רווק שליח ציבור
לכבוד הרב שלום מה היא השקפת הרמב"ם והרב קפח לגבי אדם רווק האם ניתן להעלות אותו כשליח ציבור
תודה צברי. ב
הרמב״ם אינו מזכיר במפורש את פורים קטן ברשימת הימים שאין בהם נפילת אפיים. האם אפשר ללמוד את דינו מן האיסור להספיד ולהתענות באדר הראשון? הדיון מבחין בין דרגות של שמחה, בוחן את המנהג במנחה של ערבי שבתות וימים טובים, ושומר על ההבדל בין שיטת הרמב״ם לדעות הגאונים.
🎧 האזינו ללימוד על פורים קטן, דרגות השמחה ומנהג נפילת אפיים, ולגבולות ההסקה בין השיטות.
האם נופלים על פנינו בארבעה עשר ובחמישה עשר באדר הראשון? אף שהרמב״ם אינו מפרש זאת במפורש ברשימת הימים שבהלכות תפילה, נראים הדברים שאפשר ללמוד משיטתו שאין נפילת אפיים גם בימים אלו. זהו לימוד מתוך צירוף דבריו, ולא ציטוט של הוראה מפורשת על פורים קטן בהלכות תפילה.
בהלכות תפילה, בפרק החמישי, הרמב״ם מתאר מנהג פשוט בישראל שאין נפילת פנים בשבתות ובמועדות, בראש השנה, בראשי חודשים, בחנוכה ובפורים, וכן במנחה של ערבי שבתות וימים טובים ובערבית שבכל יום. יום הכיפורים נידון בפני עצמו כיום של תחינה, בקשה ותענית.
הניסוח מדגיש שמדובר במנהג המחייב מכוח המנהג. כדי לברר את דין אדר הראשון עלינו להתבונן במכנה המשותף של הימים שנזכרו, ולא להוסיף ימים לרשימה בלי טעם.
לשמחה יש יותר מביטוי אחד. יש שמחה במעשה חיובי, ויש הימנעות מדברים הפוגעים בשמחה, כגון הספד ותענית. גם כשאין דנים כאן בחובת סעודה או בשאר ביטויי השמחה, עצם איסור ההספד והתענית מעניק ליום צד של שמחה.
נפילת פנים מבטאת הכנעה וצער. מכאן מתעוררת הסברה שיום שנאסר בו ביטוי הצער בהספד ובתענית אינו מתאים גם לנפילת פנים. אין לערב בין רובד זה לבין חיובי קריאת המגילה, משלוח מנות וסעודת פורים, שלכל אחד מהם זמנו ודינו.
בהלכות מגילה וחנוכה, בפרק השני, הרמב״ם קובע שארבעה עשר וחמישה עשר באדר אסורים בהספד ובתענית לכל אדם ובכל מקום. לעניין זה אין מחלקים בין בני עיירות הקוראים בארבעה עשר לבין בני כרכים הקוראים בחמישה עשר. גם מי שאינו קורא את המגילה באותו יום נמנע בו מהספד ומתענית.
הרמב״ם מוסיף ששני הימים אסורים בהספד ובתענית באדר הראשון כאדר השני. אין זו קביעה שכל מצוות פורים מתקיימות באדר הראשון, אלא דין מסוים של שני הימים ושל הימנעות מצער.
במנחה של ערבי שבתות וימים טובים אין נפילת פנים, אף שמעיקר הדין נידון היתר הספד ותענית באותם ימים. לעניין תענית נשמר התנאי שלא להיכנס לשבת או ליום טוב כשהוא מעונה. בשיעור נידון גם מי שקיבל מראש תענית עד כניסת היום בלבד, בלי אמירת עננו. הדיון הוא בעיקר הדין, תוך הבחנה מן המנהג.
מכאן אנו מבקשים ללמוד: אם במנחה זו אין נפילת פנים למרות ההיתר המעיקרי, כל שכן בארבעה עשר ובחמישה עשר באדר הראשון, שבהם ההספד והתענית עצמם אסורים. על פי צירוף דברי הרמב״ם נראים הדברים שאין בהם נפילת אפיים.
