מדוע אין יהודי תימן חוששים משום "לועג לרש" ונכנסים לבית הקברות כשהם עטופים בטלית?

נושא מרכזי: החשש מפני "לועג לרש" בכניסה עם ציצית לבית קברות

• מקור תלמודי: בתלמוד הבבלי מוזכר חשש להיכנס עם ציצית לבית הקברות משום "לועג לרש" - כאילו החיים מתנשאים על המתים על ידי קיום מצוות שהם כבר אינם יכולים לקיים.
• "ובכן באמת מצאנו בתלמוד הבבלי שאכן היו שאלו את החשש הזה שלא להיכנס עם ציצית לבית הקברות משום לועג לראש חרף עושהו. כאילו אנחנו אה מתנשאים אנחנו החיים מתנשאים ולועגים על הנפטרים שאנחנו יכולים לקיים מצוות והם כבר לא יכולים לקיים מצוות."
• פתרון תלמודי: התלמוד הבבלי מציע פתרון: "דליה", כלומר להרים את הציצית כך שלא תיגרר על הקבר, ובכך אין חשש ל"לועג לרש".
• "ולכן אותו מקור בתלמוד הבבלי אמר דליה כלומר תרים את הציצית תגביע את זה כלומר אם אין הציצית נגרר על גבי ה קבר אין לחשוש."
• דעת רבנו (הרמב"ם?) ומורהו: רבנו (כנראה הרמב"ם) לא הביא עניין זה להלכה. מורהו הסביר שהמחלוקת היא בין התלמוד הבבלי לירושלמי, ובירושלמי אין חשיבות לגדר של "לועג לרש" בעניין זה, וההלכה נפסקת כירושלמי.
• "אבל רבנו לא הביא עניין זה להלכה. ומורי הסביר שזוהי מחלוקת ירושלמי ובבלי ובירושלמי לא חשוב בכלל לגדר של לועג לרעש ובעניין זה הלכה כמו הירושלמי."

מנהג יהודי תימן והיעדר חשש ל"לועג לרש"

• בתימן לא חששו לדין "לועג לרש", והאבלים הלכו חלוצי כתף ועטופים בטלית עם ציצית עד הקבר.
• "ובאמת אנחנו רואים שבעבר לא חששו מפני הדין הזה שלואג לרעש לא רק ודי תמן לא חששו ועובדה היא שהם הולכים חלוצי כתף ועטופים בטלית העבלים ונכנסים עד לקבר כלומר שאבותינו לא חששו לגדר הזה שלא עג לרעש."

דעות פוסקים אחרים ומנהגים שונים

• דעת רבנו זרחי הלוי בשם הרב יצחק בן מלכי צדק: בעת הלוויה, נוהגים להטיל ציצית על הנפטר כדי שלא ייווצר מצב חזותי שהנושאים עטופים בציצית והנפטר בלעדיה. או שמניחים עליו טלית מצוייצת עד הקבר ואז נוטלים אותה.
• "והרז הלוי זה רבנו זרחי הלוי כתב בשם הרב יצחק בן מלכי צדק כשנוסעים אותו דהיינו את הנפטר לקוברו מטילים בו ציצית כלומר שמים עליו על הנפטר תכלית מצוית שלא יהיו נושאי המתם מעוטפים בציצית והוא בלי ציצית."
• דברי רבנו גרשון: בשעת פטירתו אמר רק "ציצית חוץ", והסתפקו אם כוונתו להסיר את הציציות מהטלית או להוציאן מחוץ לארון.
• "ובשעת פטירת רבנו גרשון אמר ציצית חוץ. רק את המילים האלה ציצית חוץ. ונסתפקו בדבריו אם רצה לומר שיסירו מהטלית או שיוציאהם חוץ הארון."
• דעת הרמב"ן: אין ספק שקוברים מת בטלית שיש בה ציצית.
• "והריב"ן כתב, אין בזה שום ספק אלא הן קוברים מת אלא בטלית שיש בו ציצית."
• דעת הטור (סימן שס"ז): לא יהלך אדם בבית הקברות עם תפילין בראשו. רבנו (הרמב"ם) הביא הלכה זו מטעם אחר - קדושת התפילין וטומאת בית הקברות. הטור מוסיף שלא יהלך עם ספר תורה בזרוע ולא יקרא בו או יתפלל בתוך ארבע אמות (אך מותר מחוץ לארבע אמות).
• "לא יהלך אדם בית הקברות או תפילין בראשו. גם רבנו הביא את ההלכה של תפילין בראשו, אבל לא משום נועג לרש, אלא משום שרבנו טוען שהתפילין הוא קדוש ובית הקברות הוא טמא ואין להכניס תפילין למקום כזה. לא יהלך אדם בית הקברות תפילין בראשו בספר תורה בזרוע ויקרא בו או יתפלל."
• הבחנה בין תפילין לציצית: הטור מבאר שהאיסור הוא דווקא בתפילין ושאר מצוות, אך ציצית שהיא חובת הבגד מותרת, כי האדם אינו יכול לפשוט את בגדיו בכניסה לבית הקברות. רבנו יצחק מחזק זאת באומרו שאסור רק תפילין, אך ציצית היא חובת הבגד.
• "ופרשרי דווקא תפילין הושאר מצוות וכ יוצא בהן אבל ציצית שהוא חובת הבגד מותר שאינו יכול לפשות בגדיו כשנכנס לבית הקברות כלומר א לפי רבנו יצחק הוא אומר זה רק תפילין אסור אבל ציצית זה חובת הבגד מה תתפשט יש לך בגד בין ארבע כנפות עליך אם לא יבוצית אתה עובר עבירה אז תפשוט את הבגד מה פתאום כנס עם ציטית כך אומר רבנו יצחק."
• חידושו של הרב יונה: מבחין בין בגדים שהם דרך לבוש (שאין צורך לפשוט בבית הקברות כי הם חלק מהלבוש הרגיל ופחות ניכרת בהם המצווה) לבין טלית שאינה חלק מהלבוש הרגיל ומיועדת למצווה (שאיתה אסור להיכנס לבית הקברות משום "לועג לרש").
• "וכתב הרב יונה חידוש מה הוא החידוש וזהו דווקא במהם שהיו עושים צית בכל בגדיהם ואי אפשר שיפשיטו בגדיהם אבל תליתות שלנו שאין אנו מכוונים בהם למלבוש אלא לשם מצווה ציצית הוה כמו תפילין."
• קבלת חידושו של הרב יונה: המאירי (באור החיים ובבית יוסף) מקבל את החילוק הזה, ולכן נוהגים כיום שאסור להיכנס עם טלית מצוייצת לבית הקברות משום "לועג לרש", בניגוד לציציות שבבגד שהוא דרך לבוש.
• "ומרן אילוק הזה גם באור החיים סימן כג וגם באור ביורי דעה סימן שסז אמת החילוק הזה ולכן המירו ואמרו שאסור להיכנס עם טלית מצוי משום לועג לראש להבדיל מציציות שהם על בגד שהוא דרך לבוש."

