אין נופלין על פניהם ביום "פורים קטן", מהי שיטתו של הרמב"ם?

האם גם לפי רבנו היום יום 14 באדר ראשון אין צריך לפעול על פנינו או לא והתשובה אף על פי שרבנו סתם ולא פירש בהלכות תפילה הרי ניתן ללמוד זאת מהלכות מגילה שאין ליפול על פנינו היום. ונסביר את הדברים. רבנו בהלכות תפילה פרק חמישי הלכה טו כתב מנהג פשוט בכל ישראל שאין נפילת פנים בשבתות ובמועדות ולא בראש השנה ולא בראשי חודשים וח כהופורים ולא במנחה של ערבי שבתות וימים טובים ולא בערבית שבכל יום ויש יחידים שנופלים על פניהם בערבי וביום הכיפורים בלבד נופלים על פניהם בכל תפילה ותפילה מפני שהוא יום תחינה ובקשה ותענית אם צ מכלל הימים האלה את יום הכיפורים שהוא דין בפני עצמו. הרי אנחנו יכולים לראות על המנהג שרבנו מגדיר אותו כמנהג פשוט בכל ישראל. כלומר שהעניין של ימים שנופלים על פניהם או אין נופלים על פניהם, איננו דין תלמודי. אלא מנהג אלא שהוא מעיד שהמנהג הפשוט בכל בית ישראל, מה שחייב מתורת מנהג, שאין לפעילת פנים בשבתות ובמועדות ולא בראש השנה. נוציא את השבתות והמועדות בראש השנה. שכן שבתות ומועדות בראש השנה מדובר בשבתות וימים טובים ובשבתות וימים טובים אין נפילת פנים ולא בראשי חודשים וחנוכה ופורים ראשי חודשים וחנוכה בפורים אינם אינם אסורים בעשיית מלאכה אין חובת קביאת עודה לכבוד הימים אין חובת שמחה בימים אלו אין חובת עונג בימים אלו ולכן לכאורה מדוע בימים אלו אין נופלים על פניהם והתשובה לשמחה יש שני פנים יש מה שנקרא מצווה לשמוח ביקום ועשה ויש מצוות שמחה להימנע מדברים שפוגעים בשמחה למשל הספד ותענית הזפ ותענית פוגעים בשמחה ואם נמנעים מלהספיד או מלטענות ביום מסוים הרי שכבר אותו יום ניתן לציין אותו כימי שמחה למרות שאין מצוות שמחה בקום ועשה אבל העובדה שאוסרים את הצער כגון תענית והספד גם זו דרגה של שמחה והנה ראשי חודשים, חנוכה ופורים, יש לפחות בחנוכה רבנו מגדיר את זה כדבר ברור וגם בפורים שיש מצווה של שמחה אבל לאו דווקא בקום ועשה אלא בעצם האיסור שלא להספיד ולא להטענות. והנה מטבע הדברים אם לא מספידים ולא מטענים לכאורה באמת זה גם י יום שאין נופלים על פניהם כן תפילה על פנים מבטת צער מסוים הכנאה צער והנה רבנו ממשיך ואומר ולא במנחה של ערבי שבתות וימים טובים שאין נופלים על פניהם במנחה של ערבי שבתות וימים טובים עליבה דאמת בערבה שבתות וימים טובים א מצד הדין מותר להספיד מצד הדין אינ מדבר מצד המנהג מצד הדין מותר להספיד ולא עוד אלא גם מצד הדין לפי עיקר הדין מותר לטענות רק מה חוששים שאם הוא ישלים את תעניתו הוא יכנס לשבת או ליום טוב כשהוא מעונה וזה אסור אבל לא תואר שאדם מראש קיבל על עצמו לצום רק עד כניסת שבת, רק עד כניסת יום טוב, בלי לומר ענינו, אבל קיבל על עצמו בנדר כזה. בוודאי שמותר לו להתענות, שהרי