בפירוש המובא בשיעור נדונות דעות הגאונים על נפילת פנים בפורים. בדברי רבנו סעדיה גאון מובנת האפשרות לנפילת פנים בפורים, ורב עמרם גאון מתאר מנהג כזה ומבחין בין פורים, שאין בו הלל, לבין מועדים וחנוכה. לעומתם מובאת דעת גאון שאין נפילת אפיים בפורים, מפני שהם ימי משתה ושמחה האסורים בהספד ובתענית.
לכן אין לטעון שאיסור הספד ותענית מוכיח לבדו, לכל השיטות, שאין נפילת פנים. לפי השיטה שיש נפילת פנים בפורים עצמו, הקל וחומר שהצענו אינו עומד באותה דרך. הלימוד שלנו מתייחס לשיטת הרמב״ם ולרשימת הימים שהוא מציין.
גם הדיון בסידורי תימן העתיקים ובהרחבות שהוסיפו אחרונים לרשימת הימים מחייב זהירות. אין לבטל את עצם נפילת הפנים ברוב ימות השנה באמצעות הרחבה שאין לה ביסוס. כל מנהג נבחן על פי מקורותיו וטעמיו.
לדיון ההלכתי מצטרפת התבוננות במשמעות הזמן: פורים מטפח אמונה בנסים הנסתרים, כהכנה לנסים הגלויים של ניסן. בשנה מעוברת אפשר להתחיל לטפח את התודעה הזאת כבר באדר הראשון, אף שפורים במלוא מצוותיו עוד לפנינו.
מסקנת הדברים
נראים הדברים שלפי הלימוד המוצע בשיטת הרמב״ם אין נפילת אפיים בארבעה עשר ובחמישה עשר באדר הראשון. יש לשמור על שני גבולות: זו מסקנה מתוך דבריו ולא הוראה מפורשת שלו בהלכות תפילה על פורים קטן, ואין להציג אותה כהכרעה מוסכמת בכל שיטות הגאונים.
האם גם לפי רבנו היום יום 14 באדר ראשון אין צריך לפעול על פנינו או לא והתשובה אף על פי שרבנו סתם ולא פירש בהלכות תפילה הרי ניתן ללמוד זאת מהלכות מגילה שאין ליפול על פנינו היום. ונסביר את הדברים. רבנו בהלכות תפילה פרק חמישי הלכה טו כתב מנהג פשוט בכל ישראל שאין נפילת פנים בשבתות ובמועדות ולא בראש השנה ולא בראשי חודשים וח כהופורים ולא במנחה של ערבי שבתות וימים טובים ולא בערבית שבכל יום ויש יחידים שנופלים על פניהם בערבי וביום הכיפורים בלבד נופלים על פניהם בכל תפילה ותפילה מפני שהוא יום תחינה ובקשה ותענית אם צ מכלל הימים האלה את יום הכיפורים שהוא דין בפני עצמו. הרי אנחנו יכולים לראות על המנהג שרבנו מגדיר אותו כמנהג פשוט בכל ישראל. כלומר שהעניין של ימים שנופלים על פניהם או אין נופלים על פניהם, איננו דין תלמודי. אלא מנהג אלא שהוא מעיד שהמנהג הפשוט בכל בית ישראל, מה שחייב מתורת מנהג, שאין לפעילת פנים בשבתות ובמועדות ולא בראש השנה. נוציא את השבתות והמועדות בראש השנה. שכן שבתות ומועדות בראש השנה מדובר בשבתות וימים טובים ובשבתות וימים טובים אין נפילת פנים ולא בראשי חודשים וחנוכה ופורים ראשי חודשים וחנוכה בפורים אינם אינם אסורים בעשיית מלאכה אין חובת קביאת עודה לכבוד הימים אין חובת שמחה בימים אלו אין חובת עונג בימים אלו ולכן לכאורה מדוע בימים אלו אין נופלים על פניהם והתשובה לשמחה יש שני פנים יש מה שנקרא מצווה לשמוח ביקום ועשה ויש מצוות שמחה להימנע מדברים שפוגעים בשמחה למשל הספד ותענית הזפ ותענית פוגעים בשמחה ואם נמנעים מלהספיד או מלטענות ביום מסוים הרי שכבר אותו יום ניתן לציין אותו כימי שמחה למרות שאין מצוות שמחה בקום ועשה אבל העובדה שאוסרים את הצער כגון תענית והספד גם זו דרגה של שמחה והנה ראשי חודשים, חנוכה ופורים, יש לפחות בחנוכה רבנו מגדיר את זה כדבר ברור וגם בפורים שיש מצווה