היש להחיל את דיני קדושת בית הכנסת גם על בית כנסת זמני?

סיכום מקורות - דין קדושת בית כנסת זמני

מסמך זה מסכם את הנושא המרכזי והרעיונות החשובים העולים מתוך קטע המקור שסופק, העוסק בשאלת קדושתו של בית כנסת זמני וההשלכות ההלכתיות הנובעות מכך, במיוחד בנוגע לאכילה ושתייה בתוכו.

נושא מרכזי: האם בית כנסת שניתן באופן זמני על ידי הרשות המקומית ומתפללים בו עד שיוכלו לבנות בית כנסת קבוע, נחשב כבעל קדושה המחייבת איסור אכילה ושתייה?

רעיונות ונקודות מרכזיות:

1. הבחנה בין בית כנסת קבוע לזמני:

• בית כנסת קבוע, שנבנה או נקנה או ניתן במתנה כהקדש קבוע להתפלל בו ואין אפשרות לעוקרו ממקומו, מתקדש ויש לו קדושת בית כנסת.
• אפילו אם חרב בית הכנסת הקבוע, יש חובה לשמור על קדושת המקום.
• לעומת זאת, מקום שאינו מיועד בקביעות להיות בית כנסת, כגון דירה שכורה או מקום שניתן ברשות זמנית, אינו מקבל קדושת עולם.

1. "באמת מן הרגע שבני אדם בונים בית כנסת או קונים דירה לבית כנסת או מקבלים במתנה הקדש לבית כנסת וזהו מקומם הקבוע להתפלל בו ולא יוכל מישהו בעתיד לעקור אותם ממקומם אין צל שספק שהמקום הזה מתקדש ויש לו קדושת בית הכנסת ולא עוד אלא אם חלילה חלילה חרב הבית כנסת יש חוב בא לשמור על קדושת המקום השומם..."
2. "...אם שכרנו דירה ובה התפללנו והשכירות הזו נמשכה 10 שנים לימים בא הבעלים באו הבעלים אמרו עד כאן תחום שבת עד כאן הזכרנו לכם עכשיו יש לנו עניין לפנות את המקום... המקום הזה עכשיו פורח... לפי הסכם השכירות. הם יכולים לפנות ואז הם יכולים לעשות מה שהם רוצים כי הרי זה השטח שלהם. כלום נאמר שבגלל שהתפללו שם אז התקדש המקום וכבר המקום נעשה קדוש אפילו בחורבנו אפילו בפניו. מה איך עלה לדעת דבר כזה?"
3. דעת רבנו (הרמב"ם) בנוגע לקדושת בית כנסת:

• הרמב"ם קובע שכל מקום שיש בו עשרה מישראל צריך להכין לו בית שיכנסו בו להתפלל בכל עת תפילה, ומקום זה נקרא בית כנסת.
• קדושת בית הכנסת היא מעין קדושת המקדש.
• בבתי כנסיות ובתי מדרשות אין להקל ראש, כגון בשחוק, הטלת דברים, שיחה בטלה, אכילה ושתייה (מלבד חכמים ותלמידי אהרון שנאמר לגביהם "מדוחר").
• גם בתי כנסיות ובתי מדרשות שחרבו, קדושתן עומדת.

1. "כל מקום שיש בו, ההלכה ראשונה כל מקום שיש בו עשרה מישראל צריך להכין לו בית שיכנסו בו לתפילה בכל עת תפילה. ומקום זה הוא הנקרא בית הכנסת. וכופין בני העיר זה את זה לבנות להן בית הכנסת ולקנות להן ספר תורה, נביאים כתובים."
2. "ולכן אומר רבנו באותו פרק בפרק יא מהלכות תפילה הלכה ו' בתי כנסיות בתי מדרשות אין מגין בהן קלות ראש כגון סחוק והטל ושיחה בתלה ואין אוכלין בהן ואין שותין בהם ואין עותים בהם וכולי..."
3. "...הרבנו באותו פרק בהלכה יא כתב בתי כנסיות ובתי מדרשות שחרבו וקדושתן הם עומדים כלומר מה שאמרנו שאסור לאכול אסור לשתות אסור להשתמש בהם מנהג בזיון הוא לא רק שהם קיימים ועומדים גם בחורבנם אושם שנוהגים בהן בישובן כך נוהגים בהן בחורבנן..."
4. הדין לגבי בית כנסת זמני לפי השולחן ערוך ודעות האחרונים:

• השולחן ערוך (סימן קנ"ד, אורח חיים, סעיף ב') קובע ש"הסוכרים בית ומתפללים בו אין לו דין בית כנסת".
• ערוך השולחן מסביר שאין לו דין של בית הכנסת בקדושת עולם, אך קיימת קדושה שלא לבזות, לא לאכול ולא לשתות בו.
• עם זאת, יש אחרונים החולקים גם על קדושה זו.
• מסקנת הדברים היא שמידת חסידות היא להיזהר ולא לאכול ולשתות בבית כנסת זמני באופן קבוע, כדי לא להקל ראש בקדושת בתי כנסיות.
• לעת מצווה ובשעת דוחק, ניתן להתיר אכילה ושתייה בבית כנסת זמני.

1. "לכן כתוב בשולחן ערוך בסימן קנ"ד באור החיים סעיף ב' הסוכרים בית ומתפללים בו אין לו דין בית כנסת אלא מה שכבר המשנה ברורה ואחרונים תפלפלו בעניין מה זה אין לו דין בית כנסת ו הגדיר את זה בצורה מאוד מדוייקת ערוך השולחן בסימן קנד שהביא את הדין הזה שכתוב בשולחן ערוך והסביר את הלבותים של האחרונים ואמר אין להם דין של בית הכנסת בקדושת עולם אבל הקדושה שלא לבזות שלא לאכול שלא לשתות היא קיימת אבל הוא הביא חרונים שחולקים גם על הדבר הזה וסיים ואמר ומידת חסידות היא וראוי להיזהר בזה..."
2. "...אבל אם יש עד דוחק אם יש אכילת מצווה וכיוצא בדברים האלה ואחת להובחד ועם פרסום זה הרי כל היסוד של האיסור הוא מנק חסידות חומרה כדי לשמור על התודעה של קדושת בתי כנסת אבל בין הרגע שצריכים אז חוזרים לעיקר הדין ונותנים יותר מיוחד לצורך העניין הזה זוהי הדרך העולה בתל..."
3. סוגיית "בתי כנסיות בבל על תנאי עשויים":

• הגמרא מזכירה שבבבל היו בתי כנסת שנבנו על תנאי שיהיה מותר לאכול ולשתות בהם, כלומר קדושתם הייתה פחותה בעניין זה.
• רבנו (הרמב"ם) השמיט דין זה.
• השולחן ערוך מביא דעה זו בצמצום, המתירה שלא לשמור על קדושת המקום בעת חורבנו אם הותנה כך, אך בעת קיומו יש לשמור על הקדושה ולא לאכול בו.
• יש פוסקים שהתירו אכילה ושתייה של מצווה בבתי כנסת קדושים קדושת עולם שנבנו על תנאי.
• המחבר נוטה לדעה שרבנו לא הסכים עם התרת אכילה ושתייה לצורך מצווה גם בבתי כנסת קדושים על תנאי.

