משנכנס אדר מרבין בשמחה, האם מומלץ ליהודי לכוין התדיינות משפטית עם גוי לימים אלו?

משנכנס אדר  מרבין בשמחה, האם מומלץ ליהודי לכווין התדיינות משפטית עם גוי לימים אלו?
האם כתוצאה מכך אם יש לו עסק עם פועלים גויים, קבלנים גויים, האם זהו הזמן המתאים שיוכל לתבוע אותם לדין ויזכה בדין? 
תשובה:
אכן בגמרא בתענית, דף כט, ע"א וע"ב נאמר, משנכנס אב ממעטין בשמחה. אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה - כך משנכנס אדר מרבין בשמחה. אמר רב פפא: הלכך בר ישראל דאית ליה דינא בהדי נכרי - לישתמיט מיניה באב דריע מזליה, ולימצי נפשיה באדר דבריא מזליה.
ובכן רב פפא לכאורה ממליץ ואומר, משנכנס אב הואיל וממעטין בשמחה, לכן אם ליהודי יש עסקים או סכסוכים משפטיים עם גוי, אל יתעסק אתו באב, כי ריע מזלי, כלומר אב זה מזל רע בשבילנו ולא כדאי להתעסק עם הגוי בחודש אב. וחודש אדר - הואיל ומשנכנס אדר מרבין בשמחה, אם יש לו סכסוכים משפטיים עם גוי, יוכל לתבעו למשפט בחודש אדר, משום שהמזל הוא טוב ויוכל להצליח בדינו.
באמת מרן השו"ע בסימן תקנא, סעיף א, אמר, משנכנס אב ממעטין בשמחה. ובר ישראל דאית ליה דינא בהדי נכרי, לישתמיט מיניה, דריע מזליה. וכתוצאה מכך האחרונים בסימן תרפו אמרו, על דרך אותו משקל, משנכנס אדר מרבין בשמחה, ואם יש לו דין עם גוי, יטפל בו כעת כי המזל טוב. כלומר השוו את המידות כפי שאמר רב פפא בגמרא.
והנה האחרונים כבר עמדו על כך שרבנו לא זכר לא דבר ולא חצי דבר מהעניין הזה לא באב ולא באדר. הוא אמר משנכנס אב מעטין בשמחה, אבל לא אמר משנכנס אב לא יתבע את הגוי, כי המזל רע, ולא אמר שמשנכנס אדר יתבע את הגוי, כי המזל הוא טוב. רבנו התעלם מכך לגמרי. למרות שרב פפא הוא אמורא, הוא שאמר מה שאמר בגמרא.
ללא כל קשר עם הרמב"ם וכל שכן בגלל הרמב"ם, כבר מתקשים המפרשים בדברי רב פפא ואומרים, מה זה שייך למזל? הרי חז"ל הם בכבודם ובעצמם אמרו, אין מזל לישראל. אם כן אפוא מה שייך לבוא לכוון את התנהלותנו עם הגויים בהתאם למזלות? הרי אין מזל לישראל. ותרצו את אשר תרצו.
אבל באמת בגלל שטיפלו בעניין גם בהקשר של רבנו. שכאמור, הוא השמיט את הדברים האלה. אזי גם כן אותם פוסקים שביררו את שיטת רבנו נכנסו לבעיה הלכתית כבדה, היא בעיה של הל' ע"ז שנקרא מעונן. רבנו והרמב"ם פסקו להלכה. 
בפרק אחד עשר מהל' עבודה זרה הל' ח' + ט אומר רבנו, איזה הוא מעונן? אלו נותני העתים שאומרים באיצטגנינות שלהם יום פלוני רע ויום פלוני טוב, יום פלוני ראוי לעשות בו מלאכה פלונית, שנה פלונית או חודש פלוני רע לדבר פלוני. הנה זה נקרא מעונן שהוא אסור מן התורה, לבוא ולכוון התנהלות  שלנו בהתאם לימים, שבועות וחודשים, זה יום טוב, זה יום רע , זה חודש טוב, זה חודש רע וכו'. ממשיך רבנו ואומר, אסור לעונן, אע"פ שלא עשה מעשה אלא הודיע אותם הכזבים שהסכלים מדמים שהם דברי אמת ודברי חכמה וכל העושה מעשה מפני אצטגנינות וכיוון מלאכתו או הליכתו באותו העת שקבעו עוברי שמים, הרי זה לוקה, שנאמר  ולא תעננו. 