של שמחה אבל לאו דווקא בקום ועשה אלא בעצם האיסור שלא להספיד ולא להטענות. והנה מטבע הדברים אם לא מספידים ולא מטענים לכאורה באמת זה גם י יום שאין נופלים על פניהם כן תפילה על פנים מבטת צער מסוים הכנאה צער והנה רבנו ממשיך ואומר ולא במנחה של ערבי שבתות וימים טובים שאין נופלים על פניהם במנחה של ערבי שבתות וימים טובים עליבה דאמת בערבה שבתות וימים טובים א מצד הדין מותר להספיד מצד הדין אינ מדבר מצד המנהג מצד הדין מותר להספיד ולא עוד אלא גם מצד הדין לפי עיקר הדין מותר לטענות רק מה חוששים שאם הוא ישלים את תעניתו הוא יכנס לשבת או ליום טוב כשהוא מעונה וזה אסור אבל לא תואר שאדם מראש קיבל על עצמו לצום רק עד כניסת שבת, רק עד כניסת יום טוב, בלי לומר ענינו, אבל קיבל על עצמו בנדר כזה. בוודאי שמותר לו להתענות, שהרי אין בזה שום איסור. ולמרות הכל, למרות שבמנחה של ערבי שבתות וימים טובים, למרות שמעיקר הדין מותר להספיד ומעיקר הדין מותר להטענות, תענית שלו תיכנס לתוך השבת ולא לתוך יום טובים. למרות הכל אין אומרים תחנון משמע לכאורה שאפילו ימים שאין שאין מטענים שמותר לטענות בהם ומותר להספידם למרות הכל אין נופלים על פניהם ולמה היא נפקמינה בכל הפלפול הזה מסיבה פשוטה כיוון שרבנו בפרק שני בהלכות מגילה הלכה יג כותב את הדברים הבאים שני הימים האלו, כלומר 14 באדר ו-15 באדר, שהם 14 ו-15 אסורים בשפת ותענית לכל אדם בכל מקום. כלומר לא לפריזים ב-14 ולמוקפים ב-15. 14 ו-15 כהבדל בין פריזים ובין מוקפים הוא רק לעניין בריאת המגילה. אבל לעניין הספד ותענית אלו ואלו שווים. דהיינו גם בשעה שהמוקפים, בשעה שהמוקפים קוראים רק ב-15, בכל זאת הם צריכים לשמוח ב-14. לא במובן של משלוח מנות, אלא בהיבט השלילי של העניין. לא להצטער, לא להספיד ב-14, לא להתע 14 גם זה פן מסוים של שמחה ואותו דבר הפריזים אף על פי שהם ב-15 לא קוראים מגילה ולא שולחים מנות ואין סעודת פורים הם חייבים בשמחה במקצת שמחה ב-15 איך על הפן השלילי לא להספיד ולא לטענות והנה לא זו אף זו רבנו אומר בזו הלשון אה שני הימים האלו שהם 14 ו15 אסורים בספ תענית לכל אדם בכל מקום בין לבני כרחים שהן עושים 15 בלבד בין לבני עיירות שהם עושים 14 בלבד ושני הימים אסורים בשפת ותענית באדר הראשון כאדר השני הנה רבנו בצורה חדה וברורה קובע שגם באדר הראשון אסור להספיד ב-14 וגם ב15 לא להשפיד ולא להתענות כאילו באדר השני ועל דרכנו למדנו ועל דרכנו למדנו שבשנה מעוברת שאנחנו קוראים לזה אדר ראשון אדר שני לא בכדי הוא אלא אנחנו צריכים לדעת שאדר כיפורים זה אמונה מכוח ניסים נסתרים להכין אותנו לקראת האמונה בניסים גלויים שהיא בניסן ולכן כשיש לנו שנה מעוברת ויש לנו שני אדרים כבר חז"ל אמרו נצלו את ההזדמנות למרות שטרם מגיע פורים ממש אלא יש רק אדר ראשון כדי להתחיל לטפח יותר ויותר את האמונה בנסים הנסתרים כי הם מבוא גדול לאמונה בנשיאים הגלו ומשום כך גם בימי אדר יד באדר הראשון באדר ראשון אסורים בשפת ותענית כי כאמור כבר הנצנוצים של הניסים הנסתרים צריכים להצרף בתודעה שלנו והוא והם אסורים בספענית בוודאי ובודאי שאין מקום ל שאין מקום ליפול על פנינו בימים אלו שהרי זה קל וחומר ומה במנחה של ערבי שבתות וערבי ימים טובים שאמרנו שלפי עיקר