אין בזה שום איסור. ולמרות הכל, למרות שבמנחה של ערבי שבתות וימים טובים, למרות שמעיקר הדין מותר להספיד ומעיקר הדין מותר להטענות, תענית שלו תיכנס לתוך השבת ולא לתוך יום טובים. למרות הכל אין אומרים תחנון משמע לכאורה שאפילו ימים שאין שאין מטענים שמותר לטענות בהם ומותר להספידם למרות הכל אין נופלים על פניהם ולמה היא נפקמינה בכל הפלפול הזה מסיבה פשוטה כיוון שרבנו בפרק שני בהלכות מגילה הלכה יג כותב את הדברים הבאים שני הימים האלו, כלומר 14 באדר ו-15 באדר, שהם 14 ו-15 אסורים בשפת ותענית לכל אדם בכל מקום. כלומר לא לפריזים ב-14 ולמוקפים ב-15. 14 ו-15 כהבדל בין פריזים ובין מוקפים הוא רק לעניין בריאת המגילה. אבל לעניין הספד ותענית אלו ואלו שווים. דהיינו גם בשעה שהמוקפים, בשעה שהמוקפים קוראים רק ב-15, בכל זאת הם צריכים לשמוח ב-14. לא במובן של משלוח מנות, אלא בהיבט השלילי של העניין. לא להצטער, לא להספיד ב-14, לא להתע 14 גם זה פן מסוים של שמחה ואותו דבר הפריזים אף על פי שהם ב-15 לא קוראים מגילה ולא שולחים מנות ואין סעודת פורים הם חייבים בשמחה במקצת שמחה ב-15 איך על הפן השלילי לא להספיד ולא לטענות והנה לא זו אף זו רבנו אומר בזו הלשון אה שני הימים האלו שהם 14 ו15 אסורים בספ תענית לכל אדם בכל מקום בין לבני כרחים שהן עושים 15 בלבד בין לבני עיירות שהם עושים 14 בלבד ושני הימים אסורים בשפת ותענית באדר הראשון כאדר השני הנה רבנו בצורה חדה וברורה קובע שגם באדר הראשון אסור להספיד ב-14 וגם ב15 לא להשפיד ולא להתענות כאילו באדר השני ועל דרכנו למדנו ועל דרכנו למדנו שבשנה מעוברת שאנחנו קוראים לזה אדר ראשון אדר שני לא בכדי הוא אלא אנחנו צריכים לדעת שאדר כיפורים זה אמונה מכוח ניסים נסתרים להכין אותנו לקראת האמונה בניסים גלויים שהיא בניסן ולכן כשיש לנו שנה מעוברת ויש לנו שני אדרים כבר חז"ל אמרו נצלו את ההזדמנות למרות שטרם מגיע פורים ממש אלא יש רק אדר ראשון כדי להתחיל לטפח יותר ויותר את האמונה בנסים הנסתרים כי הם מבוא גדול לאמונה בנשיאים הגלו ומשום כך גם בימי אדר יד באדר הראשון באדר ראשון אסורים בשפת ותענית כי כאמור כבר הנצנוצים של הניסים הנסתרים צריכים להצרף בתודעה שלנו והוא והם אסורים בספענית בוודאי ובודאי שאין מקום ל שאין מקום ליפול על פנינו בימים אלו שהרי זה קל וחומר ומה במנחה של ערבי שבתות וערבי ימים טובים שאמרנו שלפי עיקר הדין מותר להשפיד ומותר אפילו טענות אם רק לא יכנס לתוך השבת לאחדו כשהוא עונה בכל זאת אין נופלים על פנינו כל שכן ביד אדר א' טו אדר א שאסורים בספר תענית שוודאי ובודאי אין מקום לנפילת פנים אין מקום לנפילת פנים בימים אלו ומשום כך נראים הדברים כי אכן אין נופלים על פנינו גם בימים אלו כאן מורל מעיר בהלכות תפילה הלכה מט הוא מביא את רבנו סעדיה