נאלץ להשאר במקום עבודתו בזמן הדלקת נר חנוכה, האם רשאי לבקש משכנו להדליק עבורו כשליחו כשאין לו בביתו מי שיכול להדליק?
האם ניתן להשוות מצוות נר חנוכה למצוות מזוזה או הדלקת הנר מחייב "איש וביתו" דהיינו הבית שלו בזמן ההדלקה?
כיצד ניתן להסביר מנהג הדלקת נר חנוכה בבית הכנסת העומד בניגוד להלכה שכן לאחר מכן כ"א הולך לביתו להדליק?
באילו נסיבות, אם כן, יהיה מותר ואף חובה להדליק שלא בביתו הקבוע אפילו בבית הכנסת או ברכבו?
תמצית עיקרי הדברים והרעיונות המרכזיים מהטקסט "הטקסט שהודבק" בנושא הדלקת נרות חנוכה במצבי העדרות מהבית
מסמך זה מסכם את עיקרי הדברים והרעיונות המרכזיים העולים מהטקסט המצורף בנוגע להלכות הדלקת נרות חנוכה, תוך התמקדות במצבים בהם האדם אינו נמצא בביתו בזמן ההדלקה.
הנושא המרכזי: חיוב הדלקת נרות חנוכה הינו חיוב על האדם ("נר איש וביתו") ולאו דווקא על הבית עצמו במובן הפיזי, ולכן במצבים מסוימים מקום הימצאותו של האדם בזמן ההדלקה הופך להיות "ביתו" לצורך קיום המצווה.
נקודות מרכזיות:
- עובד נעדר מהבית בזמן ההדלקה:
- אדם ערירי או אדם שיש לו בית אך הוא נמצא בעבודה בזמן הדלקת נרות (כגון פקיד בנק בשעות קבלת קהל), לא ידחה את ההדלקה עד שיחזור לביתו. "בוודאי וודאי שלא ידחה את ההדלקה עד לאחר שיחזור."
- לא ימנה שליח להדליק בביתו. "כמו כן גם ברור שלא ימנה את מישהו להדליק נר בביתו." הטעם לכך הוא שהחיוב הוא על האדם הנוכח במקום המוגדר כ"ביתו" באותו זמן, בניגוד למזוזה שהיא חיוב על הבית עצמו. "כי הבית ונר חנוכה זה לא כמו הבית והמזוזה."
- ידליק במקום עבודתו, מכיוון ש"שם ביתו" באותו זמן. "ידליק במקום העבודה כי שם ביתו. כי באותו זמן הוא נמצא בבית של העבודה."
- הדלקה במקום העבודה מהווה קידוש השם גדול ויכולה לעורר רבים למצוות. "דרך אגב יאמר זה קידוש השם גדול לא אחת זמנתי לבנקים כדי להדליק להם נרות חנוכה בזמן וזה גורם להתעוררות אצל רבים שהם רחוקים בתורה ומצוות אז כך שאדרבה ואדרבה יוכל לקדש את שם השם."
- מצבים נוספים בהם מקום השהות הופך ל"בית" לצורך הדלקה:
- מסעדה כשרה: עובד במסעדה כשרה או אדם רעב שנמצא במסעדה בזמן ההדלקה וטרם הגיע לביתו - ידליק במסעדה כי "שם ביתו" לעניין ההדלקה. "אדם אשר עובד במסעדה כשרה למהדרין והוא לו בביתו ידליק שם כי שם ביתו... הרי במסעדה עצמה יקום וידליק כי שם בתול לעניין ההדלקה."
- רכב בדרכים (אוטובוס, מיניבוס, אוטו גדול): אדם הנמצא בדרכים וטרם הגיע לביתו בזמן ההדלקה - יעצור את הרכב וידליק בו, כי "שם ביתו" באותו זמן. "אם יש לו אוטובוס מיניבוס אוטו גדול והוא בד דרך ועוד לא יגיע לביתו יעצור את האוטו וידליק באוטו כי שם בתו באותו זמן." המחבר נוטה להורות לעצור את הרכב לצורך ההדלקה. "אבל אנחנו אחרי בקשת המחילה אומרים שיעצור וידליק כי שם ביתו."