הדין מותר להשפיד ומותר אפילו טענות אם רק לא יכנס לתוך השבת לאחדו כשהוא עונה בכל זאת אין נופלים על פנינו כל שכן ביד אדר א' טו אדר א שאסורים בספר תענית שוודאי ובודאי אין מקום לנפילת פנים אין מקום לנפילת פנים בימים אלו ומשום כך נראים הדברים כי אכן אין נופלים על פנינו גם בימים אלו כאן מורל מעיר בהלכות תפילה הלכה מט הוא מביא את רבנו סעדיה הגאון ו ששאלתם מקום שנהגו ליפול על פניהם בערבי שבתות ובערבי ימים טובים ובערבי ראשי חודשים במנחה אם כן מנהגנו שאין נופלין על פנינו במעלה כל ראש חודש במנחה ובערבה ימים טובים ובמעלי שבת אבל איסור אין בכך ואמר רב שר שלום שמותר לאדם ליפול על פניו ואף בציבור אחר תפילת ערבית על תפילת מנחה וכן מנהג בבבל חוץ מערב שבת וערב יום טוב אך לא נהגו העם אלא במנחה שהיא עת רצון והיא חובה וגאון אחר כתב שאין נפילת הפיים בתיית ערבית כלל עד עינשם אומר מורי והנה רבנו סעד הגאון לא הזכיר פורים כיום שלא נופלים על פניהם ונראה לדעתו נופלים על פניהם בפורים ומחלוקת הגאונים היא כמו שכתב בשבול הילקת כלומר לפי רבנו לפי רבנו סעד הגאון נופלים על פנים בפורים בפורים אמר רב עמרם בר ששנה הגאון כך מנהג בישיבה ונופלים על פניהם שאין פורים דומה לכל המועדות ולחנוכה שכולן אנו גומרים את ההלל אבל בפורים אין אנו אומרים הלל וברור שלפי שיטה זו אין מקום מקום שלא לפול כחינו צריכים לפול על פנינו לפי רבנו סעדיה הגאון לפי שיטה זו וגאון אחר כתב שאין נפילת הפיים בפורים כל עיקר דה כתיבה ימי משתה ושמחה ואסורים בסבתעיין שם אומר מורי ולעניין ראש חודש ראה בבאמציאה ההוא יאמר רשרה הבאה וחלף לה לרבי אליעזר בן מלא לחסר ונפל עין שם זוהי דעת רבנו הגעונים וכך בכל סידורי תאמן העתיקים מצוינים רק הימים הללו שאין בהם נפילת הפיים ושאר כל ימות השנה נופלים על פניהם וכן אנו נוהגים ועיין הגאות מימוניות שהוציאו הרבה ימים שאין בהם מפילת הפיים ואחרייהם ואחרי אחריהם הגדילו עשו עד שנותרו ימים נדירים ביותר שנופלים על פניהם רוב טעמי אחרונים כלושים לכאורה וא משל ראשונים יש טעמים תמוים לכאורה כבר ראינו מחלוקת הגאונים בפורים שאיסורו בסב תענית מפורש במשנה ואף על פי כן סובר רבנו סעד הגאון ואחרים שיש בו נפילת הפיים וכל שכן שמותרים בספד שיש בהם נפילת הפיים והנה חסיו הראשון של ניסן אין בו נפילת הפיים כדאית במסכת סופרים מפני שאז הקריבו הנשיאים ממי ההקריבו הנשיאים גם בחולה והנה כתב רבנו רק על יום הכיפורים שהוא יום תחינה ובקשה וכולי על כל פנים מה ענו למדים מכאן נכון מאוד שלפי רבנו סעדיה הגאון אף שבפורים נאמר במפורש שאין הספד בתענית אבל יש נפילת הפיים ואין ספק שלפי רבנו סעד הגאון לכאורה אין מקום לקל וחומר שעשינו אבל מאחר וסיכמנו את דברי רבנו ניסינו לראות את המחנה המשותף בין הימים ובין המועדים שאין נופלים על פניהם. נראה לנו שניתן בהחלט לומר כל וחומר ומה עם הרבה שבתות וערבה ימים טובים שמותר להספיד בהם בעיקר הדין וכן לטענות בהם עיקר הדין ובאין נופלים על פניהם כל שכן יא באדר א' א יא אדר אטו אדר א שכאמור לפי רבנו להבדיל רבנו סעד הגאון ניתן לומר שאין ליפול על פניהם שהרי בימים אלו אין מספידים בהם ואין מטענים בהם רבי חגש
האם לפי השיעור נופלים אפיים בפורים קטן?