הגאון ו ששאלתם מקום שנהגו ליפול על פניהם בערבי שבתות ובערבי ימים טובים ובערבי ראשי חודשים במנחה אם כן מנהגנו שאין נופלין על פנינו במעלה כל ראש חודש במנחה ובערבה ימים טובים ובמעלי שבת אבל איסור אין בכך ואמר רב שר שלום שמותר לאדם ליפול על פניו ואף בציבור אחר תפילת ערבית על תפילת מנחה וכן מנהג בבבל חוץ מערב שבת וערב יום טוב אך לא נהגו העם אלא במנחה שהיא עת רצון והיא חובה וגאון אחר כתב שאין נפילת הפיים בתיית ערבית כלל עד עינשם אומר מורי והנה רבנו סעד הגאון לא הזכיר פורים כיום שלא נופלים על פניהם ונראה לדעתו נופלים על פניהם בפורים ומחלוקת הגאונים היא כמו שכתב בשבול הילקת כלומר לפי רבנו לפי רבנו סעד הגאון נופלים על פנים בפורים בפורים אמר רב עמרם בר ששנה הגאון כך מנהג בישיבה ונופלים על פניהם שאין פורים דומה לכל המועדות ולחנוכה שכולן אנו גומרים את ההלל אבל בפורים אין אנו אומרים הלל וברור שלפי שיטה זו אין מקום מקום שלא לפול כחינו צריכים לפול על פנינו לפי רבנו סעדיה הגאון לפי שיטה זו וגאון אחר כתב שאין נפילת הפיים בפורים כל עיקר דה כתיבה ימי משתה ושמחה ואסורים בסבתעיין שם אומר מורי ולעניין ראש חודש ראה בבאמציאה ההוא יאמר רשרה הבאה וחלף לה לרבי אליעזר בן מלא לחסר ונפל עין שם זוהי דעת רבנו הגעונים וכך בכל סידורי תאמן העתיקים מצוינים רק הימים הללו שאין בהם נפילת הפיים ושאר כל ימות השנה נופלים על פניהם וכן אנו נוהגים ועיין הגאות מימוניות שהוציאו הרבה ימים שאין בהם מפילת הפיים ואחרייהם ואחרי אחריהם הגדילו עשו עד שנותרו ימים נדירים ביותר שנופלים על פניהם רוב טעמי אחרונים כלושים לכאורה וא משל ראשונים יש טעמים תמוים לכאורה כבר ראינו מחלוקת הגאונים בפורים שאיסורו בסב תענית מפורש במשנה ואף על פי כן סובר רבנו סעד הגאון ואחרים שיש בו נפילת הפיים וכל שכן שמותרים בספד שיש בהם נפילת הפיים והנה חסיו הראשון של ניסן אין בו נפילת הפיים כדאית במסכת סופרים מפני שאז הקריבו הנשיאים ממי ההקריבו הנשיאים גם בחולה והנה כתב רבנו רק על יום הכיפורים שהוא יום תחינה ובקשה וכולי על כל פנים מה ענו למדים מכאן נכון מאוד שלפי רבנו סעדיה הגאון אף שבפורים נאמר במפורש שאין הספד בתענית אבל יש נפילת הפיים ואין ספק שלפי רבנו סעד הגאון לכאורה אין מקום לקל וחומר שעשינו אבל מאחר וסיכמנו את דברי רבנו ניסינו לראות את המחנה המשותף בין הימים ובין המועדים שאין נופלים על פניהם. נראה לנו שניתן בהחלט לומר כל וחומר ומה עם הרבה שבתות וערבה ימים טובים שמותר להספיד בהם בעיקר הדין וכן לטענות בהם עיקר הדין ובאין נופלים על פניהם כל שכן יא באדר א' א יא אדר אטו אדר א שכאמור לפי רבנו להבדיל רבנו סעד הגאון ניתן לומר שאין ליפול על פניהם שהרי בימים אלו אין מספידים בהם ואין מטענים בהם רבי חגש