שבת "שקלים" שחל ר"ח למחרתו וביום שני, מדוע אין מפטירים "מחר חודש"?

מסמך זה מסכם את הנושאים המרכזיים והעובדות החשובות שעולות מתוך קטע השמע "110217hy.mp3", תוך שימוש בציטוטים מהמקור בעברית. הדיון המרכזי סובב סביב סדר קריאת התורה וההפטרה בשבתות הסמוכות לראש חודש, ובפרט בשבת פרשת פקודי הסמוכה לראש חודש אדר, תוך התייחסות למנהגים שונים ולדעת הרמב"ם והשולחן ערוך.

השאלה המרכזית:

חבר שואל מדוע בשנה שפרשת פקודי חלה לפני ראש חודש אדר שחל ביום ראשון או שני, אנו קוראים בתורה עניין שקלים ומפטירין בעניין שקלים ("יהו ידע") ולא מפטירין "מחר חודש" כדי לזכור את ראש החודש הקרב. הוא מציע לחלק את הזכרון: עניין שקלים יזכר על ידי קריאת התורה, ועניין ראש חודש יזכר על ידי הפטרת "מחר חודש".

התשובה והנימוקים:

המרצה משיב כי למרות ההיגיון שבשאלה, אין לשנות את המנהג ויש להפטיר "יהו ידע" בעניין שקלים. הנימוקים לכך מבוססים על הבדלים במעמד התקנות של חז"ל:

• ראש חודש שחל בשבת: כאשר ראש חודש חל בשבת, מוציאים שלושה ספרי תורה: הראשון לפרשת השבוע, השני לעניין ראש חודש, והשלישי לעניין שקלים (אם זה ראש חודש אדר). מפטירין בעניין שקלים. במקרה זה, יש זכר לראש חודש על ידי הקריאה בתורה בעניינו.
• ראש חודש שחל ביום ראשון או שני: במקרה זה, אין מוציאים ספר תורה מיוחד לעניין ראש חודש, ואין קריאה בתורה בעניין "מחר חודש" - יש רק הפטרה. אם נפטירין "מחר חודש" במקום הפטרת שקלים, "נמחק זכר ראש חודש מתודעתנו" (ציטוט משוער, הרעיון מובע בטקסט).
• מעמד תקנת "מחר חודש" נחות: התקנה להפטיר "מחר חודש" כאשר ראש חודש חל ביום ראשון או שני היא נחותה יותר מהתקנה להפטיר בעניין ראש חודש שחל בשבת, כיוון שאין לה קריאה בתורה נלווית. "מכאן אנחנו מבינים שהמעמד של התקנה הזו שמפטירים מחר חודש הוא נחות הוא פחות מאשר התקנה של ראש חודש החל בשבת שהרי אין בו הוצאת ספר תורה שני זה רק שינוי בהפטרה ולא יותר."
• ראש חודש אדר והשקלים: לקראת ראש חודש אדר משמיעים על השקלים, ויש תקנה להוציא ספר תורה שני מיוחד לעניין שקלים ולקרוא בו, ולהפטיר בעניין. תקנה זו של קריאה בתורה והפטרה בעניין שקלים היא בעלת "שדרוג יותר מאשר התקנה של מחר חודש". לכן, כאשר פרשת פקודי חלה בסמוך לראש חודש אדר, יש להפטיר בעניין שקלים כפי התקנה המשודרגת. "הועיל בלמחורת ראש חודש אדר מוציאים ספר תורה שני וקוראים בעניין שקלים מאחרות הזו משודרגת יותר ממחר חודש חייבים להפטיר באותו עניין."

דברי הגמרא והרמב"ם:

• הגמרא במסכת מגילה (דף לא עמוד א') מבחינה בין ראש חודש שחל בשבת (מפטירין "והיה מדי חודש בחדשו") לבין ראש חודש שחל למחרת השבת (מפטירין "ויאמר לו יהונתן מחר חודש"). "הנה אנחנו רואים בגמרא שיש הבדל בין אם א יש לנו א ראש חודש שבת שחל בראש חודש או ראש חודש שחל בשבת ובין ראש חודש אחל למחרת ראש חודש שחל בשבת מפטירים והיה מדי חודש בחודשו או כבר נאמר למעלה שוודאי ודאי מוציאים ספר תורה וקוראים בעניין ראש חודש אבל לעניין יהונתן מחר חודש אין זכר לקריאה בתורה ואין קריאה בתורה כזו רק מחר חודש."
• הרמב"ם בהלכות תפילה (פרק י"ג הלכה ד') מעתיק ומעבד את לשון התלמוד. הוא מציין שאם ראש חודש חל בשבת, מוציאים שני ספרים בשחרית וקוראים בעניין השבת ובראשי חודשכם, ומפטירין "והיה מדי חודש בחודשו". הוא מדגיש את הדיוק של הרמב"ם בהעתקת לשון הגמרא, ולעיתים בעיבוד שלה כדי להבהיר את כוונת ההלכה. "ורבנו כדרכו בקודש מעתיק את לשון התלמוד וכותב בפרק 13 מהלכות תפילה הלכה ד' ואומר את הדברים הבאים וראש א ראש חודש שחל להיות בשבת מפטירים בשבת שלפניו ויאמר לו יונתן מחר חודש ובתחילת אותה הלכה כבר אמר רבנו בתחילת אותה הלכה ואם חל ראש חודש להיות בשבת מוציאין שני ספרים בשחרית אחד קוראים בו סדר אותם השבת והשני קורא בו המשלים ובראשי חודשכם כי רבנו לא סתם מעתיק מהתלמוד אלא הוא מעבד לצו רך כוונת ההלכה."
• הרמב"ם מדייק גם בהפטרת ראש חודש שחל בשבת, וכותב "והיה מדי חודש בחודשו" ולא "השמים כסאי", כי עיקר הזכרון של ראש חודש הוא בפסוק האחרון. "אף על פי שההפטרה של ראש חודש שכל להיות בשבת היא מתחילה השמיים כסאי ובדרך כלל בספרי המנהגים וכל אלה נוהגים להגיד השמיים כסאי אבל התלמוד אומר והיה מדי חודש בחודשו ורבנו אומר ויה מדי חודש בחודשו כדי לעט לנו שהצוק לקריאת אותה פרשה הוא בגלל הפסוק האחרון והיה מדי חודש וחודשו שאז זה תזכורת ליותו ראש חודש ולא משתמש בתחילת הבטרה השמיים כיסאי שאין לה שום התחברות לעניין של ראש חודש."

הבדלים בין ראש חודש בשבת לראש חודש ביום ראשון:

כאשר ראש חודש חל בשבת, יש "עצמות, יש קדושה בעצמותו של היום" הנובעת משילוב שבת וראש חודש. לכך יש ביטוי בקורבן מוסף ובתפילת מוסף ייחודית. לעומת זאת, כשראש חודש הוא ביום ראשון, אין שינוי במהות הקדושה של היום. הסיבה שבכל זאת מפטירין "מחר חודש" היא כדי "לצלצל בפעמונים" ולהזכיר את ראש החודש הקרב, בעיקר בגלל התלות של החגים בקידוש החודש על פי הראייה. "מדוע בכל זאת א שינו את ההפטרת השבוע, דחו אותה והפטירו מחר חודש כדי לצלצל בפעמונים תהיו מודעים שמחר ראש חודש. וזאת על שומ לא כי ראש חודש קדושתו מיוחדת במינה שבגלל זה באמת אפילו שלמחרת ראש חודש כבר מזכירים אותו אלא כי חגים תלויים בו..."

השוואה לתקנות אחרות:

• ראש חודש חנוכה: כאשר ראש חודש חל בשבת חנוכה, מוציאים שלושה ספרים: לפרשת השבוע, לראש חודש ולחנוכה, ומפטירין בעניין חנוכה. מסתפקים בקריאה בתורה בעניין ראש חודש. זאת משום שכאשר יש שתי תקנות בעלות אותו "שדרוג" (קריאה בתורה והפטרה), מעדיפים את העניין הלא שגרתי יותר (חנוכה) להפטרה. "זאת משום שחז"ל קבעו שבמקרים כאלה כשיש לנו שתי תקנות בעל אותו שדרוג ראש חודש שיש לו תקנה לומר קריאה בתורה והפטרה ויש לנו דבר שהוא מחודש פחות שגרתי שיש לנו עניין להבליט אותו והוא גם כן בתקנה של קריאה בתורה והפטרה שמים אותו אחרון כי תדיר שאינו תדיר תדיר קודם והוא אחרון ומפטירים עניין האחרון."
• באופן דומה, אם ראש חודש אדר חל בשבת, מפטירין בעניין שקלים ומסתפקים בקריאה בתורה בעניין ראש חודש.