נראים הדברים שלפי הלימוד המוצע בשיטת הרמב״ם אין נפילת אפיים בארבעה עשר ובחמישה עשר באדר הראשון. הרמב״ם אינו מפרש זאת בהלכות תפילה על פורים קטן; המסקנה נלמדת מצירוף דבריו על מנהג התפילה ועל איסור הספד ותענית.
מה אוסר הרמב״ם בשני ימי הפורים של אדר הראשון?
הרמב״ם קובע ששני הימים, ארבעה עשר וחמישה עשר, אסורים בהספד ובתענית באדר הראשון כאדר השני. זהו דין הנוגע להימנעות מצער, ואינו אומר שכל חיובי פורים, כגון קריאת מגילה ומשלוח מנות, מתקיימים באדר הראשון.
כיצד קשורה הימנעות מהספד ומתענית לשמחה?
יש שמחה הבאה במעשה חיובי, ויש צד של שמחה הנשמר באמצעות הימנעות מצער. האיסור להספיד ולהתענות מציין את היום גם במישור הזה. בשיעור מצטרף הדבר לדיון בנפילת פנים, המבטאת הכנעה וצער, בלי לערב אותו בכל חיובי השמחה האחרים.
מהו הלימוד ממנחה של ערב שבת ויום טוב?
במנחה של ערבי שבתות וימים טובים אין נפילת פנים, אף שבשיעור נידון היתר הספד ותענית מעיקר הדין, כשהתענית אינה מכניסה את האדם ליום כשהוא מעונה. מכאן מוצע קל וחומר לאדר הראשון, שבו שני הימים אסורים בהספד ובתענית עצמם.
האם איסור הספד ותענית מוכיח שאין נפילת אפיים לכל השיטות?
לא. בשיעור מובאות דעות גאונים שלפיהן יש נפילת פנים בפורים עצמו למרות איסור הספד ותענית, ולצדן דעה אחרת. לכן הלימוד המוצע אינו מוכרח לפי כל השיטות, אלא מתייחס לצירוף דברי הרמב״ם ולמנהג שהוא מציין.
מה הקשר הרעיוני בין אדר הראשון לבין ניסן?
פורים מטפח את האמונה בנסים הנסתרים, כהכנה לאמונה בנסים הגלויים של ניסן. בשנה מעוברת אפשר להתחיל לטפח את התודעה הזאת כבר באדר הראשון. זהו ההסבר הרעיוני המצטרף בשיעור לדיון ההלכתי, ואינו מעביר לאדר הראשון את כל מצוות פורים.
לכבוד הרב שלום מה היא השקפת הרמב"ם והרב קפח לגבי אדם רווק האם ניתן להעלות אותו כשליח ציבור
תודה צברי. ב
1) האם מותר לדבר בשירותים בפלאפון או סתם שיחת חולין?
2) האם מותר ללכת ד' אמות בלא נטילה הואיל ובטלה הרוח רעה בזמננו?
3) האם מותר לבנות בית מעל ביהכנ"ס?