1. "...אז נאמר בגמרא שבתי כנסת ובבל על תנאי הם עשויים מה פירוש שמזמן שהבנייה והקנייה יתנו תנאי שיהיה מותר להם לאכול ולשתות בבית הכנסת. כלומר, הקדושה תהיה קדושת עולם, אבל תחול קדושה מינוס, פחות. חוץ מאכילה ושתייה, שאכילה ושתייה יוכלו לאכול בית הכנסת. רבנו השמיט את הדין הזה של בתי כנסת בבל על תנאים עשויים."
2. "...ועל זה ניתן לומר שרבנו לא יסכים איתם שבתי כנסת שתקדשו קדושת עולם שנתיר להם לאכול ולשתות לצורך מצווה וכיוצא בדברים האלה כי רבנו השמיט את השיטה הזו שנאמרה בגמרא שבתי כנסת בבל על תנאי הם עשויים דהיינו שהם קדושים קדושת עולם חוץ מעניין שאכילה והשתייה לא רבנו לא מסכים את זה ובזה הוא מחמיר יותר מפוסקים האחרונים שכאמור הם מתירים..."
3. הסכנה בהרגל של אכילה ושתייה בבית כנסת זמני:

• קיים חשש שאם יתרגלו בני אדם לאכול ולשתות בבית הכנסת הזמני בגלל שהוא נתפס כפחות קדוש, הדבר יוביל לזלזול כללי בקדושת בתי הכנסת.
• לכן, ראוי לנהוג בבית כנסת זמני כאילו הוא קדוש בקדושת עולם ולהימנע מאכילה ושתייה בו ככל האפשר.

1. "...ולכן נכון וזה דבר מתקבל על הדעת שאסור לנו להרגיל את הבני אדם להגיד תשמע זה רק זמני תאכל תשתה תעשה מה שאתה רוצה אוי ואבוי אם כך נתנהג בבית השם אנחנו נאבד את תורת ההתנהגות בבית השם זה נכון ולכן צריך לנהוג בזה כאילו הוא קדוש בקדושת עולם ולא חול לא לשתות ואשרי מישהו שומר על הדברים האלה..."
2. הבחנה בין בית כנסת זמני לרחובה של עיר או חצרות שמתפללים בהם:

• רחובה של עיר או בתים וחצרות שהציבור מתכנס בהם לתפילה בשעת צרה אינם נחשבים כבעלי קדושה של בית כנסת מכיוון שלא נקבעו לתפילה בלבד אלא משמשים גם לצרכים אחרים ("עראי").
• בית כנסת זמני, לעומת זאת, מיועד רק לתפילה, ולכן יש לו קדושה מסוימת, גם אם אינה קדושת עולם.

1. "ורבנו בסוף אותו פרק יא מלכות תפילה הלכה כא כתב רבנו רחובה של עיר זה מה שנקרא במשנה רחבה אף על פי שהעם מתפללן בו בתעניות ובמעמדות מפני שהקיבוץ רב כלומר הרבה בני אדם באים להתפלל בגלל צרות ואין בית הכנסת מכיל אותן, אין בו קדושה מפני שהוא ערי ולא נקבע לתפילה. וכן בתים וחצרות שעם מתכנסים להם לתפילה אין בהם קדושה מפני שלא קבעו אותן לתפילה בלבד אלא ערי מתפלן בהן כאדם שמתפלל בתוך ביתו."
2. "...אלא כוונת רבנו לומר מה שאמרתי בתחילת הפרק, בית כנסת כבית כנסת כמו מקדש הוא לעולם. אין דבר כזה זמני. הוא לעולם."
3. "...אבל כשהבית כנסת העראי הוא רק לבית כנסת אז הוא קדוש."

מסקנה:

על פי המקורות, בית כנסת זמני שניתן ברשות ואינו מיועד לקביעות כבית כנסת עולם, אינו זוכה לקדושה המחייבת איסור אכילה ושתייה מדין תורה. עם זאת, מן הראוי לנהוג בו בקדושה ולהימנע מאכילה ושתייה באופן קבוע ממידת חסידות, כדי לשמור על כבוד בית הכנסת ולא להקל ראש בקדושתם של בתי כנסת בכלל. בשעת דוחק או לצורך מצווה, ניתן להקל ולאכול ולשתות בו. ישנה מחלוקת בין הפוסקים בשאלה האם גם בבתי כנסת קדושים קדושת עולם שנבנו על תנאי מותר לאכול ולשתות לצורך מצווה, כאשר הרמב"ם נוקט בגישה מחמירה יותר בנושא זה.