מסבירים המפרשים שמאוד יכול להיות שרבנו לא הביא את דברי רב פפא להלכה, כיוון שיש בעיה ראשונה במעלה, שאסור לעונן, אסור להתנהל ולכוון את התנהגותנו בהתאם לזמנים ולומר זה זמן טוב זה זמן רע, וכמובן זה הרי איסור תורה מעונן אלא שיש קושי למה התכוון רב פפא. רב פפא הוא אמורא. עם כל הכבוד להרמב"ם, למה התכוון רב פפא?
דבר נוסף, הרי חז"ל הם שאמרו אין מזל ישראל. הרי לכאורה ללא כל קשר עם הרמב"ם, דברי רב פפא צריכים עיון. אליבא דאמת אנו צריכים להבין, מה זה אין מזל לישראל? פירשו מפרשים, שהכוונה הקב"ה נתן לנו לעם ישראל תורה, והואיל והקב"ה ברא כל אדם בצלמו, ונתן לעם היהודי תורה, באמצעותה אנו יכולים להיות מלאכיים ולהיות מחוברים לבורא עולם, אז השגחת ה' עלינו היא פרטית, "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום".
לעומת זאת גויים, אע"פ שנבראו כבני אדם בצלם, מאחר ולא קיבלו תורה, אין להם אורה, אין הנחיות איך להתנהל באופן שהם מתחברים לה' וזוכים להשגחה פרטית. אלא הם מסורים למקרים להבדיל אלפי הבדלות כמו עולם החי והצומח. יש הבריאה עם חוקי הטבע שלה, כוכבים, מזלות, כל ההשפעות של חוקי הטבע, והם מסורים למקרים. לכן אצל אומות העולם הם חוששים מפני המזלות. אבל העם היהודי לא חושש מפני המזלות, כיוון שיש לו קשר פתוח וישיר לבורא עולם, בתפילה, בתורה ובמצוות.
אם כן אפוא מובא מדוע אין היהודי צריך לכוון את מעשיו על פי זמנים טובים או רעים אלא לכוון מעשיו לפי איכות מעשיו: צדקות, יושר, הגינות זה נקרא להידבק בה'. מה הוא רחום, אף אתה רחום וכו'. זו הסיבה שרבנו לא הביא את זה להלכה. ואילו רבנו היה נשאל מה התכוון רב פפא כשאמר, לפיכך אם יש ליהודי עסק עם גוי באב  - בל יתעסק אתו, ואם יש לו עסק עם גוי באדר - אדרבה אז יגמור את העניין, כי המזל הוא טוב.
רבנו יאמר, שרב פפא לא אמר את זה על דרך ההוראה, על דרך ההלכה, אלא כמי שמבטא את מה שהמון העם אומר, ואולי אפילו בלגלוג, כי זה דברי אגדה ולא דברי הלכה. ובשעה שאמורא אומר דברים אגדיים, יש להם פרשנויות משלהם. לא שהוא חולק על האמורא, אלא אתה צריך להבין מה אומר אמורא כשמוסר מסר אגדי כזה, זה לא מסר הלכתי. הוא מתחבר להמון העם, מנסה לבוא אליהם לפי עולם המושגים שלהם. לא שכך צריך להיות. הוא לא יסכים לכך. אם כן אפוא רבנו כתוצאה מכך, כך פירש רב פפא, ולא הביא את ההלכות האלה.
לעומת זאת מרן הביא את הדברים בשו"ע בקשר לאב וממילא אחרונים הקיפו בהיפך לאדר. 
אבל הסידורים של יהודי תימן, שהם סידורים הלכתיים, דהיינו שכותבים הכל, מה עושים וכיצד צריך לעשות. לא הביאו את הדברים האלה. כלומר נשארו נאמנים לפי תובנת רבנו ולא הביאו דברים אלה. לא באב ולא בפורים. 
יוצא אפוא שאבותינו הלכו בדרך שאדם מכוון את מעשיו לפי יראתו בבורא עולם ולא לפי לוח זמנים וקבלות.
לסיכום, אותו אדם ששואל ואומר, האם כדאי לתבוע לדין בימים אלו של חודש אדר, כי יש סיכוי שינצח אותו? 
התשובה אל תתעסק עם גויים בשום שלב בחיים. אם תגמור אתם בלי משפטים, זה הדבר הטוב ביותר. זה כלל שכוחו יפה גם בין היהודים וכל שכן בין יהודים לגויים. אלא שכאמור, אם בכל זאת כלו כל קצין ואין שום מהלך אחר להציל ממונך, אלא ע"י תביעה משפטית, תבע אותו והתפלל לה' שיצילך. והבוטח בה' חסד יסובבנו.