4) מה מוגדר פנים חדשות אחד שלא היה בסעודה או אחד שלא היה בשבע ברכות?
5) כמה פנים צריך והאם אפשר לצרף לפנים חדשות אדם ששמע את השבע ברכות דרך המיקרופון שאלמלא מיקרופון הוא לא היה שומע את השבע ברכות?
6) כמו מי פוסקים זמן ק"ש כמו הגר"א או כמו המג"א?
7) האם לא צריך פנים חדשות רק בשבת ויו"ט או גם בחוה"מ לא צריך?
8) האם אפשר להתפלל מנחה ערבית רצוף בציבור למרות שזה תרתי דסתרי ההדדי?
שלום לכבוד הרב שליט"א
בתפילת מנחה הגעתי אחרי ברכת "אתה קדוש" של חזרת הש"ץ. התחלתי עמידה ומודים אמרתי כבר עם הציבור. אני מבין שאין זו תפילה בציבור, כהגדרתה, האמנם? חזק וברוך.
לכבוד הרב,
שלום וברכה.
שאלותיי:
א. כת"ר בהלכות תמידין ומוספין (ד
ד) שאסור למנות את ישראל "אלא על ידי דבר אחר". מה הסיבה לכך?
לה"ו שלום לכבוד הרב,
ראשית, אני מודה לרב על תשובותיו. כמו שהרב קאפח כתב על הרמב"ם בהקדמה לספר המדע ובכלל למשנה תורה שהיו מזקני תימן שכינו אותו "אור באפילה" ואני מוכרח לציין שכך אני מרגיש שאני יכול לסמוך על רב שהוא בדיוק כמוני מבחינת המסורת אבות ובכלל גם מכל שאר הבחינות (אידיאולוגיה וכו'). אשרינו מה טוב חלקנו. לאחר בקשת מחילה אני כותב מס' שאלות חדשות שהתעוררו לי ואני מקווה שאני לא מעמיס על הרב יותר מדי: (תזכורת: אני נוהג לפי הרמב"ם וכמהר"יק זצ"ל)
1. כתוב בפרק נ"ט במו"נ שאסור לאדם להגיד לקב"ה תארים מעצמו. לפי זה איך אנחנו אומרים בערב שבת "אנא בכוח"?
2.
אני בחור תמני הלומד בישיבה אשכנזית, האם אני יכול ללבוש טלית בערב שבת ביודעי שהישיבה אינה מקפידה על כך? או בכל זאת ללכת לפי מנהג המקום?
שלום לכבוד הרב!
רבנו בהלכות תפילה כתב שאין לסעוד סמוך למנחה
האם יהיה מותר לאכול ארוחה קלה כגון ג׳עאלה פירות וכדו
תודה רבה!
האם יענה משום כבוד שמים למרות ההפסק בתפילתו או לא יענה ע"מ שלא יווצר הרושם של עבודת ה' שלא על בסיס מושכל?
מדוע, אם כן, מפסיקין בקרית שמע לכבודו של אבא, של רב, של מלך בשר ודם?
הניתן להקל בהפסקה בקריאת הזמירות או שהנוסח המיוחד שקבעו להם חז"ל בא לאותת שהעוסק במצווה פטור מן המצווה?
לכבוד הרה"ג רצון ערוסי שליט"א לפי נוסח הבלאדי הרי אומרים את המזמור " לדוד אליך ה' וגו' " אחרי שיר של יום והדבר נכון גם בר"ח וחוה"מ ובשאר ימים שאין בהם תחנון. שאלתי היא איך הדבר מסתדר עם כך שמזמור זה נחשב בקהילות שונות כתחנון ?
שלום לרב שליח ציבור שמתפלל מנחה, באמצע חזרת הש"ץ נזכר שכבר התפלל מנחה קודם. מה יעשה?
תודה רבה.
לאור ריבוי הדיעות בשאלה זו כיצד, אם כן, ינהג היחיד בשעת אמירת ההלל?
היחיד שאחר לתפילה ונצטרף לציבור, האם יחשב כיחיד לדין זה או דווקא אם נמצא ביחידות בביתו?
מעמד ההלל כהמנון האמונה, האם רשאים להנהיג בו מנהגים שונים אשר עלולים לגרום לו לזילות?