הנודר תרומה לבית הכנסת, האם יכול לחזור בו תוך כדי דיבור?

קובץ השמע דן בשאלה הלכתית מרכזית: האם אדם שנדר תרומה לבית הכנסת יכול לחזור בו מהנדר בתוך כדי דיבור, בדומה לדיני נדרים ושבועות, או שמא נדר לבית הכנסת דינו כהקדש למקדש, שממנו אין אפשרות לחזור אפילו בתוך כדי דיבור.

הנקודות העיקריות שעולות בדברים:

• הצגת המקרה: הדיון נפתח בתיאור מקרה בו אנשים התרימו בבית כנסת לצורך בנייתו. אחד הנודרים הצהיר על סכום נאה, אך מיד חזר בו ("אומר אני חוזר בי"). השאלה היא האם חזרה זו תקפה מבחינה הלכתית.
• הכלל של "תוך כדי דיבור": הרב מסביר כלל יסודי בהלכה לפיו חזרה מדבר בתוך כדי דיבור נחשבת לחזרה ותקפה, "כי כלל גדול בכל התורה כולה בכל דבר אם חוזרים בתוך כדי דיבור החזרה היא חזרה".
• חריגים לכלל "תוך כדי דיבור": מוזכרים שישה דברים שבהם אין אפשרות לחזור בתוך כדי דיבור: עבודה זרה, מגדף, ממר, מקדש אישה (שצריך לתת גט אם חזר בו), והמקדיש. לגבי המקדיש מובאת הדוגמה של אדם שאומר "הרי בהמה זו עולה" וחזר בו מיד - חזרתו אינה מועילה. "כי כאמור, ההקדש כשמקדישים לשם המקדש, גם אם הוא חוזר תוך כדי דיבור, לא מועילה חזרה."
• השאלה המרכזית: האם נדר לבית כנסת הוא כהקדש למקדש? זוהי ליבת הדיון. האם התחייבות לתת בלוקים, רעפים וכדומה לבית הכנסת דינה כהקדשה שאין ממנה חזרה, או כנדר רגיל שממנו ניתן לחזור בתוך כדי דיבור?
• דעות שונות בפוסקי הלכה:
• ישנם פוסקים שסוברים כי הקדש לבית כנסת דינו כהקדש למקדש, ואין אפשרות לחזור בו אפילו בתוך כדי דיבור, ובוודאי שלא לאחר מכן.
• לעומת זאת, יש הסוברים כי הקדש לבית כנסת אינו שונה מנדרים ושבועות, אשר בהם חזרה בתוך כדי דיבור מבטלת את הנذر או השבועה, אפילו אם נעשו בשם השם. "יש לנו כלל שבנדרים ובשבועות אם אדם נשבע וחזר או תוך כדי דיבור אפילו שהוא נשבע בשם השם השבועה בטלה כחזרה תוך כדי דיבור יכולה לבטל את השבועה כדין שבואה בטעות וכן אם נדר נדר וחזר בו תוך כדי דיבור הריזרה היא חזרה."
• ההסבר לחוסר הדמיון להקדש: הרב מציין כי למרות שנהוג לכנות תרומות לבית הכנסת בלשון "הקדש", בעידן שלנו שאין בית מקדש קיים, אין זה בהכרח אומר שבסיסן ההלכתי הוא של הקדש, אלא יותר של נדרים ושבועות. "נכון שנוהגים בלשוננו לומר שדברים כאלה הם הקדש כיוון שזה מושג אלו הם מושגי הקדושה של ימינו ואין לנו מקדש עד יבנה המקדש מהרב ימינו אבל זה עוד לא אומר שהבסיס שלהם הוא בסיס של הקדש אלא הבסיס שלהם הוא בסיס של נדרים ושבועות שכאמור ניתן לחזור בהם תוך כדי גיבור."
• המלצה לשיקול דעת: הרב מדגיש את החשיבות שאדם יהיה שקול ומחושב בעת שהוא נודר, במיוחד בפני רבים, כדי להימנע מחשד של צביעות או קלות דעת. "באמת יהיה אדם שקול בזמן שהוא נודר במיוחד שהוא נודר ברבים כדי שלא יחשד כמישהוא עושה דברים לשם הראוני או לשם כאילו חוכה ותלולה לא אם כבר הוא נודר ברבים יש שקול ומה שנדר נדר."
• מסקנה לכאורה: למרות ההמלצה לשיקול דעת, נראה שהרב נוטה לדעה שאם אדם חזר בו תוך כדי דיבור מנדר לבית הכנסת, חזרתו תקפה. "למרות הכל נראים לנו דבריהם של אלה שאומרים שאם חזר בו תוך כדי דיבור החזרה חזרה."
• מקרה נוסף - מכירת מקומות תפילה: הרב עובר לדון במקרה שונה בו אדם התחייב לתשלום עבור עליה לתורה או מקום תפילה ("מבורך") בסכום מסוים, אך למחרת לא הגיע. במקרה כזה, אם בית הכנסת לא ניזוק (למשל, מכרו את המקום בסכום זהה או גבוה יותר), אותו אדם לא חייב לשלם את הסכום המקורי, כיוון שההתחייבות הייתה מותנית בהשתתפותו בתפילה. "נראים הדברים ש-150 זה כפוף לכך שהוא יתפלל או יקום במבורך כי על דעת כן הוא נודר."
• נזק לבית הכנסת: אולם, אם בית הכנסת נגרם לו נזק כתוצאה מחזרתו של הנודר (למשל, נאלצו למכור את המקום בסכום נמוך יותר), אזי הנודר יהיה חייב לפצות על ההפסד שנגרם. "אם הוא לא בא וארע נזק בית כנסת כי חזרו מכרו ובמקום 150 קיבלו רק 50 הוא צטרך לפצות את הבית הכנסת על ההפסד." במקרה כזה, החיוב לפיצוי נובע מדיני נזיקין ולא מדיני נדרים.
• ההבדל בין דיני נדרים לדיני נזיקין: הרב מדגיש את ההבדל בין דיני נדרים, בהם חזרה בתוך כדי דיבור יכולה לבטל את הנذر, לבין דיני נזיקין, שם גרם נזק מחייב פיצוי גם בעניינים שבשמיים. "אז יש הבדל בין דיני דרים ובין דיני גרמה בן זיקין במוח בעסקי שמיים שוודאי ודאי צריך האדם לזהר בהם היטב הטב רבי חני בן גשמ."

