הנודר תרומה לבית הכנסת, האם יכול לחזור בו תוך כדי דיבור?

האם נדר לבית הכנסת נחשב להקדש אשר להלכה אין יכול לחזור בו תכ"ד או שבסיסם הם נדרים ושבועות שניתן לחזור מהם תכ"ד?

מי שנדר סך מסויים עבור מברך בתורה ולא הגיע לבית הכנסת, האם חייב לשלם נדרו למרות שאחר עלה לתורה?

תגיות

13/02/11 ט' אדר א' התשע"א

המקור הנתון, קטע שמע, עוסק בהלכות נדרים ותרומות לבית כנסת. הדובר מציג שאלה האם אדם שנדר תרומה אך חזר בו תוך כדי דיבור יכול לעשות זאת, ומבאר שהכלל הוא שחזרה תוך כדי דיבור תקפה ברוב המקרים, למעט שישה דברים, ביניהם הקדש למקדש. הדיון נסוב סביב השאלה אם נדר לבית כנסת נחשב כהקדש למקדש, או כנדר רגיל שניתן לחזור בו. לבסוף, הקטע מתייחס למקרה בו אדם נדר סכום מסוים עבור עליה לתורה ולא הגיע, ודן בהשלכות הכספיות במקרה של מכירה חוזרת במחיר נמוך יותר

קובץ שמע - מלא

קובץ השמע דן בשאלה הלכתית מרכזית: האם אדם שנדר תרומה לבית הכנסת יכול לחזור בו מהנדר בתוך כדי דיבור, בדומה לדיני נדרים ושבועות, או שמא נדר לבית הכנסת דינו כהקדש למקדש, שממנו אין אפשרות לחזור אפילו בתוך כדי דיבור.

הנקודות העיקריות שעולות בדברים:

הצגת המקרה: הדיון נפתח בתיאור מקרה בו אנשים התרימו בבית כנסת לצורך בנייתו. אחד הנודרים הצהיר על סכום נאה, אך מיד חזר בו ("אומר אני חוזר בי"). השאלה היא האם חזרה זו תקפה מבחינה הלכתית.
הכלל של "תוך כדי דיבור": הרב מסביר כלל יסודי בהלכה לפיו חזרה מדבר בתוך כדי דיבור נחשבת לחזרה ותקפה, "כי כלל גדול בכל התורה כולה בכל דבר אם חוזרים בתוך כדי דיבור החזרה היא חזרה".
חריגים לכלל "תוך כדי דיבור": מוזכרים שישה דברים שבהם אין אפשרות לחזור בתוך כדי דיבור: עבודה זרה, מגדף, ממר, מקדש אישה (שצריך לתת גט אם חזר בו), והמקדיש. לגבי המקדיש מובאת הדוגמה של אדם שאומר "הרי בהמה זו עולה" וחזר בו מיד - חזרתו אינה מועילה. "כי כאמור, ההקדש כשמקדישים לשם המקדש, גם אם הוא חוזר תוך כדי דיבור, לא מועילה חזרה."
השאלה המרכזית: האם נדר לבית כנסת הוא כהקדש למקדש? זוהי ליבת הדיון. האם התחייבות לתת בלוקים, רעפים וכדומה לבית הכנסת דינה כהקדשה שאין ממנה חזרה, או כנדר רגיל שממנו ניתן לחזור בתוך כדי דיבור?
דעות שונות בפוסקי הלכה:
ישנם פוסקים שסוברים כי הקדש לבית כנסת דינו כהקדש למקדש, ואין אפשרות לחזור בו אפילו בתוך כדי דיבור, ובוודאי שלא לאחר מכן.
לעומת זאת, יש הסוברים כי הקדש לבית כנסת אינו שונה מנדרים ושבועות, אשר בהם חזרה בתוך כדי דיבור מבטלת את הנذر או השבועה, אפילו אם נעשו בשם השם. "יש לנו כלל שבנדרים ובשבועות אם אדם נשבע וחזר או תוך כדי דיבור אפילו שהוא נשבע בשם השם השבועה בטלה כחזרה תוך כדי דיבור יכולה לבטל את השבועה כדין שבואה בטעות וכן אם נדר נדר וחזר בו תוך כדי דיבור הריזרה היא חזרה."
ההסבר לחוסר הדמיון להקדש: הרב מציין כי למרות שנהוג לכנות תרומות לבית הכנסת בלשון "הקדש", בעידן שלנו שאין בית מקדש קיים, אין זה בהכרח אומר שבסיסן ההלכתי הוא של הקדש, אלא יותר של נדרים ושבועות. "נכון שנוהגים בלשוננו לומר שדברים כאלה הם הקדש כיוון שזה מושג אלו הם מושגי הקדושה של ימינו ואין לנו מקדש עד יבנה המקדש מהרב ימינו אבל זה עוד לא אומר שהבסיס שלהם הוא בסיס של הקדש אלא הבסיס שלהם הוא בסיס של נדרים ושבועות שכאמור ניתן לחזור בהם תוך כדי גיבור."
המלצה לשיקול דעת: הרב מדגיש את החשיבות שאדם יהיה שקול ומחושב בעת שהוא נודר, במיוחד בפני רבים, כדי להימנע מחשד של צביעות או קלות דעת. "באמת יהיה אדם שקול בזמן שהוא נודר במיוחד שהוא נודר ברבים כדי שלא יחשד כמישהוא עושה דברים לשם הראוני או לשם כאילו חוכה ותלולה לא אם כבר הוא נודר ברבים יש שקול ומה שנדר נדר."
מסקנה לכאורה: למרות ההמלצה לשיקול דעת, נראה שהרב נוטה לדעה שאם אדם חזר בו תוך כדי דיבור מנדר לבית הכנסת, חזרתו תקפה. "למרות הכל נראים לנו דבריהם של אלה שאומרים שאם חזר בו תוך כדי דיבור החזרה חזרה."
מקרה נוסף - מכירת מקומות תפילה: הרב עובר לדון במקרה שונה בו אדם התחייב לתשלום עבור עליה לתורה או מקום תפילה ("מבורך") בסכום מסוים, אך למחרת לא הגיע. במקרה כזה, אם בית הכנסת לא ניזוק (למשל, מכרו את המקום בסכום זהה או גבוה יותר), אותו אדם לא חייב לשלם את הסכום המקורי, כיוון שההתחייבות הייתה מותנית בהשתתפותו בתפילה. "נראים הדברים ש-150 זה כפוף לכך שהוא יתפלל או יקום במבורך כי על דעת כן הוא נודר."
נזק לבית הכנסת: אולם, אם בית הכנסת נגרם לו נזק כתוצאה מחזרתו של הנודר (למשל, נאלצו למכור את המקום בסכום נמוך יותר), אזי הנודר יהיה חייב לפצות על ההפסד שנגרם. "אם הוא לא בא וארע נזק בית כנסת כי חזרו מכרו ובמקום 150 קיבלו רק 50 הוא צטרך לפצות את הבית הכנסת על ההפסד." במקרה כזה, החיוב לפיצוי נובע מדיני נזיקין ולא מדיני נדרים.
ההבדל בין דיני נדרים לדיני נזיקין: הרב מדגיש את ההבדל בין דיני נדרים, בהם חזרה בתוך כדי דיבור יכולה לבטל את הנذر, לבין דיני נזיקין, שם גרם נזק מחייב פיצוי גם בעניינים שבשמיים. "אז יש הבדל בין דיני דרים ובין דיני גרמה בן זיקין במוח בעסקי שמיים שוודאי ודאי צריך האדם לזהר בהם היטב הטב רבי חני בן גשמ."

ציטוטים מרכזיים:

"כי כלל גדול בכל התורה כולה בכל דבר אם חוזרים בתוך כדי דיבור החזרה היא חזרה"
"חוץ משישה דברים בעבודה זרה מגדב ממר מקדש אישה שהוא לא לא יכול לחזור בו תוך כדי דיבור והוא חוזר בו תוך כדי דיבור הוא כבר צריך לתת גט וכן נותן גט לאשתו לא יכול לחזור תוך כדי דיבור בין היתר בין שישה דברים שאינו יכול לחזור בו תוך כדי חיבור הוא המקדיש."
"כי כאמור, ההקדש כשמקדישים לשם המקדש, גם אם הוא חוזר תוך כדי דיבור, לא מועילה חזרה."
"השאלה היא, האם נדר לבית כנסת הוא נחשב כהקדש ואינו יכול לחזור בו או לא."
"היו כאלה מפוסקי הלכה שאמרו שהקדש לבית הכנסת כמוהו כהקדש למקדש ולא יכול לחזור בו אפילו תוך כדי דיבור וודאי שאחרי תוך כדי דיבור שוודאי הוא לא יכול לחזור והיו כאלה שאמרו שגם הקדש בית כנסת אינו שונה מנדרים ומשבועות"
"נכון שנוהגים בלשוננו לומר שדברים כאלה הם הקדש כיוון שזה מושג אלו הם מושגי הקדושה של ימינו ואין לנו מקדש עד יבנה המקדש מהרב ימינו אבל זה עוד לא אומר שהבסיס שלהם הוא בסיס של הקדש אלא הבסיס שלהם הוא בסיס של נדרים ושבועות שכאמור ניתן לחזור בהם תוך כדי גיבור."
"למרות הכל נראים לנו דבריהם של אלה שאומרים שאם חזר בו תוך כדי דיבור החזרה חזרה."
"נראים הדברים ש-150 זה כפוף לכך שהוא יתפלל או יקום במבורך כי על דעת כן הוא נודר."
"אז יש הבדל בין דיני דרים ובין דיני גרמה בן זיקין במוח בעסקי שמיים שוודאי ודאי צריך האדם לזהר בהם היטב הטב רבי חני בן גשמ."

