בימים שקורים ב- 2 ס"ת, מדוע אין אומרים קדיש לאחר ספר ראשון? האם אמירת מזמור של יום בין ספר ראשון לשני מהווה הפסק?
איזה מעמד קבעו חכמים לקדיש והאם אמירתו טרם סיום חובת היום במס' העולים מהווה הפסק?
האם אמירת פיוט לחתן לפני עלייתו לתורה או אמירת "מי שברך" בין המברכים, מהווה הפסק?
נאמר בתלמוד ונפסק להלכה שהמפטיר יקרא בנביא רק לאחר שיגלול ס"ת-מה עדיף, איפוא, לכסות הס"ת במטפחות ויקרא בנביא או שיאמרו "מה רב טובך" תוך כדי גלילת ספר התורה?
מסמך זה מסכם את הנושאים המרכזיים והרעיונות החשובים שעולים מתוך קטע השמע "101208hy.mp3". הדובר מתייחס לשני נושאים עיקריים בהלכה הנוגעים לקריאת התורה בציבור:
- אמירת קדיש ומזמור בין שני ספרי תורה כאשר ראש חודש חל בחנוכה: הדובר פותח בשאלה מדוע לא אומרים קדיש בין קריאת ספר התורה הראשון (בעניין ראש חודש) לספר התורה השני (בעניין חנוכה), אך כן אומרים מזמור של יום. הוא מסביר כי אמירת קדיש היא "דבר שבחובה" ויש לה תנאים ברורים ומגבלות מתי ואיפה ניתן לאומרו ("דווקא הם עשרה מישראל ודווקא במקומות שקבעו חכמים אחרי סיום חובה מסוימת יש בלפני פתיחת מצווה מסוימת"). מאחר וביום שראש חודש חל בחנוכה קוראים ארבעה עולים לכבוד ראש חודש, ואילו חנוכה נחשב פחות קדוש וקוראים בו שלושה עולים, אמירת קדיש לאחר שלושת העולים של ראש חודש תיצור "הפסק בין השלישי לרביעי", כך שהעולה הרביעי לא יצטרף לשלושה הראשונים, ובכך לא יקראו ארבעה עולים כנדרש לקדושת ראש חודש. לכן, "אסור לומר קדיש בין ספר תורה ראשון לשני במקרה כזה".
- לעומת זאת, אמירת מזמור היא "דבר שברשות", ודבר שברשות "אינו מעלה ולא מוריד" ואינו נחשב להפסק. אמנם, לכתחילה אין צורך להתחיל דברים שברשות בכל מקום, אך אין זה בגדר הפסק מיוחד. הדובר מביא ראיות לכך, כמו אמירת פיוט בזמן הזמנת חתן ואמירת "מי שברך" לכל עולה ועולה (מנהג שהתפתח). הוא מציין כי מנהג האבות היה להוציא שני ספרי תורה זה אחר זה, ובכדי שהציבור לא יעמוד בשתיקה, הונהג לומר מזמור "כדי לשמור ולהגן על כבוד הציבור". מאחר ואמירת המזמור היא רשות, "אין באמירה הזו משום גדר הפסק, היא לא כמו קדיש ואפשר". הדובר אף מציין כי בעל ה"דינים" נוהגים לומר מזמור של חנוכת הבית בין שני הספרים.
- השגה על מנהג המהרי"ץ בנוגע לקריאת המפטיר בנביא לפני גלילת ספר התורה: החלק השני של הקטע מוקדש להשגה של הדובר על מנהג שנהג המהרי"ץ (רבי יחיא צאלח), שהיה גאון עולם אך לעיתים נהג בניגוד לדעתנו. המהרי"ץ הנהיג שבשבת, כאשר המפטיר עולה לתורה, אין גוללים את ספר התורה מיד, אלא מכסים את ה"יריעה" במטפחות, והמפטיר מתחיל את הברכה וקריאת הנביא לפני שהחלו לגולל את ספר התורה.
- הדובר מציין כי מנהג זה "בניגוד למה שכתוב בגמרא במסכת סוטה דף לט עמוד ב", שם נאמרו שתי הלכות בשם רבי יהושע בן לוי: א) "אסור לקורא בנביא, לקרוא בנביא מפלי שקרה בתורה לפני כן, כדי שלא יחלוק רשות לעצמו. כלומר, הקורא בנביא צריך לכם לקרוא בתורה כדי להראות כפיפות של הנביא לתורה." ב) "לא יקרא המפטיר... עד שיגלול את את הספר תורה". הלכות אלו מקובלות ונפסקו להלכה ברמב"ם ובשולחן ערוך.
- הדובר מביא הסברים שונים מדוע אין לקרוא בנביא לפני גלילת ספר התורה: רש"י אומר "כדי שהגוללים לא יסיחו דעתם מן הקריאה", ויש אומרים "כדי שלא לגרום למצב כזה שקוראים בנביא ועדיין ספר תורה פתוח כי זה פוגע בכבוד ספר תורה".