דברי ערוך השולחן:

ערוך השולחן מציין שההפטרה של ראש חודש אלול שחל ביום ראשון נדחית מפני "עניה סוערה" כיוון שאין בה ("מחר חודש") קריאה בתורה. הוא מתייחס לרמת ה"שדרוג" של התקנה. "וזה עולה רבותיי מדברי ערוך השולחן שהוא אומר וודאי נדח בסוף סימן תכה אור החיים א מפני שמעו הם מפני עניה סוערה כיוון שאין בה קריאה בתורה כלומר הוא מדבר על ראש חודש אלול ביום ראשון הוא אומר שההפטרה נתחת בגלל שאין בה במחרוד קריאה בתורה כלומר הוא נתן את דעתו לרמת השדרוג של התקנה הזו."

זכר ראש חודש על ידי השקלים:

ישנו זכר מסוים לראש חודש גם על ידי קריאת והפטרת השקלים, כיוון ש"מאוד מאוד מפורסם ששבא ראש חודש אדר משמיעין על השקלים". השומע יודע שאם מזכירים את השקלים, או שאותה שבת היא ראש חודש אדר או שראש חודש אדר יחול באותו שבוע. "אז אם כן איפה כל דברי רב יודע אם אם אומרים בהפטרה עניין של השקלים אחד מהשתיים או שאותה שבת זה ראש חודש או ראש חודש אדר או הוא יודע שראש חודש אדר יבוא באותו שבוע הוא לא יודע באותו באיזה יום מדויק אבל הוא יודע ואז הוא יתן טוב והתעניין אז כך שלא הפסדנו לא הפסדנו את העניין של התזכורת לצלצל בפעמונים שרות חודש מתקרב יש מעין תזכורת גם בעניין הזה."

דעת השולחן ערוך והביקורת עליה:

השולחן ערוך מחדש בבית יוסף ומביא, שכאשר ראש חודש חל ביום ראשון, מפטירין בשבת שלפניו "ויאמר לו יהונתן מחר חודש", ואם ראש חודש שני ימים (שבת וראשון), מפטירין "השמים כסאי" ואז נוהגים לומר פסוק ראשון ואחרון מהפטרת "ויאמר לו יהונתן" לזכר שמחר ראש חודש. המרצה מציין שהרכבה זו של הפטרות אינה כתובה בתלמוד והיא המצאה של בעל בית יוסף על סמך מנהגים. "ובכן הנה לא כתוב בתלמוד הרכבה כזו בהפטרות זה המצאה ש בית יוסף מביא אותה בשם חכמים ומה שנהגו אבל זה לא כתוב בתלמוד ההרכבה בין שתי ההפטרות וזה גם מחינו הספרדים עושים כשיש שבת חתן מפטירים בהפטרה הרגילה ועוד מוסיפים עוד סוס עשית זהסוסזה כלומר זכר לחתן ההרכבות האלה אינם לא חדרו אלינו כלל ועיקר, אלא אצלנו אנחנו הולכים כפי התלמוד."

המרצה מדגיש כי מנהגם הוא ללכת לפי התלמוד, ואין להוסיף תוספות שלא נזכרו בו. "כי אין רבנו מעתיק סתם תלמוד, אלא רבנו אם הוא מעתיק את התלמוד ואיננו שנה, הוא מעתיק משום שזה בדווקא ולא שום דבר אחר. ולכן אין לנו להוסיף תוספות בשום פנים ואופן, אלא כמנהג אבותינו."

לסיכום, למרות הרצון לזכור את ראש חודש אדר הקרב, אין לשנות את התקנה להפטיר בעניין שקלים כאשר פרשת פקודי חלה בסמוך לראש חודש אדר שחל ביום ראשון. זאת משום שמעמד תקנת השקלים (הכוללת קריאה בתורה והפטרה) גבוה יותר מתקנת "מחר חודש" (הכוללת רק הפטרה), ויש לקיים את התקנות כפי שנקבעו על ידי חז"ל, בהתאם למסורת התלמוד והרמב"ם