- מקום לינה זמני (מלון): משתמע מדבריו כי כל מקום בו האדם שוהה באופן זמני בזמן ההדלקה יכול להיחשב כ"ביתו" לצורך זה. "מה לי מלון בכל מקום נמצאנו למדים כי אכן באמת אדם ערירי אשר נמצא בדרך ואין לו מי שידליק בביתו יעצור בקרבת מקום של בית למשל ליד מסעדה יגש לתחנת דלק יכנס למסעדה ידליק נרות שם בברכה."
- הדלקה בבית הכנסת:
- מנהג הדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת הוא מנהג מאוחר שאינו נזכר בתלמוד או בדברי הגאונים. "הדלקת הנר בית הכנסת הדליקו אותה מכוח מנהג מאוחר. הוא לא נזכר בתלמוד כלל ועיקר ולא ברבנו ולא בדברי הגאונים אלא מנהג יותר מאוחר בגלל טעמים שונים."
- הסיבה למנהג זה הייתה בין היתר לדמות למקדש. "אחד מהם לדמות למה שבמקדש כי שם נעשה נס השמנים וכולי."
- קיימת בעיה הלכתית בברכה על הדלקה בבית הכנסת עבור מי שמדליק גם בביתו, שמא מברך ברכה לבטלה. "ועל עניין זה שערו שער כל גדולי חכמי ההלכה כי איך אפשר שאדם יברך אשר קדשנו מצותיו וצאנו להדליק נ של חנוכה בית הכנסת ויחזור בביתו וידליק להדליק נ של חנוכה."
- הפתרון המוצע הוא שאדם ערירי שאין מי שמדליק עבורו בבית, ידליק בבית הכנסת ויברך. "לכן הציעו לחפש תורן אדם שהוא ערירי שלא מדליקים לו בביתו ואז הוא יברך בית הכנסת כדי לצאת לידי חובת הספקות לגבי ה ברכה."
- יתרה מכך, עבור אדם ערירי הנמצא בבית הכנסת בזמן ההדלקה, בית הכנסת נחשב ל"ביתו", ולכן עליו להדליק שם בברכה "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על הדלקת נר של חנוכה" ביום הראשון, או "שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה" בשאר הימים. "אם אדם הוא ערירי ונמצא בבית הכנסת, אדרבה ידליק נרות חנוכה אשר קידשנו שעשה נסים ביום הראשון שחיינו כי שם ביתו ויש שעתה שם ביתו הוא לא חייב להיות בביתו המקורי."
- אותו דין חל על רב גדול המעוניין להמשיך בשיעור תורה לאחר זמן ההדלקה ואין מי שידליק עבורו בבית, וכן על תלמידים ערירים - הם יכולים לצאת ידי חובת ההדלקה בבית הכנסת מדין "שם ביתו" ולא רק מכוח המנהג. "אזי אם אין אף אחד בביתו שמדליק ידליק הוא בבית הכנסת כי שם ביתו וכך כל תלמידיו תלמידיו אשר אין להם בני בית שמדליקים עליהם יצאו ידי חובת ההדלקה בבית הכנסת כי זה לא מכוח מנהג אותה הדלקה בבית הכנסת היא לא מכוח מנהג אלא מכוח הדין כי שם ביתו."
- לעומת זאת, כאשר אדם מדליק בבית הכנסת בנוסף להדלקה בביתו, זוהי הדלקה מכוח המנהג, ואז מתעוררת המחלוקת לגבי הברכה הכפולה. "מה שאין כן כשהאדם מדליק בביתו הוא בית הכנסת אז אם הוא מדליק בית הכנסת זה מכוח המנהג ואז באנו מחלוקת עד כמה באמת מותר או רצוי שאדם יברך פעמיים כאן ושם."
סיכום:
הטקסט מבהיר כי חיוב הדלקת נרות חנוכה מוטל בראש ובראשונה על האדם. במצבים בהם האדם נעדר מביתו הקבוע בזמן ההדלקה מסיבות שונות (עבודה, נסיעה), מקום הימצאותו הזמני הופך להיות "ביתו" לצורך קיום המצווה, ועליו להדליק שם בברכה. הדלקה זו אף יכולה להוות קידוש השם. לעומת זאת, הדלקת נרות בבית הכנסת היא מנהג מאוחר, ובעיקר מיועדת עבור אנשים ערירים שאין מי שמדליק עבורם בבית, כאשר בית הכנסת נחשב ל"ביתם" באותו זמן.