מחנך את בניי ובנותיי ואת צצאי ני את מחדיי אני מחזיק להם לפניכם ואני אומר על מה לפצוע ואני מראה להם את את הפת אז הם יודעים השחום יותר עליו לבצוע אז ממילא למה כי זה יותר רעה פני האש יותר יותר טוב וכולי אז מטבע הדברים אני מחזיק בצורה כזו מברך ובוצע על אחת השחומה יותר הוא מחלק שם לפני כל אחד ואחד מאלה הקרובים שעריים נותן שימסרו בכל כרצא וזה לפי כך נמצאנו למדים שבאמת אין אצלנו במנהגנו הקדמון אין לו עליונה לא תחתונה אלא כאמור ימין ושמאל תפרוצי וכל פונות שאתה פונה הוא על צד הימין על צד הימין ואין מעבירין על המצוות ואה לוקח מצד ימין זה מה שראיתי אצל גדולים זקנים שתלמידי חכמים."
• "כיוון שאצלהם מדובר בחלות גדולות אז מטבע הדברים צריך סכין בשביל לחתוך את הכיכר ואז יש להם מנהג קודם כל לעשות את זה מין סימן עוד לא לחתוך כדי שלא ישלם מעבירים את הסכין לפני הברכה וחותכים לאחר מכן וגם אז התפתח להם מנהג להצניע את הסכין כי הרי השולחן הוא מזבח ולא יעלה ברזל על מזבחי וכולי כל אלה נבעו תוצאה ממציאות חיים שהייתה להם אצלנו ברוך השם לא צריך סכין ניתן פיטה אתה פוט אותה ביד שלך לא צריך סקים לא צריך לעשות סימונים לא צריך לשאול האם הסימון קרוך בפס ולחתוך או לא לחתוך כל הדברים האלה אנחנו פטורים מהם כי מציאות חיינו לא הייתה כזו ולכן אין לבוא ולומר אנחנו מזלזלים במנהגים בצל זוהי מציאות חיינו קדומה וככה אנחנו מתנהלים והקדוש ברוך הוא הקדוש ברוך הוא ינח صق مع שמוح"