חזרה למנהג יהודי תימן והמלצות מאוחרות

• לפי המנהג הקדום של יהודי תימן, נהגו ללכת עם טלית עד בית הקברות, ורבנו (הרמב"ם?) כלל לא הזכיר את דין "לועג לרש" בנוגע לציצית.
• "ואבל לפי מנהגנו העתיקומים ש שכאמור נהגו ללכת עם טלית עד לבית הקברות וגם רבנו לא הזכיר כאמור את הדין הזה של הגרש בציצית לחלוטין בכלל לא זכר את הדין הזה אז זה מתחבר אל המקורות הקדומים שבדיוק הפוך שהיו שמים על גבי ה המנפטר תלית."
• בתימן נהגו לשים על הנפטר הזכר טלית מצוייצת ועל הנקבה כיסוי שחור (כי אינה מתעטפת בציצית).
• "וככה היה מנגנו בתימן שעל הזכר היו שמים תלית מצויצת ועל הנקבה היו שמים א כיסוי שחור על המיטה שלה, כיסוי שחור כי הרי היא לא מתעטפת בציצית."
• יש מהאחרונים שאומרים שיש לנהוג כמנהג האבות להיכנס עם טלית מצוייצת לבית הקברות, אך טוב להזהר שהציציות לא ייגררו על הקבר.
• "יש מבין האחרונים שבנו שהיום אומרים באמת מנהג אבותינו להיכנס עם כללית מצויצת לבית הקברות, אבל מה טובה תיקרה ותייזהר שלא יגררו הציציות. על הקבר."
• למרות שבמקור, מנהג תימן לא חשש גם אם הציציות נגררו על הקבר, מצד "להיות טוב" אמרו שהציציות לא ייגררו. אך מעיקר הדין, לא נהגו בזה כלל.
• "אבל כל זמן שהציתיות לא נגרות על הקבר, אין שום בעיה. כאמור, מנהגנו לא חששו גם אם ציציתיות יגרו על הקבר. אבל מבחינת להיות טוב על תקרר החם לצלחמיר אמרו שלא שהציציות לא יגרו על הקבר. אבל מצד הדין ומעיקר הדין לא נהגנו בזה קל ועיקר."
• יש יסודות ותמיכות למנהג תימן גם מעדות קדומות אחרות, אך שם חלו שינויים במנהגים עקב פרשנויות שונות, כפי שפסק רבנו יונה והרא"ש.

לסיכום:

הדיון סובב סביב החשש ההלכתי של "לועג לרש" בכניסה לבית קברות עם ציצית. בעוד שהתלמוד הבבלי מציע פתרון על ידי הרמת הציצית, פוסקים מאוחרים יותר, בהשפעת חידושו של הרב יונה, הבחינו בין ציצית שבבגד רגיל (המותרת) לבין טלית המיועדת למצווה (שאיתה אסור להיכנס). מנהג יהודי תימן הקדום לא חשש כלל מ"לועג לרש" והאבלים נהגו ללוות את הנפטר עטופים בטלית עם ציצית עד הקבר, ואף נהגו להלביש את הנפטר הזכר בטלית מצוייצת. למרות זאת, ישנם קולות מאוחרים בקרב יהודי תימן הממליצים להיזהר שהציציות לא ייגררו על הקבר, אך מעיקר הדין מנהגם לא החמיר בכך.