בסיכום, קובץ השמע מעלה סוגיה הלכתית מעניינת הנוגעת לתוקף חזרה מנדר לבית הכנסת בתוך כדי דיבור. הרב מציג דעות שונות בפוסקים ונוטה לדעה שמבחינה עקרונית חזרה כזו תיתכן, בדומה לדיני נדרים ושבועות, אולם מדגיש את החשיבות של שיקול דעת ואחריות בעת נדר, במיוחד בפני רבים, ואת החיוב בפיצוי במקרה של גרם נזק ממשי לבית הכנסת כתוצאה מחזרה מההתחייבות

Question1

מה הדין אם אדם נדר תרומה לבית כנסת וחזר בו 'בתוך כדי דיבור'?

Answer1

באופן כללי, בכל התורה, חזרה בתוך כדי דיבור נחשבת לחזרה, למעט שישה דברים שביניהם הקדשה למקדש. לגבי נדר לבית כנסת, ישנן דעות שונות בפוסקי הלכה. יש הסוברים שהקדשה לבית כנסת דינה כהקדשה למקדש ואין אפשרות לחזור בה בתוך כדי דיבור, וודאי שלא לאחר מכן. לעומת זאת, יש הסוברים שהקדשה לבית כנסת דינה כנדר או שבועה, ובמקרה כזה, חזרה בתוך כדי דיבור מבטלת את הנדר, בדומה לנדר או שבועה שנאמרו בשם השם וחזרו בהם בתוך כדי דיבור.

Question2

מדוע ישנה מחלוקת בין הפוסקים לגבי תוקף חזרה מנדר לבית כנסת בתוך כדי דיבור?

Answer2

המחלקות נובעת מהשאלה האם נדר או תרומה לבית כנסת נחשבים כ"הקדש" במובן ההלכתי המחייב כמו הקדשה למקדש. יש הסוברים שמאחר ובית הכנסת הוא מקום קדוש ומשמש לתפילה ולימוד תורה, הנדר לו מקבל מעמד של הקדש. לעומתם, יש הסוברים שכל עוד אין בית מקדש קיים, תרומות לבית כנסת דינן כנדרים רגילים, שניתן לחזור מהם בתוך כדי דיבור.

Question3

אם אדם נדר סכום כסף או חומרים לבניית בית כנסת בפני רבים, האם עליו להיות זהיר במיוחד בלשונו?

Answer3

כן, מומלץ לאדם להיות שקול מאוד כאשר הוא נודר בפני רבים, כדי שלא יחשד בכך שהוא עושה זאת לשם התרשמות או כהתחייבות סרק. למרות שבתוך כדי דיבור ישנה אפשרות לחזור, עצם הנדירה בפני רבים יוצרת ציפייה ומוטב להימנע ממצב של חזרה.

Question4

מה קורה אם אדם נדר סכום מסוים עבור עליה לתורה או קניית 'מבורך' בבית הכנסת ולא הגיע למחרת?

Answer4

במקרה כזה, נראה שהנדר כפוף לכך שהוא ישתתף בתפילה או יזכה ב'מבורך', שכן על דעת כן הוא נדר. אם הוא לא הגיע, ייתכן שהנדר אינו חל עליו. עם זאת, יש לבחון האם נגרם נזק לבית הכנסת כתוצאה מהתחייבותו שלא מומשה.

Question5

באיזה אופן עלול להיגרם נזק לבית הכנסת כתוצאה מחזרה מנדר לאחר מעשה?

