אין נופלין על פניהם ביום "פורים קטן", מהי שיטתו של הרמב"ם?
מדוע נכללו ר"ח, חנוכה ופורים במנין הימים שאין נפילת פנים והרי אין בהם חובת שמחה או עונג וכד'?
היש קשר בין המנהג שלא ליפול ע"פ לבין האיסור שלא להתענות ושלא להספיד באותו יום?
בהל' מגילה פוסק הרמב"ם שאין להספיד ולא להתענות אף בי"ד וט"ו לאדר א' כימי הפורים, מה ניתן ללמוד מכך?