ציטוטים מרכזיים:

• "כי כלל גדול בכל התורה כולה בכל דבר אם חוזרים בתוך כדי דיבור החזרה היא חזרה"
• "חוץ משישה דברים בעבודה זרה מגדב ממר מקדש אישה שהוא לא לא יכול לחזור בו תוך כדי דיבור והוא חוזר בו תוך כדי דיבור הוא כבר צריך לתת גט וכן נותן גט לאשתו לא יכול לחזור תוך כדי דיבור בין היתר בין שישה דברים שאינו יכול לחזור בו תוך כדי חיבור הוא המקדיש."
• "כי כאמור, ההקדש כשמקדישים לשם המקדש, גם אם הוא חוזר תוך כדי דיבור, לא מועילה חזרה."
• "השאלה היא, האם נדר לבית כנסת הוא נחשב כהקדש ואינו יכול לחזור בו או לא."
• "היו כאלה מפוסקי הלכה שאמרו שהקדש לבית הכנסת כמוהו כהקדש למקדש ולא יכול לחזור בו אפילו תוך כדי דיבור וודאי שאחרי תוך כדי דיבור שוודאי הוא לא יכול לחזור והיו כאלה שאמרו שגם הקדש בית כנסת אינו שונה מנדרים ומשבועות"
• "נכון שנוהגים בלשוננו לומר שדברים כאלה הם הקדש כיוון שזה מושג אלו הם מושגי הקדושה של ימינו ואין לנו מקדש עד יבנה המקדש מהרב ימינו אבל זה עוד לא אומר שהבסיס שלהם הוא בסיס של הקדש אלא הבסיס שלהם הוא בסיס של נדרים ושבועות שכאמור ניתן לחזור בהם תוך כדי גיבור."
• "למרות הכל נראים לנו דבריהם של אלה שאומרים שאם חזר בו תוך כדי דיבור החזרה חזרה."
• "נראים הדברים ש-150 זה כפוף לכך שהוא יתפלל או יקום במבורך כי על דעת כן הוא נודר."
• "אז יש הבדל בין דיני דרים ובין דיני גרמה בן זיקין במוח בעסקי שמיים שוודאי ודאי צריך האדם לזהר בהם היטב הטב רבי חני בן גשמ."

בסיכום, קובץ השמע מעלה סוגיה הלכתית מעניינת הנוגעת לתוקף חזרה מנדר לבית הכנסת בתוך כדי דיבור. הרב מציג דעות שונות בפוסקים ונוטה לדעה שמבחינה עקרונית חזרה כזו תיתכן, בדומה לדיני נדרים ושבועות, אולם מדגיש את החשיבות של שיקול דעת ואחריות בעת נדר, במיוחד בפני רבים, ואת החיוב בפיצוי במקרה של גרם נזק ממשי לבית הכנסת כתוצאה מחזרה מההתחייבות