Answer5

נזק עלול להיגרם אם בית הכנסת הסתמך על נדרו של האדם ותכנן הוצאות או מכר את הזכות לאדם אחר במחיר נמוך יותר לאחר שהראשון חזר בו. לדוגמה, אם אדם נדר 150 ש"ח עבור 'מבורך', ומכרו את זה לאחר במחיר 50 ש"ח בלבד לאחר שהוא לא הגיע, הרי שנגרם לבית הכנסת הפסד של 100 ש"ח (בהשוואה למחיר של ה-150 ש"ח המקורי).

Question 6

אם נגרם נזק לבית הכנסת כתוצאה מחזרה מנדר, האם האדם שחזר בו חייב לפצות את בית הכנסת?

Answer6

אם כתוצאה מחזרתו של הנודר נגרם נזק ממשי לבית הכנסת (כגון מכירה חוזרת במחיר נמוך יותר), נראה שלפחות מדיני שמיים עליו לפצות את בית הכנסת על ההפסד. ההפסד יחושב על ההפרש בין הנדר המקורי לבין הסכום שהתקבל בפועל. במקרה שהוזכר, ההפסד היה בין 50 ש"ח ל-140 ש"ח (אם היה כבר קונה ב-140 ש"ח לפני הנדר של ה-150 ש"ח).

Question 7

מה ההבדל בין דיני נדרים לדיני נזקין בענייני שמיים?

Answer7

בדיני נדרים, קיימת אפשרות לחזרה בתוך כדי דיבור, ובמקרים מסוימים אף לאחר מכן באמצעות התרה. לעומת זאת, בדיני נזקין, אם אדם גרם נזק, עליו לשאת באחריות ולפצות את הניזוק. בענייני שמיים, ישנה חובה מיוחדת על האדם להיזהר בהתחייבויותיו ולעמוד בדיבורו, במיוחד כשמדובר בעניינים של קדושה ותרומה לצרכי ציבור. גם אם מבחינה הלכתית יבשה יש מקום לחזרה מנדר, מבחינה מוסרית ורוחנית ישנה חשיבות רבה לקיום הנדר, אלא אם כן יש סיבה מוצדקת לחזרה.

Question 8

מה ניתן ללמוד מדברים אלה לגבי התנהלות נכונה בנוגע לנדרים ותרומות לבית כנסת?

Answer 8

יש להיות שקולים ומחושבים לפני נדירת סכום או התחייבות כלשהי, במיוחד בפני קהל. יש לוודא שהאדם מתכוון באמת ובתמים לקיים את נדרו. אם בכל זאת מתחרטים, יש לנסות לחזור בתוך כדי דיבור אם הדבר אפשרי על פי ההלכה. אם לא, יש לשקול לפנות לרב או לדיין כדי לבחון אפשרות של התרת נדר. חשוב לזכור את האחריות המוסרית והדתית בקיום נדרים, במיוחד כאשר מדובר בתרומה למקום קדוש ולצרכי ציבור. כמו כן, יש להימנע מגרימת נזק לבית הכנסת כתוצאה מחזרה מנדר