- המהרי"ץ, לפי הדובר, העדיף את מנהגו על פני אמירת "מרבה טובה" עד שיגללו את הספר, מחשש ש"מרבה טובה" יהווה הפסק, "כדי שהציבור לא ישאר בדומיה בזמן הגלילה". הוא אף מציין כי ספר "חמדת הימים" ראה באמירת "מרבה טובה" גדר של הפסק והחמיר בכך מאוד, אך דעה זו היא דעת מיעוט.
- הדובר משיג על המהרי"ץ ואומר כי העדפתו לא הייתה נכונה, משום שהוא ויתר על דין תלמודי מהותי הנוגע לכבוד התורה, תמורת חשש רחוק של "חמדת הימים". הוא מוסיף כי בזמנו של המהרי"ץ ייתכן שלא ידעו שמחבר "חמדת הימים" חשוד בשבתאות, ושהמהרי"ץ העריך את הספר בשל תוכנו, אך אין לכך קשר לעניין ההלכתי. לדעת הדובר, אמירת "מרבה טובה" (גם אם היא מנהג מאוחר יותר) עדיפה על פני הפרת דין תלמודי ברור. "העדפה של מחרץ היא לא העדפה הנכונה כלומר לא אמירת מרב טובה היא אשר נהבה שינוי גם אם היא שינוי ביום מני הימים מאבות הקדמונים שלא נהגו לומר אבל לא מה שלא נהגו לומר בעבר זה מהווה גדר של הפסק אלא לא נהגו יש דברים שלא נהגו ועשו ויש דברים שנהגו ואין בזה איסור ולכן אמירת מרב טובחה שבעבר בעבר רחוק לא נהג ולומר היא כבר יותר טובה או הפחות רעה הפחות גרועה מאשר כל אלטרנטיבה אחרת זה עיקר ההשגה שלי כלי מהרץ".
לסיכום, הדובר טוען כי אין גדר של הפסק באמירת דבר שברשות בין שני ספרי תורה, ומבקר את מנהגו של המהרי"ץ לקרוא בנביא לפני גלילת ספר התורה, בניגוד להלכה התלמודית.
Full text
תכנים לקריאה נוספת
האם מותר לשיר "שיר המעלות" לפני ברכת המזון?
האם שירת המזמורים שלא בזמן קריאת תהילים נחשבת כמין זמר ואסורה משום זילות?
מדוע רבינו הרמב"ם ומרן השו"ע לא פסקו כדברי התוספתא המתריעה על זילות שירת המזמורים שלא בזמנם?
באלו נסיבות ראוי יהיה לשיר שירים בציטוט פסוקים מכתבי הקודש אף שלא במקדש?
מופעי הערום - חופש ביטוי או פגיעה בכבוד האשה ובערכי האומה?
כיצד צריכה להיות התגובה לנוכח העובדה שבמדינת ישראל, מדינת העם היהודי, דורשים במפגיע להציג הצגת עירום מלא תוך כדי זכיה או דרישה לזכות בתקצוב ציבורי מלא ותוך כדי ביזוי של שרת התרבות הגיבורה מירי רגב, אשר אומרת בשם העם היהודי, בשם אבות אבותיו, לא בשבלינו הצגת עירום, ולא אתן תקציב עבור הצגת עירום.
האם קדושה, טומאה וטהרה הן תכונות של הדבר עצמו לפי הרמב״ם?
שלום לכת"ר.
האם מושגי הטהרה, הטומאה והקדושה לדעת רבנו הם מושגים הכרתיים (תלויים במחשבת האדם) ואינם כוח הקיים במציאות?
לדוגמא קדושת ספר תורה וקדושת ארץ ישראל, כתפיסה מחשבתית על חשיבות ספר תורה וא"י שצריכה להיות באדם ולכן נקראים קדושים? או שיש כוח קדושה שקיים בעצם ספר תורה או באדמה. וכן לענייני הטהרה כמצורע, זב, נידה וכד'...
בתודה מכת"ר.
היש חובה לטבול מטחנת תבלינים חשמלית שבראשה מיכל פלסטי ובו סכיני מתכת?
מהם סוגי הכלים ובאלו תנאים תקנו חכמי ישראל עליהם את חובת הטבילה אם נרכשו מגוי?
היש להבחין לצורך קביעת חיוב הטבילה בין כלי שתשמישו לבישול לבין כלי שהקשר שלו למאכל אינו ישיר כסכין השחיטה ?
קדושת הכהנים
מכיוון שיש מאחינו החילוניים שמסיבה שידועה לכל איש אשר עיניו בראשו מתייחסים בלעג לכך שהתורה אומרת שלכהן מותרת דווקא בתולה.
לעניות דעתי כדאי להשיב לרבים לשאלתם זו.