Full text

מעשה שהיה כך היה שבבית כנסת התרימו למען בניין בית הכנסת. זה אמר שהוא נודר כך וזה אמר שנודר כך בסכומים מסוימים. כל אחד אמר את אשר הוא חפץ לדור למען בניין בית הכנסת. ואדם שנדר סכום מסוים בסכום נאה אבל מי התוך כדי דיבור חזר בו אומר אני חוזר בי והשאלה היא האם הוא יכול לחזור בו בתוך כדי דיבור מהנדר לפני רבים שאמר שהוא תורם סכום מאוד נעה או לא ובכן הוא יכול לחזור בו תוך כדי דיבור כי כלל גדול בכל התורה כולה בכל דבר אם חוזרים בתוך כדי דיבור החזרה היא חזרה חוץ משישה דברים בעבודה זרה מגדב ממר מקדש אישה שהוא לא לא יכול לחזור בו תוך כדי דיבור והוא חוזר בו תוך כדי דיבור הוא כבר צריך לתת גט וכן נותן גט לאשתו לא יכול לחזור תוך כדי דיבור בין היתר בין שישה דברים שאינו יכול לחזור בו תוך כדי חיבור הוא המקדיש. מה זה המקדיש? כשהוא אומר הרי בהמה זו עולה, בהרמה זו שלמים, הקדיש אותה לכובן ומיד חזר בו תוך כדי דיבור, לא מועיל. כי כאמור, ההקדש כשמקדישים לשם המקדש, גם אם הוא חוזר תוך כדי דיבור, לא מועילה חזרה. השאלה היא, האם נדר לבית כנסת הוא נחשב כהקדש ואינו יכול לחזור בו או לא. למשל, אם אדם בא ואומר אני אתן את הבלוקים, אחד אומר אני אתן את הריות, אחד אומר כך וכך. האם הקדש לבית הכנסת הוא כמו הקדש למקדש ואין אדם יכול לחזור בו תוך כדי דיבור או לא? היו כאלה מפוסקי הלכה שאמרו שהקדש לבית הכנסת כמוהו כהקדש למקדש ולא יכול לחזור בו אפילו תוך כדי דיבור וודאי שאחרי תוך כדי דיבור שוודאי הוא לא יכול לחזור והיו כאלה שאמרו שגם הקדש בית כנסת אינו שונה מנדרים ומשבועות ויש לנו כלל שבנדרים ובשבועות אם אדם נשבע וחזר או תוך כדי דיבור אפילו שהוא נשבע בשם השם השבועה בטלה כחזרה תוך כדי דיבור יכולה לבטל את השבועה כדין שבואה בטעות וכן אם נדר נדר וחזר בו תוך כדי דיבור הריזרה היא חזרה אז מאחר וכשאדם נודר אם זה בסכומי כסף אם זה בחומרים הרי כל הדברים האלה הם מגדרי נדרים נכון שנוהגים בלשוננו לומר שדברים כאלה הם הקדש כיוון שזה מושג אלו הם מושגי הקדושה של ימינו ואין לנו מקדש עד יבנה המקדש מהרב ימינו אבל זה עוד לא אומר שהבסיס שלהם הוא בסיס של הקדש אלא הבסיס שלהם הוא בסיס של נדרים ושבועות שכאמור ניתן לחזור בהם תוך כדי גיבור באמת יהיה אדם שקול בזמן שהוא נודר במיוחד שהוא נודר ברבים כדי שלא יחשד כמישהוא עושה דברים לשם הראוני או לשם כאילו חוכה ותלולה לא אם כבר הוא נודר ברבים יש שקול ומה שנדר נדר אבל כאמור למרות הכל נראים לנו דבריהם של אלה שאומרים שאם חזר בו תוך כדי דיבור החזרה חזרה. יש לציין שזה שונה או כבר פעם דיברנו מכך ממציאות שבה אדם אמר נניח בשביל תפילה או בשביל מבורך 150 יש מי שמוסיף יש מי שמוסיף יש מי שמוסיף שלוש פעמים אף אחד ולכן הנדר חל על אותו אדם והנה למחורת בבוקר לא הגיע לתפילה ואז מה עושים מטבע הדברים או מוכרים מחדש או נותנים לזה שהיה שאמר לפחות ממנו אם למשל מישהו אמר 140 וזה אמר 150 נותנים לזה שאמר 140 אם הוא חפץ בדבר אם הוא לא חפץ אם הוא אומר מחר ראיתי כי שזה גל 150 אם כבר נמלכתי בדעתי אז זה לא תופס כיוון שהוא כבר לא היה ברמה של קיום הנדר אבל יכולים להציע לזה שמר 140 או למכור מחדש אם מוכרים מחדש היה ולא הרע נזק לבית כנסת מבחינת הנדר כגון שמכרו ביותר 150 או 150 או ביותר 150 אדיי זה שאמר 150 אינו צריך לפצות את הבית כנסת כי אין לו נזק. אבל הרי מה יהיה עם ה-150 שהוא אמר? זה שהוא לא הגיע זה בעיה שלו, לא בעיה של בית כנסת ואז השאלה אם הוא חייב לתת את ה-150 או לא. נראים הדברים ש-150 זה כפוף לכך שהוא יתפלל או יקום במבורך כי על דעת כן הוא נודר. אבל אם אם הוא לא בא וארע נזק בית כנסת כי חזרו מכרו ובמקום 150 קיבלו רק 50 הוא צטרך לפצות את הבית כנסת על ההפסד ואיזה הפסד היה? כי היה לנו כבר 140 והוא אמר 150 עכשיו מה שקיבלנו זה 50 אז יש לנו הפסד מ-50 עד 140 את ההפסד הזה הוא צריך לפצות כי סוף סוף בזמן מכירה אמיתית הוא גרם נזק לפחות מדיני שמיים הוא צריך לפצות אז יש הבדל בין דיני דרים ובין דיני גרמה בן זיקין במוח בעסקי שמיים שוודאי ודאי צריך האדם לזהר בהם היטב הטב רבי חני בן גשמ

הנודר תרומה לבית הכנסת, האם יכול לחזור בו תוך כדי דיבור?

תכנים לקריאה נוספת

תכנים נוספים